עסקת האורווה: עו"ד דגן הגיש בקשה להטלת אחריות אישית על מאיר שמיר

עו"ד ליאור דגן, המנהל המיוחד של העמותה לניהול כדורגל בפתח תקוה (העמותה שניהלה את הפועל עד להליך הפירוק הראשון), הגיש אתמול (ראשון) לבית המשפט המחוזי בקשה להצהיר על אחריות אישית כנגד איש העסקים והבעלים לשעבר של הפועל פתח תקוה, מאיר שמיר, בנוגע לעסקת אצטדיון האורווה. הבקשה מוגשת לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, אשר מאפשרים מסגרת דיונית לתביעה של נושאי משרה (כפי שהיה שמיר בעמותה שפורקה) בחברה שבפירוק. כעת, השלב הבא צפוי להיות קביעת דיון מקדמי בתיק, שלאחריו תקבע המסגרת ולוחות הזמנים לטיפול בתיק.

יש לציין כי העיכוב בהגשת הבקשה הרשמית בנושא לבית המשפט נבעה מהמתנה לתגובת נציגת כונס הנכסים הרשמי, עו"ד נעמה גור-מס, אשר סיפקה את חוות דעתה בשבוע שעבר, זאת לאחר שנפגשה עם נציגיו המשפטיים של שמיר מספר ימים קודם לכן. במסמך העמדה שהוגש מטעמה עו"ד גור מס לבית המשפט, נראה כי הכנ"ר אימץ, לפחות חלקית, את טיעוניו של שמיר.

"לא ניתן לכחד כי קיים קושי הוכחתי מהותי בטענת המנהל המיוחד על פיה לעמותה זכויות קנייניות באצטדיון", נכתב בעמדת הכנ"ר. "הרושם המצטייר הינו כי לעמותה/קבוצה היו קיימות זכויות שימוש באצטדיון בלבד. אף זכויות שימוש אלו היו ניתנות להעברה במידה ויועמד לרשות העמותה אצטדיון חלופי, בהתאם לשיקול דעת ההסתדרות או מועצת המנהלים והעמותה החדשה. פועל יוצא הינו כי בפני המנהל המיוחד עומד קושי הוכחתי ופרשני לא מבוטל על פיו זכויות שימוש עולות כדי זכויות קנייניות באצטדיון".

עוד צוין במסמך העמדה: "בהקשר זה הכונס הרשמי מבקש לציין כי טענת שמיר הינה כי עמד לקבוצה אצטדיון חלופי – אצטדיון רמת גן ולאחר מכן אצטדיון המושבה. עוד יצוין, כי בהסכם הפינוי משנת 2002 התחייבה העמותה כי מעבר לקבלת הכספים אין לה טענות. על בית המשפט לבחון את טענת שמיר כי לא הרוויח עשרות מיליוני שקלים מעסקת האצטדיון ואת רווחיו המועטים העביר ישירות לעמותה ואף הזרים לאורך השנים סכומים בערך של 120 מיליון שקלים. דברים אלה ונוספים יהיה על בית המשפט הנכבד לבחון טרם מתן ההחלטה. הכונס הרשמי נוטה לסבור כי מדובר בבקשה סבוכה בעלת נטל הוכחה עובדתי לא פשוט. בנסיבות אלו, ספק רק אם קיימת התאמה לבירור הסכסוך בפני בית המשפט של חדלות פרעון. לכונס הרשמי אין התנגדות כי בית המשפט יקבע את הבקשה לדיון מקדמי במסגרתו תתקבל הכרעה לגבי הפורום השיפוטי אשר בפניו יתברר הסכסוך".

אצטדיון האורווה. צילום: זאב שטרן

לאחר מסמך העמדה, הגיש דגן לבית המשפט את הבקשה נגד שמיר, אליה צירף את עיקרי התסקיר שהגיש בשנת 2015 בנוגע לעסקת אצטדיון האורווה. בתמצית, במסגרת טענותיו נגד שמיר טען דגן כי באמצע שנות ה-90 ניצל הבעלים לשעבר הזדמנות עסקית בקרקע בה היה האצטדיון ולצורך ביצוע העסקה רכש למעשה את הפועל פתח תקוה וכך למעשה ביצע עסקה בה הוא רכש את מלוא הזכויות בקרקע מההסתדרות. על פי התסקיר, שמיר, שבהמשך צירף את חברת "אשדר" כשותפה שווה בפרוייקט, הוא זה שדאג לקבל את הסכמת הקבוצה שבראשה עמד.

"בעסקת האורווה שמיר היה מצוי בניגוד עניינים חריף, מובהק ופסול", נכתב בתסקיר. "שמיר פעל לקדם את העסקה לטובת האינטרסים האישיים והכלכליים שלו, תוך שהוא מעדיף את טובתו האישית על פני טובתה של העמותה שבפירוק. בכך, הפר שמיר את חובת הנאמנות, חובת השליחות וחובת האמונים המוטלות עליו כנושא משרה כלפי העמותה שבפירוק. לפיכך, על שמיר להשיב לקופת העמותה כל טובת הנאה שהפיק". על פי התסקיר, שמיר הפיק מהעסקה, שכונתה בהמשך פרוייקט "סמייל", רווח גולמי של 70 מיליון שקלים, כאשר הרווח המינימלי הנקי והכללי בפרוייקט כולו (שבו לשמיר היה כאמור 50 אחוזים) עומד על כמאה מיליון שקלים. עוד צוין כי שמיר הפר את התחייבותו להעמיד לקבוצה אצטדיון חלופי ועל כן נדרש לפצות את העמותה וכן יש להטיל על שמיר אחריות אישית לכלל חובות העמותה. "שמיר ניהל את ענייני העמותה שבפירוק בדרכי תרמית", נכתב בתסקיר.

כמו כן, בחודש יוני 2015 הגיש שמיר מסמך תגובה לבית המשפט, חריף ותקיף במיוחד. "'תסקיר' המנהלים המיוחדים הינו מסמך חסר ורשלני אשר מוטב היה אלמלא בא לעולם", נכתב במסמך התגובה. "התסקיר מתעלם לחלוטין מראיות ועובדות ברורות וחד משמעיות אשר הובאו בפני המנהלים המיוחדים, הן במסמכים והן בעדויות ובחקירות שנעשו על ידם לגורמים הרלוונטיים, כאשר עובדות שאינן עולות בקנה אחד עם ה'תיזה' שמבקשים המנהלים המיוחדים לפתח, אינן זוכות להתייחסות כלשהי. התסקיר בוחר להסתיר מעיני בית המשפט מסמכים מהותיים אשר היו בידי עורכיו ואשר לו היה מגולים לבית המשפט, היו מביאים להיפוך מסקנות התסקיר".

בהמשך נכתב: "המנהלים המיוחדים התעלמו מן הראיות החד משמעיות שהיו בפניהם, כי לקבוצה ולעמותה החדשה כלל לא היו זכויות באצטדיון הכדורגל. התעלמו המנהלים המיוחדים מן העובדות החד משמעיות שהוצגו בפניהם, כי מר שמיר הזרים לעמותה לאורך השנים סכומי עתק, של עשרות רבות של מיליוני שקלים ומנגד, כי מר שמיר לא גרף לכיסו במישרין או בעקיפין ולו שקל אחד של רווח מן העמותה או מן העסקה באשר לאצטדיון".