עבור רוב אוהדי הפועל ובעיקר הצעירים, לא הייתה עונה כזו מעולם. מיותר להגיד שיכולת מאכזבת היא לא דבר שזר לנו. אני מתכוון כמובן לעונת הקורונה יוצאת הדופן שעוברת עלינו. נדמה שהייאוש מעולם לא נעשה כל כך נוח והדבר הקל ביותר עבור האוהדים המתוסכלים זה לקחת קצת הפוגה מהליגה הלאומית. אל תשאלו אותי למה ואיך, אבל משהו בי מסרב להיכנע. למעשה, העונה מתחילה רק עכשיו (בתקווה שלא תיעצר שנית) ותקראו לי משוגע אבל הכל יכול לקרות, בטח בתקופה כזו.
הפועל פתחה את הליגה מול יציעים ריקים ובצורה מגמגמת מאוד- רק 4 נקודות מ-15 האפשריות בחמשת המשחקים הראשונים. מסאי דגו לא השכיל לגבש תלכיד משופר ונדמה שאפילו הקבוצה של העונה שעברה נראתה טוב יותר. מי שצפה במשחקיה של הפועל היה כבר יכול לחשוב שהוא מפתח תסמיני קורונה נוכח כאבי הראש וחוסר הטעם שהכחולים הסבו לו.
דבר אחד שראוי לציון ולשבח הוא ההודאה המהירה בטעויות שבהבאת בן סיטלקול וקוואמה קאריקארי והשינויים שבוצעו בשל כך. זה כנראה עדיין לא מספיק, אבל במידה וקמפיין גיוס הכסף מהאוהדים ישיג את מטרתו – יכול להיות ששני שחקנים נוספים יספיקו כדי לעשות את ההבדל. למסאי דגו יש הרבה קרדיט על העונה הקודמת אבל הקלישאה אומרת שבכדורגל אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך. והמשחקים האחרונים של הפועל…
למה בכל זאת יש סיבה להשאיר פתח של תקווה? הקורונה כמובן. עד עכשיו לא הוכח שעליונותו של הקהל הכחול מביאה בהכרח לנקודות ומהווה פקטור בלאומית, ככה שאין פה איזה יתרון שהלך לאיבוד. מצד שני, היתרון של הקהל יגיע כמובן דרך תמיכתם של חברי העמותה במועדון ותרומות כמו במיזם הנוכחי. קבוצות רבות שמתוחזקות על ידי העיריות לא ייהנו מתמיכה רחבה כבעבר, היות ורוב המשאבים ינותבו למקומות אחרים. אין מועמדות בולטות לעלייה כבעבר ולכן גם אף אחד לא ירוץ וישפוך כסף (שאין) בתקופה כזו.
נדמה שהקורונה עשתה חסד עם דגו ושחקניו כשהעניקה להם שהות בדמות פגרה לטובת מחשבה מחודשת והפקת לקחים. הפועל פתח תקוה צריכה להתחיל עכשיו את העונה כאילו מדובר במחזור הראשון. הפועל קיבלה זמן לתקן וכולנו נקווה שהיא ניצלה אותו לטובה.
אבי
איך במשחקי ידידות לא מחייבים הקבוצה מצליחה ובליגה היא כושלת אולי זה משהו שקשור לשיחות מוטיבציה