"יש לי חלום רחוק עם הפועל פתח תקוה, רוצה להישאר כאן עוד הרבה שנים". מסאי דגו בראיון מיוחד

כשמסאי דגו מדבר על הרצון העז והתשוקה להגיע להפועל, אפשר כמעט לחשוד שהוא מתכוון לקבוצה הנוצצת של תקופת האליפויות אי שם בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60. במציאות, גם האדמה החרוכה שהותיר בהפועל דורון גלנט עד שנכנע להליך הפירוק, לא הרתיעה את המאמן הצעיר ביותר בליגה הלאומית, שבצעדים מדודים ובאיחור ניכר החל לאחות את השברים ולגבש את הסגל. ספק אם גדול האופטימיסטים בין האוהדים היה נותן להפועל סיכוי של אחד למיליון להעפיל במצבה לחצי גמר גביע הטוטו. לא מפעל חשוב מדי בליגת המשנה ובכלל, אבל בהחלט מדד להמשך.

אלא שהמשימה הכמעט בלתי אפשרית והאתגר האמיתי של דגו עדיין לפניו. אוברדראפט כבד בדמות מינוס 11 נקודות הוא גיבנת רצינית גם עבור שחקנים מנוסים הרבה יותר מהאנונימיים בסגל הצעיר העומד לרשותו. "המשפחה שלי לא רצתה שאגיע להפועל וגם רוב החברים הקרובים חוששים שאם ארד השנה לליגה א' זה עלול לרסק לי את הקריירה. לא כל מאמן היה לוקח את הסיכון הזה אבל רציתי להגיע הנה וביקשתי גם מהסוכן שלי לעשות את כל המאמצים כדי שזה יקרה", פותח דגו בראיון חשוף ל”ספורט מלאבס” לרגל פתיחת אחת העונות הקשות בתולדות הפועל. "אני מנתב את הדברים למקומות אחרים והיום אני יכול להגיד שיש לי את כל התנאים כדי להצליח ואני מרגיש שאני מאמן במועדון גדול".

"יש לי את כל התנאים כדי להצליח". מסאי דגו. צילום: זאב שטרן

להגדיר את ההתחלה כקשה זה כאמור אנדרסטייטמנט. יומיים לאחר האימון הראשון עזב מאמן השוערים גליל בן שנן ודגו, שהחזיק בהצעות מהפועל מרמורק ומהעולה החדשה הפועל איכסל, מצא עצמו מעביר אימונים גם ללא מאמן כושר, עוזר מאמן, אפסנאי ומנהל קבוצה. לכל אלה תוסיפו את ההתנהלות השוטפת תחת מפרק שלא בדיוק מגיע מעולם הכדורגל. בצר לו, נאלץ דגו להתמודד עם דברים שכל קשר בינם לבין אימון נטו מקרי בהחלט.

"עם כל הקושי עשיתי את זה באהבה", מספר מסאי. "לזכות המפרק (עו"ד יצחק יונגר, א"ב) הוא אמר לי מהתחלה – זה התקציב ורק אתה קובע מי יבוא ומי ילך ועל כך אני מודה לו. עד חזרתו לתפקיד של המנהל חזי בבאי הייתי צריך להודיע לשחקנים על אימונים ועברתי כל היום מהאימון למשרד כדי לתכנן מה לעשות ואיך, אבל ידעתי שאם לא אנהג כך דברים לא יזוזו. אני שמח שעברנו את זה ואנחנו במקום אחר עכשיו".

המקום האחר, מסתבר, היה חצי גמר גביע הטוטו. קטמון ניצחה 0:3, אבל דגו מקפיד לראות את חצי הכוס המלאה. "מהתחלה לא ציפינו בכלל להגיע לחצי גמר", הוא אומר. "התוצאה לא משקפת ואני לא מאמין שהיא תשפיע על הליגה. דיברתי עם השחקנים על כך שאסור לנו לספוג שערים קלים כאלה, ובמיוחד עם המינוס הגדול כולם צריכים להפנים שעלינו להקיא דם כדי שהיריבות בכלל לא יגיעו לשער שלנו. בכנות, אני לא יכול לכעוס עליהם יותר מדי, בטח עם הסגל הקצר שלנו והעובדה שעד חצי הגמר הצגנו בשאר המשחקים דקות רבות של כדורגל טוב".

"אעשה הכל כדי להצליח"

הטיול בגביע הטוטו תם ונשלם וביום שני בלוד תצא לדרך מלחמת ההישרדות האמיתית בליגה, כשלכולם – בראש ובראשונה לאיש על הקווים – ברור שאין מקום לטעויות. "התחלנו את ההכנות בפיגור של שבועיים וכל יום אני מזכיר לשחקנים עד כמה כל אימון קריטי", מדגיש דגו. "קיימנו לפחות 20 יחידות אימון פחות מקבוצות אחרות שעשו מחנות אימונים ובנוסף הפתיחה שלנו הייתה קשה מאוד כי התאמנו חודש ברגליים רותחות על דשא סינטטי. אף אחד לא יעביר פה את הזמן וכל אחד חייב לתת 300 אחוז בכל אימון. ברור שלא נגיע לפתיחת העונה בכושר המקסימלי אבל בהחלט רואים שיפור. עם כל הכבוד להכנה שעשינו, לא נוכל להיות כרגע בכושר של שאר הקבוצות, אבל בהחלט נוכל לחפות על זה בעמידה טקטית טובה ואגרסיביות".

