מיוחד ליום המשפחה: הסודות של שלוש משפחות מראש העין

"בשישי ובשבת אנו מכבים פלאפונים ונמצאים עם הילדים"

במשפחת שאול לא מוותרים על לבלות בשבת עם הילדים, וזה אף פעם לא מספיק

משפחת שאול

מי: משפחת שאול. שרון שאול, בן 40, מאמן עסקי, נשוי לשירלי, בת 37, מאפרת ומעצבת תסרוקות ובעלת סלון כלות בראש העין, שרי בת 10, שילה בן 9, שוהם בן 5 ושירז בת 3. הם מתגוררים בשכונת אביב בראש העין.

יום בחיינו: "שנינו קמים בבוקר בערך בשעה 6:30", אומר שרון, "שירלי מכינה את הילדים לבתי הספר לגנים, ואני לוקח אותם כל אחד לבית הספר או הגן שלו. לאחר מכן שנינו מגיעים כל אחד לעיסוקו. בדרך כלל, שירלי מוציאה את הילדים בצהריים ואני נשאר בעבודה עד מאוחר יותר. אך בגלל ששנינו בעלי עסקים אז זה לא פשוט ויש בנינו תיאום ביומנים. בערב אנו מתפנים להכין את הילדים לשינה ולארוחת ערב".

חלוקת תפקידים: "אני אחראי על ההסעות בבוקר, שירלי מארגנת אותם בבוקר ומלבישה אותם. כשהילדים מגיעים הביתה הם דואגים לסדר את הבית ואת החדרים שלהם. שירלי אחראית על ארוחת ערב, וקניות זה בתחום שלי".

ארוחות: "אנו משתדלים לאכול כל יום ביחד ארוחת ערב. לפעמים אנו קונים בחוץ פיצה או פלאפל, אבל רוב הזמן אנו אוכלים בבית. המשפחתיות שלנו מתמקדת בעיקר בשישי ובשבת, אז אנו מכבים פלאפונים ונמצאים עם הילדים. ביום שישי יש לנו ארוחה משפחתית, אנו הולכים קודם לבית הכנסת, עושים קידוש ואוכלים ארוחת ערב בבית. לפעמים אנו אוכלים ארוחת ערב אצל המשפחה של אשתי. גם בשבת יש לנו ארוחת בוקר של ג'חנון".

על מה לא מוותרים כמשפחה: "הדבר היחיד שאנו לא מוותרים עליו זה בשבת להיות עם הילדים ולבלות איתם. אנו לא מוותרים על משחקים עם הילדים בשבת, כמו למשל שח מט, או כדורגל מחוץ לבית".

מה הכי חסר כמשפחה: "אני חושב שבעיקר זמן להיות עם הילדים. אנו מרגישים שיהיה טוב אם יהיה לנו זמן יותר לטיולים. בגלל ששנינו בעלי עסקים, אין לנו הרבה זמן פנוי עם הילדים וכל מה שהם ירצו נעשה איתם. אנו מאמינים שבקיץ ננסה למצוא יותר זמן פנוי לילדים ואולי אפילו לטוס לחו"ל איתם ביחד".

"על שיחת הלילה הילדים לא מוותרים, אנחנו לפעמים כן"

לבני הזוג בסון לא תמיד יש זמן באמצע שבוע, אז הם דואגים לארגן ימי כיף

משפחת בסון. צילום חגית פרנקל

מי: משפחת בסון. גלית זר-בסון, בת 49, עצמאית בתחום של כתיבת תוכן ופתרונות שיווק דיגיטליים. מייסדת ומנהלת את קהילת השוות של ראש העין. הקבוצה המונה כ-4,500 חברות. מיקי בסון, בן 42, מעצב גרפי עצמאי. נקרא לדגל בכל פעם שקבוצת השוות זקוקה למעצב. יהלי בסון, אוטוטו בן 10, תלמיד בכיתה ד' בבית הספר נופים, עורך וידאו ומכור למסך. שני בסון, בת 9, תלמידה בכיתה ג' בית הספר נופים, אוהבת לקרוא, לכתוב, אמנות וציור.

יום בחיינו: "השכמה בשעה 06:45, מתכוננים לבית הספר ואוכלים ארוחת בוקר", מספרת גלית. "הילדים יוצאים לבית הספר והיום שלנו מתחיל. מאחר ושנינו עצמאים, אנחנו מנהלים את היום. הילדים חוזרים הביתה בצהריים לארוחת צהריים ותמיד יש מי שמקבל את פניהם. אחר הצהריים מיועד לחוגים וחברים. אמצע השבוע עמוס בפעילות, כך שלרוב אין זמן לפעילות משפחתית באמצע השבוע. אבל אחת לתקופה, אנו דואגים ליום כיף עם אחד הילדים, בנפרד. בדרך כלל אמא אחראית לקחת לחוגים ולפעילות ואבא דואג להחזיר. ארוחת ערב משותפת בסביבות שבע וחצי, הילדים הולכים לישון בתשע ונשאר לנו זמן איכות ביחד או לחוד".

