פרשת ילדי תימן: התושבים שחסרים לכולם

למרות שראש העין מתחדשת כל הזמן ונבנות בה אלפי יחידות דיור חדשות ושכונות מודרניות, דומה שתחושת ההתחדשות לעולם לא תהיה שלמה. החור הגדול בהיסטוריה של ראשית המדינה, פרשת ילדי תימן החטופים, לעולם לא יישכח במקומות רבים במדינה, ובייחוד בראש העין. עד היום מתגוררים בראש העין הורים ובני משפחות של ילדים שנעלמו ממשפחותיהם במסגרת אותה הפרשה ומאז הם אינם יודעים מה עלה בגורלם.

פרשת ילדי תימן התרחשה בין השנים 1948-1954 בקרב עולים מתימן וממדינות נוספות. אותם עולים שוכנו בארבעה מקומות מרכזיים: בראש העין, בעתלית, בבית ליד ובעין שמר. בחלק ניכר מהמקומות הללו התנאים היו קשים מאוד. לכל המקרים שבהם נטען כי התינוקות נעלמו, יש מסגרת שדומה במהותה: תינוק חולה פונה לקבל טיפול בבית החולים או במרפאה מקומית, ההורים התבקשו להשאיר את הילד בבית החולים במהלך הלילה, וכך הם עשו. למחרת, כאשר הגיעה האם לראות את בנה, היא הופתעה לשמוע שבנה נפטר ונשלח לקבורה. ההורים לא ראו את גופת התינוק, לא השתתפו בהלוויה ולא קיבלו לידם תעודת פטירה. הם גם לא יכולים היו לדעת איפה הובאו ילדיהם למנוחות. גם בשנים לאחר מכן, כאשר ניסו ההורים והאחים לברר את מקום קבורת התינוקות, הם הופנו לשורות של קברים בבתי עלמין, ללא כיתוב או מצבה. ברור שכך לא ניתן כלל לדעת שאכן מדובר בילדיהם, באחיהם או באחיותיהם.

יגאל יוסף. צילום אילן חתוכה

לאור מקרים רבים שהתרחשו במתכונת זו, העלו במהלך השנים ההורים קול זעקה בטענה שילדיהם לא מתו, אלא פשט נחטפו ונמסרו למשפחה אחרות. רבים משוכנעים שילדיהם, אחיהם, אחיותיהם, עדיין בחיים. בראש העין היה מחנה עולים ליהודי תימן, וההערכה היא שילדים רבים נלקחו ממשפחותיהם ונמסרו למשפחות אחרות בדרך זו. פרשת ילדי תימן קיבלה למעשה הד ציבורי נרחב לאחר שלחלק מאותם נעדרים נשלחו כעבור שנים צווי גיוס, מה שהוביל את ההורים שוב למאבק בטענה שהם בחיים.

הפרשה זכתה לחידוש המאבק בזכות קבוצה פעילים יוצאי תימן, חלקם נפגעי הפרשה, שהקימו בשנת 2016 פורום מיוחד מתוך מטרה אחת, לחשוף את חומרי החקירה מהוועדה הממלכתית שהוקמה סביב פרשת ילדי תימן. את הפורום יזם עו”ד יוסי גמליאל, שאחיו יוחנן נעדר, גורלו לא נודע למשפחה עד היום, ולא נמצא מקום קבורתו. הפורום מורכב בין היתר גם משני ראשי עיריית ראש העין, בעבר ובהווה, שלום בן משה, ויגאל יוסף. אחותו של יוסף, אסתר, נעלמה גם היא בשנים בהן התרחשה הפרשה. יגאל יוסף אף היה ראש העיר שליווה את המשפחות לוועדת שלגי, שהוקמה לצורך חקירת הפרשה.

במהלך השנים קמו ארבע וועדות חקירה סביב פרשת חטיפת ילדי תימן. בוועדות אלו העידו גורמים שונים שהיו רלוונטיים לפרשה, חלקם טיפלו בעולים באותם בתי חולים, בין אם מבחינה רפואית או מבחינה סוציאלית, חלק היו הנהגים שהסיעו את התינוקות לבתי החולים שמהם לא חזרו, והעדויות הללו הללו רק הגבירו את החשש שחלק גדול מהילדים לא מתו, אלא נמסרו לאימוץ. בשנת 1995 הוקמה לראשונה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת הפרשה, שבראשה עמדו בנפרד שני שופטי בית משפט עליון. הועדה הקמה לאחר מחאה אלימה והתבצרות של עוזי משולם ושל אנשיו, בדרישה להקים וועדת חקירה ממלכתית לבדיקת חטיפת ילדי תימן והמזרח. הועדה חקרה למעלה מ־800 תלונות על היעלמות ילדים, ושמעה 11 אלף עדויות. חומרי החקירה והמסמכים ששימשו את הוועדה הממלכתית לא נחשפו לציבור ולא למשפחות והוטל עליהם חיסיון למשך 70 שנה משנת 2002. רק לפני מספר חודשים, לאחר מאבק ציבורי, אישרה הממשלה את פתיחת המסמכים, שהצליחו לשפוף אור חלקי על הפרשה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

