לא כך ציפו אוהדי הפועל פתח תקוה להתחיל את השבת שלהם. בדקה ה-80 של משחק החוץ מול בית"ר תל אביב רמלה, נזרקו לכיוון היציע, שהכיל כ-500 אוהדי הפועל, בהם לא מעט נשים וילדים, אבנים גדולות, כיסאות וחפצים נוספים. המטח הגיע מכיוון מספר בני מיעוטים שנכחו ביציע של אוהדי הפועל ועודדו את הקבוצה המקומית. אוהדי הפועל, שהרגישו בסכנה מוחשית, נסו לכר הדשא. השופט קובי לחם הכהן, הודיע בצדק על סיום המשחק, לאחר שהאוהדים חששו לחזור ליציע. אוהדים שנכחו במקום מתארים אירוע מחריד, במהלכו ספג ילד בן 8 אבן לראשו, וילדים בני 4 ו-6 סבלו מגז מדמיע שהותז לעיניים שלהם.
"הבן שלי ישב בשורה התחתונה, ליד האזור של החזית הכחולה, אני ישבתי קצת רחוק ממנו", מספר האוהד ערן חייק, שהגיע לרמלה עם בנו יהונתן בן ה-8. "פתאום ראיתי מטר של אבנים נזרק עלינו, ברחתי לכיוון הדשא ואז נזכרתי שהבן שלי נשאר מאחור באזור המסוכן. באתי לחפש אותו וראיתי שאוהדי הפועל מקיפים אותו. האוהדים אמרו לי שהוא קיבל אבן בראש. לשמחתי הוא בסדר, אבל הילד בטראומה מכל הסיפור הזה. הוא בהלם ולא רוצה לבוא יותר לכדורגל".
אחד האוהדים עם אבן שהושלכה ליציע. צילום: סער כרמלי, עמותת הכחולה
עוד הוסיף חייק, שנשמע נסער מהאירועים: "במשך 35 שנים אני הולך לכדורגל, עוד עם אבי ז"ל הייתי במגרשים שנחשבים הגרועים והמסוכנים ביותר בארץ, היו מהומות אבל אף פעם לא ראיתי מחזה כזה. זהי היה מחריד. האבסורד הכי גדול הוא שאנחנו קבוצה שלא עושה בעיות אף פעם, אבל בכל משחק בית שלנו יש 30 שוטרים. פה אנחנו מגיעים בכמות גדולה לעיר שידועה כבעייתית ואפילו שוטר אחד לא היה? זה הביזיון הגדול ביותר. המאבטחים שהיו שם לא עשו כלום".
איתי שלומוביץ', שהגיע למשחק עם שני ילדיו, בני 4 ו-6, חווה מקרוב את ההתפרעות של אוהדי רמלה: "היו ארבעה בני מיעוטים שישבו אצלנו ביציע ופתאום התחילו לצעוק 'יאללה רמלה יאללה רמלה', לצורך התגרות, אין ספק. אוהדי הפועל אמרו להם שילכו מהיציע, ואז אחד הנערים החזיק משהו בכיס שלו, כולם צעקו 'סכין, סכין', ואז ברגע שהוא הוציא את זה כולם הבינו שזה גז מדמיע. ברגע שראיתי את זה, לקחתי את הילדים ונאבקתי עם המאבטח שייתן לי לרדת לדשא, בהתחלה הוא לא הסכים. ברגע שראיתי את הגז מדמיע הבנתי שהולכת להיות קטסטרופה. התחילו לרסס עלינו גז מדמיע, ואני ספגתי כמות מכובדת בעיניים".
שלומוביץ' עם ילדיו לפני האירועים הקשים
לפי דבריו של שלומוביץ', האירוע נראה כאירוע מתוכנן: "הכל קרה בשניות, ברגע שהתחילה ההתגרות כבר ראינו אוהדי בית"ר תל אביב רמלה מטפסים על הגדר מצד שמאל, מאחורי השער של הפועל. זה היה נראה כמו משהו מתוזמן ומתוכנן. תוך שלוש דקות פתאום הייתה כמות גדולה של אנשים שהתחילו לזרוק אבנים וכיסאות ולהתיז עלינו גז מדמיע. אני הייתי עם הילדים ונאבקתי עם השומר. הילדים שלי התחילו לצרוח בבהלה, ראיתי אבנים עצומות ביציע ומיהרתי לרכב. כל הדרך הביתה הילדים שפשפו את העיניים ובכו. בתור אבא לילדים זה היה זוועה. אני בעד תרבות ספורט, פנאי וכל הדברים שמלווים את הכדורגל עליהם גדלנו. הילד אמר לי בסיום המשחק 'אבא, אני לא רוצה לבוא יותר למשחקי כדורגל'".
