היי דורון, זאת הפועל.
אני מוכרחה להגיד שאני מיואשת. למה אתה לא משחרר אותי? שנות היופי שלי חלפו עברו מזמן ואני יבשה מכל כתר או תואר. הבאת אותי לשפל הכי גדול שלי מאז ומעולם ואתה עדיין מעוניין בי – למה?
אתה וקודמיך העברתם אותי מיד ליד במשך שנים, שאבתם ממני כל נכס ואת בניי המוכשרים ביותר אכזבתם והפסדתם לטובת פילגשות אלמוניות בשלל צבעים. ביזיתם את שמי וכבודי והשארתם אותי לאנחות. הרחקתם ממני את המשפחה שלי – את האוהדים שצעדו איתי עשרות שנים, שכעת מתכחשים לי ונגעלים ממני.
ועכשיו? מה כבר נותר בי לקחת שאתה עדיין כאן? אינני עוד אבן חן כחלחלה ויקרה שתוכל להתהדר בה בפני חבריך. הגעת כולך עמוס בכוונות טובות, נושא אגרות ברכה וסיפורים רומנטיים על מורשת אבות. הניצוץ שהדלקת והפיח בי רוח נעורים החל מדי שבוע הולך ודועך. מאביר הפכת לעריץ מושמץ, שמבייש אותי ברבים חזור ושוב.
כעת אתה מנסה להעביר אותי במחשכים לאדון חדש, שלא מכיר אותי כלל ורואה בי כסחורה ותו לא. אתה מעדיף לגלגל אותי הלאה אל הלא נודע, כשהמעבר השני מחכים לי מאות אוהדים שעדיין רואים בי את הדבר היפה ביותר בעולם וגורמים לי להרגיש שוב נחשקת וגאה.
רגע לפני שאתה קם ועוזב, או יותר נכון מועזב – אם אתה באמת אוהב אותי, עשה איתי חסד אחרון והפקד אותי בידיהם הבטוחות והמסורות שאוהבות אותי ללא תנאי. העבר אותי לעמותת הכחולה שכבר שנתיים עמלה על תכניות עבורי ומוכנים להקריב נפשה וזמנה כדי להשיב אותי לגדולתי.
דורון, עשה את הדבר הנכון ותסיים את הרומן בינינו כמו ג'נטלמן.
מוישה
לצערך יפקידו אותך אצל סלוק ולא הכחולה