לימים סיפר יגאל יוסף, על מה שקרה למשפחתו: הזיכרונות שלו הקשורים בפרשה. “אני גם חלק מהמשפחות שנפגעו, ואחותי אסתר נעלמה ממש מול עיני”, הוא העיד. “אני ראיתי איך זורקים את אמי מהדלת של בית החולים רמב”ם. התוצאות הן שהמשפחה שלי סבלה שנים כתוצאה מהמקרה הזה. גרנו אז בקריית שמונה, ובאחד הימים באה אחות לאמא שלי ואמרה לה שהילדה לא מרגישה טוב, ולקחו אותה לבית החולים רמב”ם בחיפה. באותן שנים זה היה מסובך להגיע לחיפה, אך אמי לקחה אותי איתה לבית החולים לקחת את הילדה. אני זוכר את הסיטואציה איך הם זורקים את אמא שלי מבית החולים. תפס אותה שוטר מצד אחד ואחות מצד שני, ופשוט זרקו אותה מבית החולים בכוח, בזמן שהיא צורחת שיביאו לה את הבת שלה. במשך השנים עברנו לגור בעמישב בפתח תקוה, ולפתע הגיע צו הגיוס הראשון שלה. לאחר מכן עברנו לראש העין והגיע צו גיוס נוסף. לאחר כמה עשרות שנים, במהלך החקירה של ועדת שלגי, הביאו לי מסמך שמראה שהיא נפטרה בבית החולים רמב”ם. ביקשתי שיראו לי מסמך קבורה ולאחר שהראו לי ראיתי שיש שמונה ימים הפרש בין הפטירה לקבורה. כששאלתי מה קרה איתה בימים האלו, נאמר לי שהיא הייתה במכון הפתולוגי. כאשר ילדה בגיל חצי שנה מתה, לפי ההלכה והדין צריך לפחות להודיע אז למשפחה. אז למה לא הודיעו? כבר היה לנו אז טלפון בישוב. ולמה לא הודיעו למשרד הפנים? משהו פה לא כשר. בגלל המקרה הזה המשפחה שלי התפרקה. הייתי צריך לגדול בפנימייה של יתומים. אמא ואבא שלי לא חזרו לעצמם. פשוט התפרקנו, וחיינו בתנאים לא תנאים”.
כמו עדותו של יוסף היו עדויות נוספות, של ברכה עדן מראש העין למשל ושל זכריה תם מפתח תקוה, שאחיהם נלקחו לטיפול רפואי ומאז נעלמו, בטענה שמתו ונקברו. חשיפת המסמכים של ועדת החקירה הממלכתית קבעה אגב שאחיהם נפטרו ונקברו.

יגאל יוסף. צילום: אילן חתוכה

כעת, לאחר פתיחת חומרי החקירה, אומר יוסף כי כי המדינה צריכה לקחת אחריות מלאה ולפצות את המשפחות. זאת לצד הצורך בהנצחת הפרשה בראש העין, בייחוד לאור התחדשות העיר וצמיחתה. “כרגע, וכמו שגם דווח בחדשות בשבוע שעבר”, אומר יוסף, “יש משא ומתן עם משרד ראש הממשלה על איך להתקדם הלאה עם נושא לקיחת האחריות מצד המדינה וההכרה בפרשה, שזה חלק ממה שאנו דורשים. יש עוד סדרת פעולות שצריך לעשות ומשאבים שצריך להעמיד על מנת להגיע לחקר האמת, ומעבר לכך צריך לפצות את המשפחות. מקרים כאלו לא יכולים לעבור בלי פיצוי והכרה. עוול כזה לא יכול להידחק הצידה. יש תקדימים אחרים בעולם שממשלות הכירו בעוול שנעשה לתושבים שכלל אחריות, בקשת סליחה וגם פיצוי”.

קיים אצלך חשש שהפרשה זאת תיעלם מהתודעה עם הזמן?
“מדובר בפרשה שהיא גם מקומית, גם ארצית ואפילות בין לאומית. כמובן שאנו רוצים שיהיה יום מיוחד כזיכרון לסיפור הזה, ורוצים שילמדו את הסיפור על פרשת ילדי תימן בבתי הספר ושהאירוע הזה לא יירד מדפי ההיסטוריה. זו פרשה כאובה שקשורה בקליטה של העולים בארץ ישראל. צריך שימשיכו את כל התיעוד של פרשת ילדי תימן. אני באופן אישי מגיע לעיתים למקומות בראש העין ומחוצה לה, ואני מספר ומרצה על הפעילות ועל הפרשה והמקרה שלי”.

יוסף אומר כי גם אם הפרשה תדעך במהלך השנים, יהיה מי שיזכיר אותה. “אני אומר, ואמרתי זאת בעבר, זו פרשה שלא תדעך לעולם”, הוא קובע. “כל מי שינסה להוריד את הפרשה מסדר היום, ייתקל בנחישות ואכפתיות גם של הדורות הבאים. היום יש כבר דור שלישי שמעורב מאוד בסיפור הפרשה הזאת וכואב את הסיפור הזה”.

בבית מורשת יהדות תימן ובארכיון העירוני מתכננים להרחיב בחודשים הקרובים את התערוכה, שתכלול התייחסות מכובדת לחלק של פרשת ילדי תימן בהיסטוריה של יהדות תימן. “כרגע יש בבית המורשת משהו מצומצם מאוד, שכולל אזכור של תמונה, לא משהו מורחב”, אומרת יסכה רווה, מנהלת הארכיון ההיסטורי והמרכז לתיעוד ראש העין. “הסיבה לכך היא כי אנחנו בונים מתווה חדש לבית המורשת ולכל התכנים שלו. התצוגה שיש כרגע היא ירושה משנים קודמות ששודרגה, ותכניה מתוכננים להשתנות. אנו בונים תוכנית חדשה לבית המורשת, וללא ספק שיהיה שם יותר תוכן לגבי פרשת ילדי תימן. אחת המטרות שלנו היא להציג את המורכבות של העלייה ושל הקליטה בראש העין, על כל המשתמע מכך. אנו עוד לא בשלב שדן לפרטי פרטים בתצוגה, אך התכנים יתייחסו גם לשאלות מורכבות ופרשיות שונות, שבניהן כמובן גם פרשת ילדי תימן. אני משערת שהתצוגה תוקם בתוך כשנה”.