כי אין הפועל בלעדינו ובלעדיך הפועל מי אני בכלל?

לפני לא מעט שנים, בזמן הטיול אחרי הצבא שעשיתי לאוסטרליה, הפועל הייתה במצב נוראי. עונת 2006/7 הידועה לשמצה החלה כשאני כבר הייתי בחוף המזרחי של אוסטרליה, שזוף ומבושם מהרגשת החופש. הייתה זו העונה הגרועה ביותר של הפועל ב-21 שנותיי דאז ועדיין התעוררתי בכל משחק של הפועל ב04:00 בלילה כדי להאזין לרדיו ולשמוע שוב ושוב על ספיגות שערים ותבוסות.
בזמן הזה, כשהייתי אלפי קילומטרים מהאורווה, חשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן לשנות דיסקט, "להתבגר" ולהשאיר את הכדורגל ואת האהבה הענקית להפועל מאחוריי. מה הייתי צריך את כאב הלב הזה, כשאני שוכב מסטול על החוף ומכל צדדיי בחורות יפהפיות?

מתן ציוני עם אחת האבנים שהושלכו באותו משחק מפורסם ברמלה. צילום: לירון סובול

אחרי מספר חודשים, ושכבר היה די ברור שאין מנוס מירידת ליגה (ראשונה עבורי), חזרתי לארץ במחשבה שאני לוקח הפסקה מהפועל. ומה אתם חושבים שקרה? נחתי היישר לשער 4 המיתולוגי וכאבתי ובכיתי יחד עם כולם על מר גורלנו הכחול-איובי.
הפועל היא הדבר היחיד שתמיד היה קבוע בחיים שלי ואני באמת מאמין שכך גם תישאר. כל אוהד חושב שהמועדון שלו הוא הכי ייחודי ופולט את הקלישאה השחוקה: "זר לא יבין זאת". כשאני רואה את אוהדי מכבי ת"א, חיפה והאחרות אומרים את זה, כמעט ובורח לי פיפי מרוב צחוק. לא מעט אוהדי כדורגל וכתבי ספורט הודו בפניי לאורך השנים שאנחנו אוהדי הפועל פ"ת הכי "מפגרים" שיש. "אין מי שעסוק בקבוצה שלו בצורה הזו כמוכם, בטח עכשיו כשהעמותה מנהלת את המועדון."

אני כבר הבנתי מזמן שאין טעם להתכחש לאהבה הזו שלנו. זה היה השלב הראשון. השלב השני היה כשלקחנו אחריות על גורל אהבתנו הנצחית והפכנו לבעלים.
והפועל נותנת לנו המון בחזרה גם אם אנחנו לא תמיד שמים לב. עבורי היא הייתה מקלט חם בזמן הגירושים ובכל פעם שהייתי עצוב, הפועל תמיד חיכתה שם כדי לתת לי שעתיים של בריחה לעולם שכולו כחול. אני רק מחכה להגיע בכל שבוע ולראות את אותם הפרצופים, לשיר את השירים ולצפות ללא לאות ליום בו כולנו נתפוצץ מאושר, כשנגיע שוב לצמרת.
כדי שהיא תמשיך להיות שם בשבילי ובשביל כולנו, עלינו להמשיך ולתמוך בה בחזרה.
כי אין הפועל בלעדינו ובלעדיך הפועל מי אני בכלל?

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו