המשוררת שלנו: "פזמונאות זה אמנות בג'ינס"

"וזה קל לפעמים להיות שכזאת
שרוצה לפעמים ונשברת
ורק לפעמים מכירה את עצמי
לפעמים אני מישהי אחרת"

ספרה של שרון שמיר. צילום אילן חתוכה

איך שיר נולד? אם תשאלו את הכותבת והיוצרת מראש העין, שרון שמיר, את ההשראה שלה היא מקבלת בכל מקום בו היא נמצאת. "את השירים הכי טובים שלי כתבתי בתור לסופר, בהמתנה לבדיקות דם או בטלפון. הכתיבה נוזלת לי מבין האצבעות. כשאת חיה, רואה אנשים ושומעת סיפורים, את נחשפת לחיים. בסופו של דבר אנחנו כותבים על החיים שלנו ועם זה אנשים מזדהים. כולנו, בסופו של דבר, כותבים על אהבות, על געגוע, על תשוקה. אי אפשר להמציא את הגלגל".

בשנת 2011 הוציאה שמיר את ספר הביכורים שלה 'הבננית והמשמש', שבימים אלה מתורגם לאנגלית ויימכר באמזון. אחד היעדים הבאים שלה הוא ספר ילדים נוסף, עם קורטוב של הומור ועם תובנות גם למבוגרים, אבל האהבות הגדולות של חייה הן הפזמונאות, השירה, סדנאות הכתיבה וערב השירה אותו היא מפיקה, בו היא מקריאה שירים ומספרת על הסיפורים מאחוריהם. "לרגל הגיעי ל-5000 עוקבים עשיתי מחווה להורים שלי, ובעיקר לאבא שלי, והוצאתי בהוצאה עצמית את הספר "מתחת לעור". אבא שלי הוא לא טיפוס אינטרנטי. כשהוא מגיע אלי הביתה הוא מבקש שאקריא לו שירים שלי, לכן החלטתי לא לחכות שמשהו יקרה והוצאתי את ספר השירים. הספר אוגד בתוכו 51 שירים פרי עטי, אלו שמדברים אליי הכי הרבה, וגם לעוקבים שלי. הספר באמת נכנס לי מתחת לעור", היא מספרת.

"אני שמחה לקדם זמרים צעירים"

שמיר, נולדה וגדלה בפתח תקוה. לפני כחצי שנה עברה לראש העין. היא מפעילה אתר אינטרנט ודף פייסבוק המוקדשים ליצירותיה. "ראש העין היא עיר מאוד נעימה, יש בה תחושה של מושבה. חיפשתי דירה באחד המושבים בסביבה ולא מצאתי, אז ההורים שלי המליצו לי לחפש בראש העין. חשבתי מה זה קשור, אבל חיפשתי ומצאתי דירה מקסימה במשכנות המוזיקה, שזה הכי מדליק בעיני. זו שכונה מקסימה ותחושה של עיר מאוד נעימה, שמקדמת מוסיקה".

לאחר שספרה יצא בשנת 2011 היא שוחחה עם מנהלת יחסי הציבור של הוצאת הספרים והראתה לה את השירים שלה. "היא מאוד התלהבה ואמרה שאני חייבת לעשות עם זה משהו. ואז קרו שני דברים: האחד, פניתי לרובי ראובני שהלחין לי חמישה שירים, שהיו הטעימה הראשונה שלי. השני, הקמתי את האתר שלי 'השירים של שרון' והתחלתי לאגד את כל השירים שלי. לא חשבתי שהחשיפה תהיה כל כך רבה ושתהיה לי האפשרות והמזל להיכנס ללב של האנשים. בעידן של הטכנולוגיה זה לטוב ולרע, החושים שלנו משתנים ואנחנו פחות מתרגשים מדברים שהתרגשנו בעבר, אבל אני מצליחה לגעת להם בלב וזה כל פעם מרגש אותי מחדש. בשלב מסוים אנשים ביקשו להכיר אותי בצורה יותר עמוקה וללמוד איך אני עושה זאת ולכן החלטתי לפתוח סדנאות כתיבה ממוקדות לכתיבת שירים להלחנה ואני מדושנת עונג שאני רואה תלמידים שהיו בסדנאות שלי שמפרסמים שירים. אני רואה את ההתקדמות שלהם וזה מרחיב לי את הלב".

יש הבדל בין כתיבת שירה לבין כתיבת שירים לפזמונאות?

"כמובן. בכתיבת שירים להלחנה החוקיות היא שונה לגמרי, המבנה הוא שונה. אני תמיד אומרת שפזמונאות זה אומנות בג'ינס. השירים יכולים להיות נגישים, אבל לא נמוכים וזולים".

כל אחד יכול לכתוב?

"כל אחד יכול לכתוב, אבל אני לא חושבת שכל אחד יכול לכתוב להלחנה. יש פרמטרים מאוד ברורים, זה שיר שיש בו הרבה יותר ממילים. צריך שהיה בו סיפור, להעביר חוויה, שתהיה בו נקודת זמן מאוד קצרה, כמו של געגוע. השיר צריך להעביר משהו, חוויה למאזין. ומעבר לכך, יש את העניין שהוא טכני יותר, שיש לשיר מבנה ומשקל. שאני מעבירה למלחין את השיר, אין לו זמן להתחיל להתעסק בתיקונים ובשכתובים, הוא צריך שמהרגע שהוא קרא את המילים זה ידגדג אותו, שיתפוס אותו וברגע ששיר צולע, הוא לא יעבור. כתיבה זה כמו שריר, שתמיד צריך לתפעל".