שחקן העבר ניב טל, שנכח במשחק יחד עם בתו בת ה-12 ובנו בן ה-9, סיפר: "ישבנו ביציע וראיתי שהתחילה התגרות מצד אוהדי רמלה שישבו ביציע שלנו. הם אמרו 'חכו חכו' ודברים בסגנון הזה. מהר מאוד התחילו לנחות אבנים סביבנו. לקחתי את הילדים שלי לכיוון הגדר ליד הדשא ואמרתי למאבטח שהתחילו לזרוק אבנים ושאנחנו רוצים להיכנס לדשא. אמרתי לו 'סובב את הראש, תסתכל, אם נוחתת פה עוד אבן אנחנו נכנסים'. אכן התחיל מטח נוסף של אבנים ואז כבר נכנסנו כי גם המאבטח הבין שהוא חייב לפתוח את השער".
שק האבנים מחוץ ליציע
עוד הוסיף טל: "אלו היו אבנים בגודל מטורף, ממש סכנה. הבת שלי בכתה וכולם היו בפאניקה. השופט הנחמד הכניס אותנו לחדר השופטים ונתנו לה מים כדי שתירגע. זה היה כמו טרור, נזרקו אבנים בלי הבחנה, על קהל שנמצאים בו נשים וילדים. אני הרבה שנים במגרשים ולא חוויתי מעולם דבר כזה. הילדים שלי לא רוצים לבוא יותר למשחקים. זה באמת עצוב מאוד. מה שהכי מרגיז אותי זה שכשהיינו באזור ההנהלה של בית"ר ת"א רמלה, הם ניסו ללחוץ על השופט ולהגיד לו שבכלל אוהדי הפועל הם האלימים פה".
האוהד אריק פרידמן, שישב במהלך המשחק בסמוך לנערים שזרקו את האבנים, אמר: "היו כ-5-6 בני מיעוטים שישבו בפינה העליונה של היציע, כמה שורות מעלי. אגב, הם היו באותה השורה שבה ישב משקיף המשחק. הם אמרו מדי פעם דברים בערבית, אבל לא הייתה סיבה לחשוב שהולך לקרות משהו יוצא דופן. אחרי המחצית הראשונה הם עברו לשבת מתחת לעמדת השידור ומעל האוהדים השרופים של הפועל. אחרי השער שהובקע הם התחילו לצעוק דברים בעד בית"ר תל אביב רמלה והחל עימות עם אוהדים של הפועל. ברגע שהם התחילו לברוח לכיוון שער היציאה הם זרקו אבן שנפלה סנטימטרים ממני, ורק בנס אף אחד מסביבי לא נפגע. אפילו ראיתי את המשקיף בורח בעצמו. לאחר מכן התחילו להיזרק כיסאות ואבנים מהרחוב לכיוון היציע שלנו. לאחר מכן נזרקו אבנים גם לכיוון היציע הימני, שצמוד לקיוסק. הירידה לכר הדשא הייתה מתבקשת, היינו בסכנת חיים עם האבנים שעפו לתוך היציע".
אוהדי הפועל נסים לתוך הדשא. צילום: סער כרמלי, עמותת הכחולה
חבר הוועד המנהל של עמותת הכחולה, מתן ציוני, שנכח במקום, סיפר: "המשחק היה די רגיל ועבר על מי מנוחות, לא היה שום דבר שהולך להעיד על מה שקרה. פתאום, עשר דקות לסיום, היו הקנטות מכמה חבר'ה צעירים שהיו ביציע. מהר מאוד אוהדי הפועל קראו להם לצאת החוצה, כי היה נראה שמתלקח שם משהו. באזור היו אולי כמה סדרנים פנסיונרים שלא השתלטו על ארבעת הנערים האלה, שהתלהמו וגרמו לתסיסה. בסופו של דבר הנערים האלה יצאו החוצה וחשבנו שבזה נגמר האירוע. דקה אחר כך, ראיתי לידי ילד שקיבל אבן בראש ומאותו רגע כולם נסו, מתוך יצר הישרדות לתוך המגרש, כי פשוט לא היה איפה להתגונן".
עוד הוסיף ציוני: "אוהדים פשוט פעלו מתוך יצר הישרדותי, מה שכל אחד היה עושה בטח אם הוא בא למשחק עם הילדים שלו. היו 500 אוהדי הפועל, מתוכם קרוב למאה ילדים. זה משהו שאסור שיקרה, כי פשוט מאוד, ילדים לא רוצים לבוא לכדורגל בגלל אירועים כאלה. ירדנו כמעט כולם לדשא, קודם כל כדי להגן על הילדים ועל עצמנו. באמת לא היה טעם לחדש את המשחק ואני שמח שהשופט קיבל את ההחלטה הנכונה, כי בתנאים כאלה אי אפשר היה להבטיח את שלום הצופים. הילדים כמובן היו מאוד נסערים, ההורים עטפו אותם כי לא ידעו מאיפה תבוא האבן. הייתי במאות משחקים בחיים ואני לא זוכר שחוויתי סכנה כל כך מוחשית".
מתן ציוני עם אחת האבנים שהושלכו. צילום: לירון סובול
מוישה
מתאור של שכן שגר בבנין הלבן הנערים נכנסו מבחוץ
עלו עם סולם קטן ונכנסו לאיצטדיון משמאל ליציע הפועל
בקטע פתוח ומשם התחילו להמטיר אבנים וסלעים לעבר יציע הפועל.