צומת דרכים של הפועל פתח תקוה

אין זה סוד שכל אוהד הפועל פתח תקוה מכיר היטב את התחושה החמוצה שמגיעה לאחר הפסד. בצר לנו, כולנו מתמודדים עם הכישלון בדרך זו או אחרת, ועדיין – יש הפסדים ויש הפסדים. נדמה ששיא שלילי חדש נשבר במשחק האחרון, כשהפועל הפסידה לכפר שלם, האחרונה בטבלה. אם חשבנו שהמפולת נעצרה בניצחון על איכסל, אזי הגיעו שני משחקים מחפירים שהביאו את מפלס הדאגה לגורל הקבוצה אל מעבר לקו האדום.

לא מזמן, בעונת 2016/7 פתח אסף נמני את העונה כמאמן הפועל ובעשרת המחזורים הראשונים השיגה הקבוצה 11 נקודות, שלוש יותר מזו הנוכחית של מסאי דגו. הקהל לא ידע את נפשו ודרש מדורון גלנט את פיטוריו של המאמן, אך אלו הגיעו רק לאחר ההפסד במחזור ה-13. ירון הוכנבוים מונה למאמן החדש והפועל התאוששה ואפילו סיימה בפלייאוף העליון.

השאלה שצריכה להישאל כעת היא מעבר לזהותו של מי שעומד על הקווים כי ישנה הרגשה שהפועל בבעלות עמותת האוהדים הגיעה לצומת דרכים המשמעותי ביותר עד כה. כיצד יוצאים ממשבר? מעבר לכך, האם מישהו במערכת מפיק לקחים ומנסה להבין מה לא עבד ומדוע דווקא בעונה שקטה, ללא איומי בקרה או פירוק, הפועל מציגה את פתיחת העונה החלשה ביותר שלה בלאומית?

אם האוהדים לא יכולים להגיע ולמחות, האם יש מישהו אחר ש"מנער" את השחקנים ומוציא אותם מאדישותם? האם יש מי שמרים אותם מהקרשים והאם בכלל אכפת להם שהם פסע מירידת ליגה?

מה שחסר לי יותר מהכל זו דמות אחראית וסמכותית- אדם שידבר בכנות לחברי העמותה והאוהדים, יודה בטעויות שנעשו, ייקח אחריות ויציג דרכים שונות לפתרון.

אחזור על עצמי פעם נוספת ואציין שוב כי המומנטום והקרדיט שנתנו רוח גבית לעמותה הולכים ואוזלים. אולי זה לא הוגן להסתכל רק על קצב צבירת הנקודות ולא על שום דבר אחר אבל בסופו של דבר- זו המציאות וזה מה שמעניין את הרוב המוחלט של אוהדי הקבוצה. אנחנו רק במחזור העשירי ובהחלט אפשר להשתפר ולצאת מהבור, אבל אם בהפועל ימשיכו לגמגם ולמשוך זמן, תרחיש האימים עלול להפוך למציאות מסויטת עבור כולנו.