ואיזה מקום תופס הכישרון בתהליך?

"צריך שיהיה משהו. חשוב שיהיה דמיון, ראיה אחרת, אחרת הכתיבה הופכת להיות קלישאה".

אילו אומנים הקליטו שירים שלך?

"הזמרת קרן הכט וארז גרוס מלהקת שליחי הבלוז. אני עובדת עם מפיקים ומעבדים ומלחינים, שחלקם הם זמרים בעצמם כמו צח אגסי, אמיתי ויספלד, שמוליק ברדוש, וגם העברתי טקסטים לזמרים צעירים שאני מאוד שמחה לקדם כמו גיא יצחקי שהלחין טקסט שלי, מאור טיירי, חן הררי ורוני לוי".

איך נוצרים שיתופי הפעולה?

"הפייסבוק הוא כלי מאוד טוב שבו יש חשיפה גדולה. אבל גם אותו צריך לנצל בצורה נכונה. בסך הכול כולנו רוצים להגשים את עצמו והנישה של כתיבה של שירים להלחנה היא מאוד מצומצמת. ההיצע גדול יותר מהביקוש. אתה יכול לכתוב מדהים, אבל חייב שיהיה בך איזה כוח רצון של התמדה, כי יש הרבה נפילות באמצע ויש כל כך הרבה טריקות דלת. על כל 'כן' שמעתי 20 'לא'. אתה חייב להאמין בעצמך ולעטוף את עצמך בסביבה תומכת. לראות מה הולך היום ולהיות כל הזמן מעודכן מצד אחד, ומצד שני לא לאבד את עצמך. אמרו לי פעם להוריד את רמת הכתיבה שלי ולכתוב אחרת, אבל אז זה לא יהיה אני וזו האומנות שלי. כשמישהו אומר לך שאתה לא טוב, זה מאוד כואב, כי אתה אומן, לא עורך דין או רואה חשבון, וזו פגיעה קשה באגו. היו לי תקופות שאמרתי שאני לא מספיק טובה. למדתי לחגוג גם הצלחות קטנות, כמו שיתוף של השירים שלי. הבנתי שזה בסדר, שלא כולם מוכרחים לאהוב את היצירה שלי. אני מבינה שכל תגובה היא תגובה טובה, כי היצירה מצליחה להזיז משהו אצל מישהו, זה נגע בו בצורה כזו או אחרת".

למי היית רוצה לכתוב?

"הייתי שמחה לכתוב לבועז שרעבי. אבל אני אשמח ואני תמיד פתוחה לכתוב לכל מי שחושב שהוא יכול להגיש את המילים שלי בצורה הכי טובה שיש. אני לא מסתכלת על שם האמן, כמה הוא מפורסם, אלא בודקת דווקא איך הוא מגיש את השיר ואת הרגישות שלו. אנחנו מעבירים חוויה".

"אני מרגישה מוכנה"

השירים נכתבים עליך?

"הרבה שואלים אותי את השאלה הזו", היא משיבה בחיוך, "האמת שהרוב לא נכתבו עלי, למרות שאני מביאה משהו ממני. אני מעדיפה לכתוב מנקודת מבט של גבר ולא של אישה אולי כי זה מרגיש לי מרוחק יותר, פחות אני, וככה מרשה לעצמי יותר להתפרע".

איך נולדו ערבי הקראת השירה?

"אנשים רוצים לבוא ולשמוע את הסיפורים שמאחורי השירים, לשמוע את הסודות. אני מרגישה מבורכת שאנשים מגיעים, מקדישים לי זמן ומוציאים כסף על מנת לשמוע אותי, מכניסים אותי לחיים שלהם".

מה החלום שלך?

"החלום הגדול שלי זה להתפרנס רק מכתיבה ולכתוב מחזמר לילדים. צריך להבין שהכתיבה היא דרך חיים והיא חלק ממני ואני לא אוכל להגיד שאני מפסיקה לכתוב, כי מבחינתי זה להפסיק להרגיש. לכל דבר יש את הזמן שלו ואת הקצב שלו. לפעמים חייבים לעבור את הדרך כדי להיות מוכנים באמת להצלחה. אני מרגישה היום, אחרי הקילומטראז' שעברתי, שאני בהחלט מוכנה. אני תמיד אומרת שכל אחד הוא הקואצ'ר הכי טוב של עצמו, הוא יודע מה הדרך הנכונה עבורו. הכי חשוב זה לרצות, להציב מטרות. המטרה שלי היא להגיע לכמה שיותר לבבות, לרגש כמה שיותר אנשים. המוסיקה היא שפה בינלאומית וזה הקשר המוחשי שלנו לרגש. אני מונעת מרגש".

"כנראה שהמרחק ממך הוא טוב
עוד שנייה אחת אפסיק לחשוב
מה קורה איתך
ולא אכפת לי שתשתוק
תישאר רחוק רחוק
לנצח"
(לב במזוודה / קרן הכט, מילים: שרון שמיר)