הלב בהפועל, החלומות בבית"ר: הילד מהחזית הכחולה שעובד היום עם חוגג ובניון

נסו לדמיין לרגע את הקומבינציה הבלתי שגרתית הבאה: עובד של משה חוגג במשך רוב שעות היממה, אוהד שרוף של הפועל פתח תקוה, בלוגר שהגיע לפודקאסטים הנחשבים בארץ העוסקים בכדורגל הישראלי וכל אלה מתובלים בקמצוץ הפועל תל אביב, נגיעה קלה של עורך ספורט ומוגשים ברוטב שוער כדוריד ותוספת חייל קרבי בצד. נשמע הזוי? תכירו את זיו להבי, האנליסט והסקאוט בקבוצת המיליונים של בית"ר ירושלים. רק בן 25, אבל עם קילומטראז' ומחזור חיים עמוס במיוחד שיכול כבר עתה לשמש כבסיס נהדר לסרט, אם תרצו שרשרת סיפורים מרתקים לנכדים לפני השינה. בראיון חגיגי ומלא אנקדוטות משעשעות השמורות לאוהדי הפועל בלבד הוא מספר ל"ספורט מלאבס" על דרך החתחתים שעבר עד משרת החלומות הנוכחית. אם תשאלו אותו, אגב, הקריירה שלו רק בחיתוליה ובקצה שלה אימון ברמות הגבוהות ביותר בליגת העל, לא פחות. להבי, אל תטעו, לא כאן כדי לחלום, אלא כדי להגשים.

מבולבלים? בואו נעשה סדר. בגיל 12 החל להבי את דרכו במחלקת הכדוריד של עירוני פתח תקוה, בה שיחק כשוער במשך ארבע שנים יחד עם חברו הטוב, בר ניסים, שתופקד כפיבוט. בחלוף ארבע שנים גילו השניים, חברי הגרעין הקשה של אוהדי הפועל – כאלה שלא מפספסים אפילו אימון, שלא לדבר על משחקי בית וחוץ, כי עמוס לוזון השקיע כספים במחלקת הכדוריד במטרה לשנות את שמה למכבי עירוני פתח תקוה. "מרגע שהקבוצה הפכה למכבי לא עשינו אפילו אימון אחד ועזבנו, כאוהדים שרופים של הפועל פשוט לא יכולנו להישאר", מספר להבי. עם פירוק עירוני, הקים צחי וייס מאפס את קבוצת הכדוריד של הפועל פתח תקוה בליגה השלישית, אכסניה שהתאימה הרבה יותר לאידיאלים של להבי את ניסים. מי שסייע לו בהקמה ובכל הנוגע ללוגיסטיקה היה יונתן בכר, ששימש כמנהל הקבוצה ועד היום זכור לטוב אצל להבי. "היינו שני ילדים בלי רישיון ובכר היה לוקח ומחזיר אותנו מכל אימון", הוא מספר. בהיעדר מחלקת נוער, אגב, מצאו עצמם השניים משחקים בגיל 16 בקבוצת הבוגרים. שנתיים וחצי מאוחר הסתיים פרק הכדוריד אצל זהבי עם גיוסו לשריון. "שבועיים לפני הגיוס החלטתי שאני רוצה קרבי והשלמתי עם זה שלא אהיה שחקן כדוריד", חתם את הקריירה הקצרה בטרם הבשילה.

מהג'וניורס ללה פמיליה

הרבה לפני שעלה על מדי צה"ל, קנה להבי מוניטין טוב גם ביציע של הפועל, כשהיה אחד הפעילים הבולטים בקבוצת הג'וניורס של ארגון האוהדים הוותיק, החזית הכחולה 06. "היינו 5-6 חבר'ה צעירים בגוש המעודד, אהבנו מאוד את הפעילות של החזית אז קראנו לעצמנו ג'וניורס", הוא משחזר. מגיל 13 ובמשך חמש שנים עד גיוסו נטל חלק עם הג'וניורס בשלל פעילויות, חיוביות יותר ופחות. מטורנירי אוהדים ושינה סמוך לאצטדיון במשך לילות שלמים לפני משחקי דרבי, עבור בעימותים עם אוהדי מכבי ועד השתתפות בהפגנות נגד הבעלים של הפועל לשעבר, רונן אלעד.

