פתח תקווה מתרגשת: דניאלה חוזרת הביתה, העירייה מתכננת קבלת פנים חגיגית

כמה היא ומשפחתה וכל עם ישראל חיכו לזה: דניאלה גלבוע, ששוחררה משבי החמאס, משתחררת מהמרכז הרפואי בילינסון וחוזרת היום אחר צהרים הביתה, לשכונת כפר גנים ג'. בכפוף למזג האוויר, העירייה מתכננת קבלת פנים חגיגית ופרסמה הודעה מיוחדת לתושבים בה נכתב:  "דניאלה חוזרת הביתה!. מזמינים אתכם לקבל את פניה עם דגלי ישראל והרבה שמחה היום, יום רביעי בשעה 15:00, צומת הרחובות אליהו הכהן – נקאש, שכונת כפר גנים ג'. עם ישראל חי".

דניאלה גלבוע ששירתה כתצפיתנית, נחטפה ממוצב נחל עוז בשבעה באוקטובר. היא הייתה בשבי החמאס 477 ימים ושוחררה ב-25.1 בפעימה השנייה של שלב א' בעיסקה, יחד עם חברותיה התצפיתניות לירי אלבג, נעמה לוי וקרינה ארייב ומאז שהתה בבילינסון. לאחר שחרורה מסרה משפחתה: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה! דניאלה נושי שלנו שרדה 477 ימים בגיהנום בעזה ועכשיו חזרה לחיבוק משפחתי איתנו! כמה פיללנו לרגע הזה. אנחנו מתפללים לשובה המהיר של אגם ושל כל החטופים והחטופות. תודה לעם ישראל על כל התפילות והחיזוקים בתקופה הזאת, לא היינו יכולים לעבור את זה בלעדיכם".

דניאלה גלבוע, צילום באדיבות המשפחה

דניאלה כגלבוע חוזרת הביתה, הודעה של עיריית פתח תקווה

מספר ימים לאחר שחרורה, שיתפה דניאלה הגיבורה לראשונה באינסטגרם בתחושות שלה. דניאלה כתבה: 
"היי אהובים, איזה שנה הזויה עברה עלי ואני לא יודעת מאיפה להתחיל …
אני חושבת שקודם כל אגיד לכולם תודה
לאנשים שבמשך שנה ושלושה חודשים תמכו במשפחה שלי, שלא עזבו ולא התייאשו או איבדו תקווה לרגע. תודה שחיכיתם לי, תודה שלא האמנתם לשמועות הנוראיות, תודה שהמשכתם להתפלל בשבילי במשך כל התקופה הזו. זאת הייתה הבקשה האחרונה שלי לפני שנחטפתי. לא רציתי להתייאש ולהיפרד, אז במקום התפללתי והאמנתי בכל ליבי שהסוף שלי הוא לא שם, במיגונית הזאת.

התפללתי על כל הבנות שאיתי במשך חצי שעה כי הרגשתי שלא יכולתי לעשות שום דבר יותר טוב חוץ מזה באותו הזמן. לא יכולתי להאחז בביטחון שאולי יתן לי הצבא ואולי יבוא להגן עלי, לא יכולתי להאחז בבטחון שאולי תתן לי המיגונית, כי לא מדובר רק בטילים, לא יכולתי להאחז באותו רגע גם בבנות הבודדות שהיו חמושות. ידעתי שהדבר היחידי שיכול להציל אותנו זה האמונה. אתמול בבוקר קראנו אני, קרינה, נעמה, לירי ואגם את ברכת ״הגומל״ בבית הכנסת. לרגע הזה חיכיתי מהיום ששרדתי את השביעי באוקטובר. להודות לה׳ שכנגד כל הסיכויים הציל אותנו מהדבר הנורא מכל. לפני שמונה ימים, אחרי 477 ימים בשבי, נפגשתי סוף סוף עם האהובים שלי, עם המשפחה שחשבתי עליה ודאגתי לה יותר משדאגתי לעצמי. עם האנשים שהיו איתי שם אומנם לא פיזית אבל בלב, שלא ויתרו ועשו הכל כדי שאחזור. הם חיזקו אותי כל הזמן אפילו בלי שהם ידעו. תודה לכם משפחה יקרה שלי תודה לכם חברים וחברות אהובים שנלחמו עלי עד שאחזור

תודה לך רועיקו שלי, אהבת חיי שנתן לי כוח כל כך גדול מרחוק. היית בא לי בחלומות, במחשבות שלי כל שעה ביום. היינו יותר משנה ביחד בלב וברוח. אני אוהבת אותך
ותודה לכל החיילים הגיבורים שנלחמו באומץ לב ענק ולאלו שמסרו את נפשם במטרה אחת גדולה מול העיניים: למצוא ולהחזיר את כולם הביתה. את כל אחד ואחת מאיתנו. אני כל כך מעריכה ואוהבת אותכם ושולחת לכם חיזוקים גם להמשך, אתם א ל ו פ י ם

בעזרת השם ממש עוד מעט נזכה לראות את כולם, את כל החטופים החיים והמתים, בבית עם המשפחות והאהובים שלהם שוב. אסור לוותר עכשיו, זה עוד לא נגמר כי יש עדיין אנשים שצריכים לחזור ומי כמוני יודעת שאתם, עם ישראל, אלה שנלחמים בכל הכוח נותנים להם את התקווה הקטנה בחושך הגדול

חשוב לי לסיים ולהגיד שאני מוקירת תודה על ההזדמנות המדהימה שקיבלתי לחיות ולהנציח את כל החברות והחברים שנרצחו באכזריות מהחמ"ל ונחל עוז. יהי זכרם ברוך ולא אפסיק עד סוף חיי  אוהבת אתכם מאוד, דניאלה".