ההחלטה האומללה לקרוא את שם האצטדיון העירוני על שם גוף מסחרי היא עוד מכה ניצחת לערכים שקיווינו שהעיר תנחיל לתושביה ולמורשתה. זהו עוד צעד מביש בשרשרת ההחלטות של ראשי העיר יצחק אוחיון, איציק ברוורמן וכעת רמי גרינברג מאז הקמתו של האצטדיון, שנמנעו מלקבל את ההחלטה המתבקשת והמובנת אליה – לקרוא לו על שם נחום סטלמך ז”ל, גדול שחקני העיר ואחד מגדולי השחקנים בתולדות המדינה.
יש דברים שלא קונים בכסף, ישנם ערכים שאינם ניתנים למדידה כלכלית, כספית או פוליטית קרה. הצורך במזומנים שיעזרו במקצת לקופה הציבורית מובן, אבל כמו שלא מוכרים את הזכות לשנות את שם דרך ז’בוטינסקי לדרך בנק לאומי ואת שמו של ביה”ס רשיש לביה”ס בורגר קינג, כך גם אין להפריט את המורשת הגדולה ביותר בספורט שהנחיל לנו אחד מבניה של העיר.
המצדדים במהלך מציינים שהסכום יעזור לקופה הציבורית. הקופה הציבורית גדולה דיה כדי לפנות את הסכומים הנדרשים מתקציבים אחרים, בוודאי מהתייעלות ומצמצומים מתבקשים וזועקים לעין, אבל העיר עשתה את הדבר הקל, העצלני והבלתי מוסרי בעליל ומכרה את שם האצטדיון למרבה במחיר.
הטענה שזה נהוג גם באנגליה מולדת הכדורגל ובארה”ב, מעצמת הספורט הגדולה ביותר, היא נכונה. גם בארץ התופעה המכוערת הזו מתפשטת כמו אש בשדה קוצים, אבל זה עדיין לא אומר שזה נכון, ראוי ומוסרי. אני לא רוצה אצטדיון עם כיפת זהב כמו בסמי עופר, לא רוצה תאים פרטיים עם שמפניה ורולקסים כמו במנורה מבטחים. רוצה אצטדיון עממי לכל תושבי העיר, שיעורר השראה, כבוד, תחושת מסורת לנו ולדור הצעיר.
אנחנו נמשיך לקרוא לאצטדיון 'ראש הזהב'. ככה נחנך את ילדינו ונתעקש לתקן כל מי שיכנה אותו בשם אחר. בכל שיחה עם חבר, מכר ועיתונאי. בכל פוסט שנעלה, בכל תגובה וכתבה נקרא לו ‘ראש הזהב ע”ש נחום סטלמך’. אנחנו נשמור על המסורת ועל הכבוד. חבל שקברניטי העיר לא ניחנים ביושרה המינימלית לעשות זאת גם כן כמו אוהדי הפועל.
איברהים אלבאכר
אני היבנתי שאבי דלמון הוא נחס למועדון כדורגל הפועל פתח תיקוה וחבל שהוא הפסיק לתת מי זמנו למחלקת הנוער.
אני קורה מיכאן לאבי דלמון!!! תחזור מהר!!! איש שכולו הפועל פתח תיקוה!!!
וגם מאוד אהבתי את הבובה של נחום סטלמך מהחרסינה קול הכבוד