להבי מתרים לדרבי בכניסה לשער 4 באורווה

במעבר חד, אך לא חד מדי עבורו, גילה את עולם הכתיבה בגיל 20, תודות לשני חצאי גמר ליגת האלופות בין ריאל מדריד לבאיירן מינכן ובין אתלטיקו מדריד לצ'לסי בשנת 2014. להבי פתח עמוד בפייסבוק והחל לכתוב בלוג שנשא את השם המאתגר משהו, "נתחזק בינואר". המגמה נמשכה עם פוסט שבועי במונדיאל שנערך בברזיל באותה שנה. "הרגשתי שיש לי מה לכתוב ורציתי לבדוק אם זה יעניין אנשים", מספר להבי. "לא ראיתי את זה כעבודה וביציע עסקתי בעידוד ולא בניתוחים או סיוע בסקאוטינג. בסך הכל רציתי לשפר את השיח ולכתוב מזווית מקצועית שהייתה חסרה בתקשורת הספורט הארצית".

בשנה הראשונה לא קיבל כל תגובה, אך המפנה הגיע בהמשך כשאנשים החלו לקרוא, להגיב ולהפיץ את התכנים שכתב. מכאן ההזמנות לפודקאסטים לא איחרו להגיע. "אני מאוד מתחבר לשוק החדש של הפרשנים ואם המדיה המסורתית לא מקבלת אותם, הם מקימים פלטפורמה ומגיעים דרכה לקהלים שלהם בצורה ישירה", הוא אומר. החוליה הראשונה בשרשרת הייתה במסגרת אתר "הזווית" וקפיצת המדרגה הגיעה ב"ציון 3", הסאטירה המפורסמת על משה פרימו. להבי להט, הפך לחבר קבוע בפודקאסט והשמיע את תובנותיו גם בפודקאסט "בכל יום נתון" של אוריאל דסקל. "המשכתי את מה שעשיתי לפני, רק בווליום גבוה וכל מה שפרסמתי קיבל תפוצה רחבה", הוא מספר על השינוי הקיצוני במומנטום. "כשהבנתי שיש לזה קהל ואנשים אוהבים, זה נתן לי מוטיבציה להמשיך ליצור".

מעבר ליצירה, המוטיבציה שלו לצרוך כדורגל בהחלט יוצאת דופן ובאה לידי ביטוי בטיול שאחרי הצבא. "אני לא נמשך למקומות כמו הודו או דרום אמריקה, מה שמעניין אותי זה כדורגל והחלטתי לצפות במשחקים הכי מטורפים שיש", הוא מספר כיצד נטען באנרגיות שהובילו אותו לבנות טיול בן שלושה שבועות שהקיף את יבשת אירופה וכלל חמישה משחקים בשבוע ו-15 בסך הכל. מהדרבי של מדריד בוויסנטה קלדרון עליו השלום והסופר קלאסיקו, עבור בתיקו 1:1 של באר שבע בסאות'המפטון שהעלה אותה ל-32 האחרונות בליגה האירופית (לימים, כשיעבוד באותה קבוצה בה שיחק מאור בוזגלו, יספר לו כי צפה בשער האדיר שלו באותו משחק) ועד הנוקאאוט המפתיע של לסטר, שגברה 2:4 על מנצ'סטר סיטי ופפ גווארדיולה. עניין של 40 אלף שקלים כולל טיסות. את החוויות מהטיול, איך לא, תיעד בלייב בבלוג המתוקשר. עוד חווית כדורגל יוצאת דופן יצר במונדיאל ברוסיה, כששכר רכב עם עוד שלושה חברים ויחד נסעו כשמונה שעות מדי יום כדי לתפוס כמה שיותר משחקים – שישה במספר, לא כולל הגמר, אליו הגיעו אך לא השיגו כרטיס וצפו בו בגשם השוטף במתחם ה-Fan Zone.

ניצוצות באוויר

כל העיסוקים הללו גרמו ללהבי להזניח את עבודתו היומיומית בחדר הבריחה "מחנה 23" בפתח תקוה (אגב, מדובר בפריק של חדרי בריחה שעבר כ-150 חדרים שונים) ולחשוב ברצינות על האפשרות להתפרנס בתחום מומחיותו. כששב מהמונדיאל פרסם בבלוג כי הוא מחפש עבודה כשהאופציות היו תקשורת ספורט או עבודה במועדון. את תיק העבודות, כידוע, בנה כתחביב מבעוד מועד. להבי עבד תקופה קצרה כעורך ספורט בחינמון "ישראל היום" ובמקביל כסקאוט במחלקת הנוער של הפועל תל אביב תחת המנהל המקצועי עומר בוקסנבאום והמאמן אורי אוזן. חודש לאחר מכן הגיע הטלפון ששינה את מסלול חייו. על הקו היה מנכ"ל בית"ר, מוני ברוש.