מסאי דגו בן 32, נשוי לאודליה ואב לשלושה – ליאם (8), מיכאל (5 וחצי) והללי בת שנה ושבעה חודשים. זוהי עונתו השנייה כמאמן ראשי בבוגרים לאחר שאשתקד עבד בהפועל כפר סבא, אותה הוביל לצמרת הלאומית בטרם פוטר על ידי הבעלים יצחק שום ולאחר מכן בהפועל אשקלון שנשרה מליגת העל. לפני כן שימש כעוזר של כל שלושת המאמנים שהורידו בסופו של דבר את כפר סבא לליגת המשנה – שרון מימר, אלי כהן ופליקס נעים.  כשחקן גדל בהפועל אשדוד ועם פירוקה עבר לפרויקט "הבית האדום" של הפועל תל אביב – במסגרתו ניתנת אפשרות לספורטאים צעירים, בעלי כישורים ויכולות גופניות, לממש את הפוטנציאל הספורטיבי. בגילאי נערים נחשב לשחקן מוביל ושימש כקפטן נבחרות הנערים והנוער של ישראל. גילי לנדאו ושמוליק חנין העלו אותו לבוגרים באדום ובהמשך הושאל לאשקלון ואשדוד, הצטיין ועמד לחזור להפועל תל אביב כשחקן מוערך בחוזה תלת שנתי, אבל קרע ברצועה הצולבת מנע זאת ממנו. לאחר תקופת שיקום שיחק בלאומית בעירוני ראשל"צ, מכבי הרצליה והפועל קטמון ובמקביל עבר קורס מאמנים. איל ברקוביץ' העניק לו את ההזדמנות הראשונה על הקווים ובמשך שלוש שנים וחצי אימן במחלקת הנוער של הפועל תל אביב לפני המעבר לשרון. בימים אלה סיים את קורס הפרו.

עונת הבכורה שלך כמאמן בוגרים הייתה עמוסה במיוחד, ולא תמיד באירועים הנכונים.
"כן, הרגשתי כאילו עברו עלי חמש שנים של אימון. עם זאת, העונה שעברה חישלה אותי ברמה מטורפת. הייתי על גג העולם מבחינה מקצועית עם כפר סבא ופוטרתי. אני תמיד אומר שהכל לטובה. הבעלים הוא זה שמחליט ועשה את מה טוב לו, לא את מה שטוב לקבוצה. לא הייתה לי ברירה והמשכתי הלאה. כמו את הפועל, הרבה אמרו שטעיתי כשלקחתי את אשקלון במצב בו הייתה, אבל לא חששתי כי הכדורגל בנשמה שלי. גם מאבקי התחתית חישלו אותי מאוד ואני בטוח שזה יעזור לי בהמשך הקריירה".

דגו חוגג את הניצחון על הפועל בעונה שעברה. צילום: ניר קידר

על הרצון והמוטיבציה להוכיח את עצמו אחרי העונה המטלטלת שעברה עליו הוסיף דגו: "אני מוכן לעשות הכל כדי שהמועדון קודם כל יישאר בליגה ויבנה את עצמו מחדש. כל כך רציתי להגיע לפה ועכשיו אעשה הכל כדי להצליח. לא ארצה שאף קבוצה אחרת תרחם עלי ולא אוריד את הראש ואתגונן, אלא אשחק התקפי ואשאף לנצח עם הפועל בכל מקום. מדובר בכדורגל, אף אחד לא יזכור לי את מה שעשיתי בכפר סבא, אבל אם האוהדים שלנו יגלו סבלנות ויבינו את הסיטואציה אני מאמין שיהיו להם רגעי נחת והעונה הזו יכולה להסתיים בטעם מתוק. בגלל המינוס הגדול הפתיחה חשובה מאוד וקריטית עבורנו. אם נתחיל ברגל ימין שחקנים יקבלו ביטחון, הקהל יגיע בהמוניו וידחוף אותנו קדימה גם ברגעים הקשים".

יש לך פחד מהסגל הצעיר שרובו אנונימי?
"ממש לא. זה מה שהיה גם בשנה שעברה בכפר סבא, אבל הצגנו קבוצה צעירה, דינמית ותוססת. חוץ מקטמון, הפועל רמת גן וכפר סבא, הליגה הלאומית לא מפוצצת בשמות גדולים ואני לא מתרגש מזה. בסופו של דבר מה שיקרה במגרש קובע ולא משנה השם או הגיל של השחקן. מי שטוב ישחק ובליגה כזו קבוצה שתרוץ ותהיה אגרסיבית ומחויבת תצליח לאורך זמן. קודם כל חשוב לסגור את המינוס. זה לא יהיה קל, אבל אני מאמין שאפשר לעשות גם יותר מזה".

בחלומותיך הכמוסים אתה מדמיין עליית ליגה?
"במצב הנוכחי אני לא חושב על זה, זו האמת. אני מודע לנקודת הפתיחה הבעייתית שלנו, אבל יש לי חלום רחוק עם הפועל פתח תקוה ואני רוצה להישאר כאן הרבה שנים. המועדון עם הקהל הנפלא הזה פשוט חייב להיות בליגת העל, בה יש כיום קבוצות שמביאות בקושי 300-400 אוהדים. הכיוון הוא לא סתם לעלות שנה אחת ושוב לרדת, אלא לגדל שחקני בית ראויים ולהציג מחלקת נוער טובה. יחד עם פעילות קהילתית כל המערכים יכולים לעבוד בהרמוניה ולהוביל את המועדון לעתיד טוב יותר ולימים יפים".