כל גן שייפתח יצטרך לעבור את אישור משרד החינוך

כבר זמן מה שעולים בכותרות מקרים מזעזעים של התעללות בתינוקות ופעוטות בכל רחבי הארץ. ובכל מקרה הבטן מתכווצת והזעם משתלט על הגוף.

גנים פרטיים ללא פיקוח הפכו למקום המסוכן ביותר לאחרונה כאשר כל צעירה בת 25 יכולה לפתוח פעוטון, לגבות אלפי שקלים מהורים צעירים ולעשות בהם כרצונה. אז כל המדינה געשה, הורים יצאו להפגין ברחובות, פוליטיקאים פיזרו הבטחות ונבחרי ציבור נצלו את החשיפה ברשתות החברתיות כדי להגנות את המצב הבלתי ראוי שנמצאים בו ילדינו.

בתוכנית "אופירה וברקוביץ" בערוץ 12 דיברו על המצב ועל היעדר פיקוח בגנים פרטיים ועל חוסר ניסיון של הגננות והסייעות. בסיכום האייטם עלתה סוגיית המצלמות בגנים שהרי בזכותן רוב המקרים התגלו בדיעבד ועל חשיבות הימצאותן בגנים.

אני חייבת להודות שאני תומכת לחלוטין בדעתם של אופירה וברקוביץ. בתור אחות גדולה לאחים קטנים וכאדם נורמטיבי שכל מקרי ההתעללות הללו עוררו בו חלחלה – לדעתי כל גן שנפתח יצטרך לעבור את אישור משרד החינוך, שיעביר את צוות הגן הכשרה ואף יערוך ביקורי פתע בגנים למען שמירה על ביטחונם של התינוקות והפעוטות. לא פחות חשובים הם הקפדה על סדר הגן והיעדר מפגעים בטיחותיים מנת שהילדים יהיו מוגנים. כל גן קיים יצטרך לקבל אישור העסקה מטעם משרד החינוך ואישור על המשך הפעילות.

כשחושבים על זה, כל העניין הזה באמת מזעזע. הרי אין הגיון בכך שדווקא לתינוקות הרכים וחסרי הישע שאין ביכולתם לבטא באמת את מה שקורה בשעה שהם אינם עם ההורים, דווקא הם נמצאים במסגרות פרוצות שאינן מפוקחות על ידי שום גורם.

אך עם כל הסבל והצער שבדבר, שמם הטוב של הגנים הפרטיים בהחלט הוכתם אך עם זאת חשוב לציין שלא כל הגננות מכות ומתעללות. רבות מאוד הגננות שעושות את עבודתן מתוך אהבה ורצון לחנך, לטפח ולגדל באהבה תינוקות ופעוטות. הן שואבות את ההנאה מלראות את הפעוט עומד לראשונה על רגליו או עושה את צעדיו הראשונים. גננות רבות אוהבות את הילדים והילדים אוהבים אותן וההתנהלות בגן היא מתוך ניסיון רב ואהבה גדולה.

אז לסיכום אומר: ישנם גנים טובים שמעודדים את התפתחות הילד והענקת תחושת ביטחון לה כל פעוט זקוק. וזו צריכה להיות הנורמה במדינה שלנו ולא מצב יוצא מן הכלל. על מנת שכל התינוקות והפעוטות במדינה יוכלו לקבל את הביטחון והאהבה להם הם זקוקים חייב לקרות פה שינוי. אנו האחים, הורים ובני המשפחה צריכים להילחם עד שמישהו ירים את הכפפה, עד שמשרד החינוך יקדיש מזמנו וייקח אחריות על ילדים בכל גיל ולא רק מגיל שלוש.