"הייתי במילואים בצאלים, בית"ר רצו פגישה מידית אבל לא שחררו אותי", משחזר להבי. "סיימתי את שבוע המילואים וקבענו לשבוע אחרי". בראיון נכחו ברוש והבעלים חוגג. "התכוננתי שלושה ימים והבאתי את כל מה שאני יודע. עפו שם ניצוצות וחוגג אמר לי שהוא מעריך שזה ראיון העבודה הקצר ביותר שהייתי בו", הוא מוסיף בהתלהבות. יומיים-שלושה לאחר מכן כבר שוחחו הצדדים על תנאי השכר ומועד תחילת העבודה. להבי מונה רשמית בנובמבר שעבר לאנליסט והסקאוט של בית"ר ובחודש הבא יסגור שנה בתפקיד, במסגרתו הוא עוקב אחר היריבות ומנתח אותן, אחראי על ניתוח הביצועים של שחקני קבוצתו מבחינה סטטיסטית וכן ליצירת מאגר שחקני רכש פוטנציאליים. החבר'ה מלה פמיליה, אגב, אותם הוא פוגש לא אחת במתחם בית וגן, התלהבו מאוד כששמעו שעבר לצהוב מהאדום של הפועל תל אביב. הוא עובד שבעה ימים בשבוע, 18-19 שעות בכל יום. כמעט מדי יום הוא מגיע מביתו בשכונת אם המושבות למתחם האימונים בירושלים בסביבות השעה 8 בבוקר ועוזב ב-8 בערב. יומיים-שלושה בשבוע הוא פותח מיטה צרפתית ונשאר לישון במשרד.

להבי אחרי הזכייה של בית"ר בגביע הטוטו. צילום: יעקב צים, מחלקת המדיה של בית"ר ירושלים

ואיך כל זה מסתדר עם הקבוצה אותה הוא אוהד מילדות? "בתחילת העונה הנוכחית הפועל ובית"ר שיחקו במקביל בחצי גמר גביע הטוטו, כל אחת בליגה שלה. הייתי בטדי במסגרת העבודה ובמחצית שמעתי שהפועל הודחו בפנדלים מול הפועל רמת גן ובדיוק בית"ר איזנה ל-1:1 מול באר שבע", מספר להבי על הדילמה. "פתאום הבנתי שעם כל כך הרבה שעות עבודה והעובדה שהשחקנים כל כך חשובים לי, פחות הזיז לי שהפועל הודחה ויותר שאנחנו במומנטום. אני אוהד הפועל, לא בחרתי בבית"ר, אבל ככה הרגשתי באותו רגע". בשנים שלפני עמותת האוהדים התנתק מחמת מיאוס, אבל בשנתיים האחרונות הוא מקפיד לחדש חברות בכחולה. "אני לא מעורב ולא מצביע, אבל משקיע כסף כי מדובר בפרויקט נהדר עבור האוהדים והקהילה ואני מזדהה עם המסרים הללו".

מה דעתך על מה שראית בדרבי האחרון, הן כאוהד והן כסקאוט ואנליסט.
"אם הייתי רק אוהד הייתי משתגע ומתחרפן, כי הפועל לא פיתחה אפילו התחלה של כדורגל, אבל כסקאוט, לפעמים צריך הרבה אורך רוח וסבלנות לתהליכים מצד הקהל של בית"ר. כשאני "קהל של קבוצה אחרת" במירכאות, אני נותן את הסבלנות שהייתי רוצה לקבל".

עם חברי הג'וניורס המיתולוגיים לא שמר על קשר קרוב, אך שלח לאחרונה סרטון ברכות של שחקני בית"ר לאחיינו של ניסים, חברו ושותפו לקבוצת הכדוריד. מאידך, עם הכאב הגדול בשל אי הכנסת דגל הפריסה של אוהדי הפועל לדרבי הוא בהחלט מזדהה. "כילד הייתי מבריז מבית הספר כדי לצבוע דגלי פריסה", הוא נזכר. "אין ספק שזה מבאס ושבר לאוהדים את הלב". מתוקף עבודתו הוא ממשיך לעקוב אחרי הפועל. "אני רואה את כל המשחקים בלאומית מדי שבוע ושניים נוספים בליגה א', כך שאני מעודכן אם ארצה או לא", הוא מסכם בחיוך. "סביר שהפועל לא תעלה העונה ליגה, אבל אני לא פוסל את הסיכוי הזה. חשוב יותר שהמועדון יבריא וינקה תחלואים של 20 שנה שגרמו לי להתרחק ממנו בלי קשר לעבודתי הנוכחית".

רבים יאמרו שבגיל צעיר מאוד הגעת לטופ. מה השאיפות העתידיות שלך בתחום?
"מי שאומר שהגעתי לטופ אין לו מושג, כי עדיין לא התחלתי. השאיפה הגדולה היא לאמן קבוצה ועשר שנים מהיום שהגעתי לבית"ר, אהיה המאמן שלה".