מה גיא לוזון ראה שאף אחד אחר לא? | טור של אלמוג אופיר

1 תעשו הרבה כבוד לשחקני מכבי פתח תקוה על הופעה מכובדת במעמד גמר הגביע. החבורה הצעירה והנמרצת, רובם ככולם שחקני בית מבטן ומלידה, החזיקו מעמד מחצית שלמה מול יריבה טובה בהרבה, משופעת בזרים סופר איכותיים, שהשתלטה על מרכז השדה ולא נתנה לקישור שלנו לנשום. מילים טובות במיוחד מגיעות לרביעייה האחורית, שנתנה יופי של תצוגת כדורגל, אבל גם כל אחד אחר בכחול יכול לטפוח לעצמו על השכם על עונה מצוינת ולזכור לטובה מסע מופלא עד הגמר, גם אם הדובדבן נשאר אדום והגביע נסע לבאר שבע.

2 ולמרות הכל, קשה שלא להשתגע מפרופסור גיא לוזון, שדווקא במעמד כזה החליט שוב להמר בקזינו והציב בשער את דור חברון. אל תבינו לא נכון, מדובר בילד מוכשר שעוד יוכיח את עצמו, אבל עם המספרים אי אפשר להתווכח. הילד בן ה-19 רשם בסך הכל שש הופעות בלאומית, רובן ככולן בגארבג' טיים, וכמעט בכל אחת מהן ספג שער באשמתו. המסקנה המתבקשת: עליו להתבשל ולהתחשל לפחות עוד עונה אחת בליגת המשנה. אז לזרוק אותו להרכב הפותח בגמר הגביע? למה? כדי שבמשחק הראשון המשמעותי בחייו כשוער בוגרים יתמודד עם ההפצצות של ז'וסואה והפריצות של אקולטסה? לא ברור מה גיא רואה שאף אחד אחר לא, אבל בטוח שהגמר היה רחוק מלהוסיף ביטחון לחברון. וכשהכדורים פוגעים בך במקום שתהדוף אותם, והשער השני בין הידיים מזכיר את הפלופ של קריוס בגמר הצ'מפיונס, קשה לומר שהמטרה הושגה. חברון עצמו כמובן לא אשם, אלא מי שזרק אותו למים העמוקים מוקדם מדי. וכל זה כשיוסי גינזבורג, ההוא שהדף פנדל נגד בית"ר ונעל את השער מול הפועל תל אביב, מתייבש על הספסל. חבל.

דור חברון בגמר הגביע. צילום ניר קידר

3 בשעה טובה, באמצע יולי 2020, סוף סוף מצאו בהפועל פתח תקוה סיבות לשמוח. ואצלם, כרגיל, מדובר בשמחה לאיד. פוסטים מתריסים ברשתות החברתיות והצטרפות אוטומטית לחגיגות של באר שבע. אבל הכל בסדר, אנחנו שומרים על ראש מורם ומאחלים מכל הלב לאוהדי הפועל להמשיך לצפות בנו בטלוויזיה במעמדים כאלה ולאכול את הלב מקנאה. אתם גם מוזמנים להמשיך לקחת דמי חבר ולספר סיפורים על ליגת העל, בזמן שבאקט סופר ספורטיבי שחררתם כמעט את כל ההרכב עוד לפני סוף העונה. בשלב ראשון, בואו נראה אתכם, גיבורים גדולים, מצליחים להתייצב לדרבי בליגה שבאמת מעניינת מישהו. עד אז, מוזמנים להזיע בצהרי שישי ולצפות בנו למחרת בשידורים הישירים מליגת העל.

4 לסיום, בנימה אישית, אני רוצה לומר תודה למשפחת מכבי פתח תקוה על עונה גדולה. היו הרבה משחקים של כדורגל מהנה, ובצדן חזרה מרגשת של האוהדים ליציע לפני שהקורונה חירבה את הכל. היה שיתוף פעולה נהדר בהכנות לדרבי ובכמה משחקי ליגה וגביע נוספים, כאשר הרוח של מכבי "אבשלום" חזרה לנשוב, מרעננת מתמיד, ואיתה חזרה בשעה טובה גם הזהות. שאפו גדול לכולם, ומי ייתן ונמשיך את המומנטום גם בליגה של הגדולות, נייצר יציבות ונשכח ממלחמות הישרדות. להתראות בעונה הבאה.