חלוקת תפקידים: "קניות: אבא, הסעות: אבא ואמא, כביסה: אמא ואבא, קיפול כביסה: אמא. סדר וניקיון: אמא אחראית באמצע השבוע ואבא בסוף שבוע. לפעמים מנקים ביחד".

ארוחות: "רוב הארוחות נעשות ביחד. שישי-שבת מתכנסים לארוחות משפחתיות עם המשפחה המורחבת, אוהבים מידי פעם לאכול ארוחה משפחתית במסעדה".

על מה לא מוותרים כמשפחה: "שיחת לילה (הילדים לא מוותרים, אנחנו לפעמים כן), טיולים משפחתיים ועם חברים, ביקור משפחתי שבועי אצל סבא וסבתא משני הצדדים, צפייה משותפת בסדרה 'סיפורי עמים', סוף שבוע משפחתי פעם בשנה ומשתדלים לצאת לחופש משפחתי בחו"ל אחת לשנה".

מה הכי חסר לנו כמשפחה: "זמן".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

"ארוחת ערב זה חובה אצלנו, גם בחופש הגדול כשכולם בבית"

אחרי, שבישלו, ניקו דאגו ובילו עם הילדים, ליאת וניר מחזרי לא שוכחים לקחת זמן לעצמם

משפחת מחזרי

מי: משפחת מחזרי. ליאת מחזרי, בת 37 יועצת התפתחותית לתינוקות ופעוטות – מדריכה בגנים ובאופן פרטי ולומדת תואר ראשון בחינוך. ניר מחזרי, בן 42, משווק טיונר למדפסות, יהלי, בת שמונה, תלמידת כיתה ג', הדר בן שש, מיה בת ארבע ונועם בן שנתיים.

יום בחיינו: "את הבוקר אנחנו מתחילים לקראת השעה 6:30", מספרת ליאת. "אני מעירה את הבנות והן מתחילות להתארגן. אחרי שאני מוכנה אני מארגנת את נועם, הבנות יורדות לקומה התחתונה, אוכלות ושותות ארוחת בוקר קלה, סידור שיער, כריכים ואנחנו מפזרים את הילדים. ניר מפזר שניים ואני שניים וכל אחד מתפנה לעבודה שלו. יהלי חוזרת מבית הספר בהסעה לקראת השעה רבע לשלוש ואני אוספת את הילדים מהגנים לקראת השעה ארבע. כשמגיעים הביתה, מתארגנים ובמידה ויש מזג אוויר יפה אנחנו לוקחים פירות כחטיף ויורדים לגינה. בימים קרים או בימי גשם, אני עושה להם פעילות בבית, מוסיקה ותנועה, דפי עבודה, מדביקים ומציירים. לקראת השעה שש ורבע, יש ארוחת ערב משפחתית, שבע מקלחות. בזמן הזה אני מארגנת את המטבח וניר מארגן את הילדים . אני מצטרפת שאני מסיימת. אחרי האוכל, הם רואים קצת טלוויזיה ולקראת שבע וחצי – רבע לשמונה כולם במיטות ביחד. אצלנו בבית אין טלוויזיה בחדרים, רק בסלון. פעמיים בשבוע אני לומדת אחר הצהריים בין השעות 16:00-23:00 ואז ניר אחראי ודואג לילדים".

חלוקת תפקידים: "אני אחראית על הכביסות, על הבישולים ועל הניקיון, למרות שמעכשיו יש לנו מנקה ולכן זה קצת יורד ממני. ניר לוקח לחוגים ומחזיר ועושה קניות. בסך הכל החלוקה בינינו היא די שווה – ניר הוא גבר מאוד פעיל".

ארוחות: "בבוקר הילדים אוכלים ארוחת בוקר קלה ובצהריים הם אוכלים במסגרות. ארוחת ערב, זו ארוחה משפחתית שכוללת בכל פעם מנה אחרת כמו חביתה, טוסט, לביבות, פסטה, שקשוקה וכדומה. ביום שישי ארוחת ערב משפחתית. אנחנו שומרי שבת, ניר חוזר מבית הכנסת. עושים קידוש ואוכלים. לאחר מכן אנחנו מקריאים סיפורים, משחקים משחקי קופסא, אוכלים קינוח ושותים תה והילדים הולכים לישון. בשבת בבוקר יש לנו ארוחת בוקר משפחתית".

על מה לא מוותרים כמשפחה: "ארוחת ערב זה חובה אצלנו, גם בחופש הגדול כשכולם בבית, כולנו אוכלים ביחד, אין הפרעות וטלפונים. בנוסף, אנחנו כמשפחה מאוד אוהבים לטייל, אוהבים לצאת לטבע, בקיץ הולכים לים ולברכה".

מה הכי חסר לנו כמשפחה: "את האמת שום דבר. מאחר ופעמיים בשבוע אני לומדת, בשאר השבוע, אני משתדלת לא לעשות דברים מיותרים ומבלה כמה שיותר עם הילדים. גם בזוגיות, ניר ואני מבלים הרבה ביחד, כל מוצאי שבת יוצאים, הולכים למסיבות, רואים סרטים -אוהבים את הביחד ולא מוותרים".