הקונגרס הציוני לנוער: ניתנה לי זכות גדולה

מדינת ישראל קיימת כבר למעלה מ-70 שנה ואין ספק כי בני הנוער בישראל עושים דברים מדהימים – חוקרים, מתכנתים, יוצרים, כותבים, שרים ורוקדים. אך מתי בפעם האחרונה יצא לכם להיתקל במאות בני נוער שעוסקים בערכי הציונות במשך יומיים שלמים?
התמזל מזלי וניתנה לי הזכות להדריך בקונגרס הציוני ה-38 לנוער של המועצה הציונית בישראל וההסתדרות הציונית העולמית שהתקיים בירושלים.
לקונגרס הגעתי כחלק מפרויקט מגדלור במסגרת ארגון הנוער צמר"ת של המועצה הציונית בישראל, בו אני משתתפת כתלמידה בבית הספר לשגרירים צעירים בניהולה של רחל אמרני.
בקונגרס השתתפו בני נוער מכל רחבי הארץ ומתרבויות שונות – חניכי תנועות וארגוני נוער, נציגי בתי ספר ומועצות תלמידים, מתנדבי שנת שירות, מד"א וכמובן חניכי מגדלור. עסקנו בסוגיות שונות הקשורות למנהיגות, ציונות, החיים בחברה הישראלית, הדומה והשונה בין הקבוצות השונות, אנטישמיות ועוד, כאשר הקונגרס עמד בסימן הנושא השנתי של משרד החינוך "שומרים על אחדות – שומרים על ייחודיות".
כמו כן, ביקרנו במקומות שונים בירושלים כדוגמת בית המוסדות הלאומיים, מוזיאון הרצל, משרד החינוך, מוזיאון בגין, האוניברסיטה העברית, יד יצחק רבין, הר הרצל וארגון הג'וינט.
נהנינו מהופעה מדהימה של להקה צבאית, כובדנו בנוכחותו של שר החינוך נפתלי בנט, וקיבלנו השראה רבה בהרצאתו של זיו שילון.
הרצאתו של זיו שילון הייתה ככל הנראה אחד החלקים המשמעותיים ביותר בקונגרס עבורי. למי שלא מכיר, זיו שילון הוא קצין בחטיבת גבעתי אשר איבד את ידו השמאלית במהלך לחימה ברצועת עזה בשנת 2012, ובמשך תקופה ארוכה עבר חוויות מטלטלות במיוחד. באותה תקופה הוא איבד את אמו. אולם הוא לא נתן לשום דבר לעצור אותו, הוא התקדם ותמיד המשיך הלאה – למד לימודים אקדמיים, השתתף במרתונים ובתחרות איש הברזל, התחתן והפך לאבא. הוא מעולם לא ויתר, גם ברגעים הקשים ביותר, וזה הופך אותו לאדם המעורר בי השראה רבה.
אסכם את היומיים שחוויתי בקונגרס כיומיים מעשירים בהם הפקתי ידע רב וזיכרונות רבים, הכרתי חברים רבים מכל רחבי הארץ, זכיתי להדריך יחד עם מדריכים מדהימים ולמדתי רבות על עצמי ועל המדינה שלנו.
אני מחכה בציפייה ובקוצר רוח לקונגרס ה-39 ומקווה לפגוש שם רבים מכם.