הבחירות בחרוזים: בנימין שמזהיר מכל מה שהוא לא ימין

זהו סיפור על מדינה קטנה במזרח התיכון,
בה מתקיימות בחירות מלאות קסם וחסרות היגיון.
47 מפלגות נרשמו מאז פיזור הכנסת העשרים,
וכולן מתמודדות על ליבם של הבוחרים.
לכל אחת סיפור די משוגע,
אך כשיש כל כך הרבה, אי אפשר לסקור כל מפלגה ומפלגה.
לכן, אזרחים יקרים בעלי זכות הצבעה,
אציג לכם את המועמדים הבולטים ביותר לכנסת הבאה.

ביבי נתניהו. צילום אילן אסייג

בני גנץ. צילום תומר אפלבאום

אתחיל במפלגת הליכוד, ובראשה עומד בנימין,
שמזהיר מפני כל מה שהוא לא ימין.
טוען שרק הוא ישמור על הביטחון,
ובינתיים בדרום נחת עוד עפיפון.
בבחירות לפני עשור הוא זעק: "די, נמאס!"
"אני אפיל את שלטון הטרור של החמאס!"
אולי הוא מקווה שבגלל כל הכסף שמועבר אליהם במזוודות,
ראשי החמאס יפרשו לגמלאות.
שלא להזכיר את דבריו על אולמרט, לפיהם ראש ממשלה שנחקר צריך לפרוש מתפקידו,
אבל נגד ביבי כבר הסתיימו החקירות, כלומר הוא כבר לא נחקר-ייאמר לזכותו…

וכמובן שיש את מפלגת כחול-לבן, מפלגת השוויון והפוליטיקה החדשה,
שלא חשבה שראוי למנות בין ראשיה מזרחי, או חלילה אישה.
בראש הרשימה עומדים בני גנץ ויאיר לפיד, ובליבם חלום מתוק,
להיות ראשי ממשלה בעתיד הלא רחוק.
ועל מנת לעשות זאת, הם מציגים את עצמם כמפלגת מרכז,
כדי שחלילה אף אחד לא יהיה מרוגז.
אתם יכולים להיות ימנים, שמאלנים, מה שתרצו,
במפלגת כחול לבן כל דעה תמצאו!
הם יצאו לדרך עם מצע מעומעם ומועמד לראשות ממשלה,
שמעולם לא דרך בכנסת בלי מדי הצבא.
כי למי אכפת מעמדות מובהקות או מניסיון,
כשצעקות 'רק לא ביבי!' נשמעות מההמון.

אקפוץ ברשותכם לקצה הימני של המפה,
שם נמצאות בין היתר הימין החדש ומפלגת 'עוצמה'.
המבקשות לספח למדינתנו, בלי בושה,
שטחים בהם חיים מיליוני אנשים הרואים בישראל 'פלסטין הכבושה'.
הימין הלא כל כך קיצוני כמו 'הימין החדש' רוצה לתת להם אזרחות.
ובכך לגרום לרוב היהודי במדינה, לחרדות.
אמור להיות ברור לכל בר דעת שללא מדינת לאום,
לחיות כיהודי בעולם זה פחד איום.
ויש את חברי 'עוצמה יהודית' הנהדרים,
שרוצים להעיף מכאן את כל הערבים.
כי הרבה יותר קל לנהל "דמוקרטיה",
כשאין מיעוטים שדורשים אמפתיה.

ונעבור כעת לשמאל הקיצוני,
יפה הנפש והצדקני.
שטוען שיש פה מלחמה ואנחנו אשמים,
עד מתי נמשיך להתנהג כמו בריונים?
רוצים לתת להם הכל בשביל שלום חסר תכלית,
בלי להבין שגם לפלסטינים יש אחריות על הקונפליקט.
האינתיפאדות, הטילים ומנהרות הטרור זה לא נחשב,
העיקר שישראל אשמה במצב.

ויש עוד מפלגה שאני די בטוחה שאני זוכרת…
ברור! מפלגת העבודה, שהולכת ומדרדרת.
כנראה שהיכולת של אבי גבאי לא כל כך חזקה,
אחרת לא ברור לי איך המפלגה ככה התרסקה.
במקום לנסות להציג אידיאולוגיה חזקה או אלטרנטיבה שלטונית,
עוסקים חברי המפלגה בריבים מטופשים ובפוליטיקה פנימית.

ובכן ידידיי, כעת אסכם ואומר,
אלו האנשים שרוצים להיות מנהיגי המחר.
ובתור מי שעוד לא תהיה בת 18 באפריל הקרוב,
אני מפצירה בכל מי שמצביע להתעדכן, לחקור ולחשוב.
ודאו שאתם מצביעים מתוך אמונה,
שבחירתכם תביא למנהיגות חזקה, ממלכתית והגונה.
שתניב פירות שנשמח לקטוף,
כי הסיפור הזה, לא אמור להסתיים ב"הסוף".