הפועל פתח תקוה, היום שאחרי: המאמן, ההצטרפות לעמותה, והדירקטוריון

אני בטוח שלא הייתי הפסימי היחיד בין מאות אוהדי הפועל שהיו ביום שישי ביציע בעילוט. כן, היו כמה שלבים במשחק שכבר ראיתי את סיוט המבחנים מגיע אלינו, ואת החלק הבא של הסיוט: את אריאל שיימן, שרצה בקיץ להוריד את הפועל ליגה על השולחן הירוק, עושה את זה על הדשא בעזרת שני אקסים שלנו, יוסי שבחון ועידן בראון.

כן, היו שלבים במשחק שכך זה נראה, שלבים בהם היה יותר מאוהד אחד שאמר לי שהוא לא מרגיש טוב וגם אני לא חשתי בטוב. היו שלבים שלשחקנים היו משקולות על הרגליים, וכשמחברים את זה למשטח ההזוי בעילוט קשה לקבל משהו שדומה אפילו לכדורגל.

אבל המחצית השנייה הייתה שונה, והפועל נשארה בליגה הלאומית, ראויה לכך בכל פרמטר, בכדורגל, בנשמה, בטח ובטח ביציע, ובניהול – בעיקר במהלך ההיסטורי והמפואר שעשו אנשי הכחולה שראויים להיכתב באותיות בולטות במיוחד בספר ההיסטוריה של הפועל פתח תקוה.

# # # 

והנה, עברו 24 שעות ומסאי דגו הודיע את מה שכבר היה די ידוע. בקיץ האחרון הוא הלך אל הלא נודע, כשאף אחד לא ידע מה באמת יהיה בהפועל. אז עכשיו הוא הולך אל הנודע: אל בעלים שמאמנים לא יכולים לעבוד איתו, שכבר כולם הפסיקו לספור כמה פעמים זה הסתיים לפני תום החוזה. זה כנראה לא מיקרי שקרית שמונה מדשדשת כבר שנים בתחתית, תשובות אצל אדון שירצקי.

דגו. צילום: סער כרמלי, הפועל פתח תקוה

זה די הגיוני להניח שהסיפור הזה היה סגור עוד לפני מוצאי שבת. אני מניח שיש גורמים בהפועל שלקחו את זה בחשבון וחשבו על אופציות. אין שום טענות אל דגו ולהיפך, צריך להודות לו על מה שעשה השנה בהפועל ולאחל לו הרבה הצלחה. איך יסתדר מאמן עם עקרונות שנאבק מול יצחק שום על שחקן אחד, בעבודה מול בעלים שלא מזמן הוגדר על ידי מאמן כ"אחד שמחפש בובות"?. קשה לדעת, קשה להאמין ששירצקי ישתנה.

ושירצקי? האיש חוצפן, האיש משוכנע שהכסף של איתוראן הופך אותו למורם מעם. הפועל פתח תקוה הייתה במלחמת הישרדות בליגה הלאומית, אבל את אדון שירצקי, שהמאמנים שלו הם כנראה לא היחידים שאינו סופר, זה לא עניין. כנראה שהוא לא קיבל את מנת התקשורת שלו, אז הוא היה צריך להצהיר כמה וכמה פעמים שדגו יאמן בקרית שמונה.

# # #  

אם הפועל תעלה לדרבי בעונה הבאה עם סגל נחות בהרבה מזה של מכבי, זה יהיה בעיקר בגלל כל אלה שכל הזמן עסוקים בלמצוא סיבות מדוע לא להצטרף לעמותה. זה הזמן של כל אוהד, ולא משנה כמה ביקורת יש לו על העמותה, להצטרף, לשלם דמי חבר, ולהיות חלק מהתהליך המבורך וההסטורי שמתרחש כאן. ואם יש בין המבקרים מישהו שחושב שצריך לעשות את הדברים אחרת, לגמרי אחרת, הוא מוזמן לא רק להצטרף לעמותה, אלא גם להתמודד לוועד המנהל ולשנות דברים מבפנים.

# # # 

ביממה האחרונה התפתח ויכוח לגיטימי בפורום האוהדים על עניין מינוי חברי הדירקטוריון. בינתיים מונו שניים, קובי לוי שפעיל בעמותה, וד"ר שלומית גיא. מדובר למרבה הצער בתהליך שנראה קצת תקוע. בשלב הזה כבר היו אמורים להיות לפחות 4-5 חברי דירקטוריון מתוך שבעה, שהיו אמורים כבר לגייס ספונסרים ולבנות תשתית כלכלית לעונה הבאה בה הפועל אמורה לכוון את עצמה למאבק על העלייה לליגת העל, לא פחות מזה.

אני מדגיש: חברי העמותה הם מתנדבים שעושים עבודה ברוכה. אני לא מצפה מאף אחד מהם שיעזוב את פרנסתו כדי לאתר חברי דירקטוריון. אבל אני כן חושב שהתהליך הזה צריך להתקדם מהר יותר, וכמו בחזון שהוצג לנו לפני כמה שנים בהיכל התרבות, הדירקטוריון ינהל את הפועל, הוועד המנהל של העמותה, שיתווה חזון, ידאג למעטפת ראויה, וישגיח על הדרך.

חשוב מאוד שהדירקטוריון יהיה מגוון. שיהיו בו אנשים עם יכולות שונות. שלצד אשת אקדמיה, (ולא שאני מזלזל חלילה, להיפך, היא חשובה מאוד), ולצד אדם שייצג את החזון של העמותה ושל המועדון, יהיה גם מישהו שיידע לפתוח דלתות כשצריך, לדפוק על שולחנות כשזה יהיה נחוץ, ולדאוג למשל, שלא "יגנבו" להפועל שחקן נערים מוכשר. כדורגל הוא עולם של זאבים, של מניפולציות, של שיחות מאחורי הגב, הוא לא בדיוק המקום של פייר פליי – עיין ערך אדון שירצקי. יש לא מעט דמויות סביב הפועל שיכולות להתאים לדירקטוריון, חלק מהשמות רצו בפורום האוהדים בימים האחרונים.

השורה התחתונה: עד עתה יש רק שני חברי דירקטוריון, ד"ר שלומית גיא וקובי לוי, ולא קראתי על ספונסר שגויס לקראת העונה הבאה, שזה אמור להיות אחד מתחומי העיסוק החשובים של הדירקטוריון, בטח כאשר צריך להתחיל ומהר, להכין את העונה הבאה.

אבל הבסיס להכל, ואת זה אסור לשכוח לרגע, הוא קודם כל הצטרפות לעמותה.