ועדת שמות והנצחה המליצה על הנצחתם של אישים נוספים בפתח תקווה. בהתאם להמלצת הוועדה, יביא ראש העירייה רמי גרינברג לאישור מועצת העיר את הנצחתם של האישים הבאים: עו"ד אהרון שדר, מנחם חתוכה, אילנה זוהר, יהודית ומשה שמעוני. עוד הוחלט לקרא למסוף האוטובוסים החדש שהוקם ליד האצטדיון: מסוף גיבורי מערכות ישראל.
גרינברג אמר: "ועדת השמות המליצה על הנצחתם של אישים ובעלי תפקידים אשר תרמו רבות לעיר בפרט ולמדינת ישראל בכלל. אני מאמין כי יש להוקיר אנשים על פועלם ותרומתם לעיר ולמדינה, לשמר את ההיסטוריה ואת צביונה של העיר, ולפעול להנצחת אנשים ואירועים משמעותיים למעננו ולמען הדורות הבאים".
להלן הפרטים:
1. מסוף גיבורי מערכות ישראל – מסוף אוטובוסים חדש שהוקם ליד האצטדיון להנצחת גיבורי וגבורות מערכות ישראל.
2. עו"ד אהרון שדר ז"ל – פרקליט, משפטן בכיר, אמן ואיש ספר. יליד ותושב כפר גנים, לשעבר פרקליט מחוז תל אביב ומחברם של שלושה ספרים. הוריו עלו מרוסיה הלבנה והיו בין מייסדי שכונת כפר גנים. עו"ד שדר התמודד מילדותו עם מחלת שיתוק הילדים פוליו. הוא עבר ניתוחים קשים, שלא היטיבו אתו, אך למרות מצבו התמודד באומץ ובגבורה ולא עשה כל הנחות לעצמו. את לימודי היסודיים והתיכוניים סיים בעיר, למד משפטים באונ' העברית ואחרי סיום לימודיו התקבל לעבודה בפרקליטות מחוז ת"א בה פעל במשך 37 שנים. ב-16 השנים האחרונות לעבודתו שם שימש כפרקליט מחוז ת"א. לאחר פרישתו כתב שני ספרים: "אנשי כפר גנים". ו-"גזר דין מוות לזבובים". ספר שלישי שנמצא על מדפי ההוצאה אך טרם פורסם "החיים עם הפוליו" – ספר העוסק במאבקו הבלתי נמנע והבלתי פוסק במחלת הפוליו.
3. מנחם חתוכה ז"ל – מנחם עלה לישראל מתימן בשנת 1949 עם אמו מתוך אמונה, ציונות ואהבת הארץ, היישר לשכונת שעריה. לפרנסתו עבד כמסגר, לאחר מספר שנים החליט להקים ולהפעיל בוטקה למכירת פלאפל ליד גנאור (קולנוע הציפור הכחולה), ברחוב רוטשילד, שם בעצם התחיל לרכוש את המוניטין שלו כפלאפל חתוכה. ברבות השנים צבר לקוחות רבים והחליט לעבור לרחוב ההסתדרות שם העסק ממשיך לפעול על ידי בנו אייל חתוכה. העסק היווה מקור מפגש חברתי לתושבי העיר ומחוצה להם וכן לחברי כנסת וסלב מהתרבות הישראלית. במקביל לעסק המיתולוגי "פלאפל חתוכה", מנחם היה איש של חסד ונתינה. בביתו ברחוב רות פתח גמ"ח וכן התנדב במגוון ארגונים ועמותות כגון הוועד למען החייל, בית חולים השרון, והמשמר האזרחי. לאורך שנותיו כבעל עסק תרם מזמנו ממרצו ומכספו לאוכלוסיות מוחלשות בחברה, לקהילת המתפללים בבית הכנסת "תפארת יפת" ובעיקר עמדו למול עיניו תמיד דאגה לחיילי צה"ל. בין פעולותיו למען חיילי צה"ל ניתן לציין כי בשנת 1982 פתח דוכן פלאפל בגבול לבנון. במלחמת חרבות ברזל המשיך העסק לפעול באמצעות בני משפחתו ולתרום כמורשת האב לחיילי צה"ל.
4. אילנה זוהר ז"ל– נולדה בת"א בשנת 1936. ב- 1940 הגיעה לפתח תקווה והתגוררה במרכז העיר. למדה בגימנסיה "אחד העם". את שירותה הצבאי עשתה בשלישות בתפקיד סמלת כ"א. שימשה כפורצת לדרך לנשים בספורט. השתתפה במשחק הכדורגל הראשון לנשים שנערך ב- 1956 באצטדיון הלאומי ברמת גן, ואף הבקיעה את השער היחיד במשחק. ב- 1975 סיימה תואר ראשון בייעוץ חינוכי ובקרימינולוגיה באונ' בר- אילן, וב- 1977 סיימה תואר שני בחינוך קהילתי. ב- 1983 קיבלה מטעם עיריית פתח תקווה פרס חינוך על תרומתה הייחודית לתחום הייעוץ החינוכי בחטיבת הביניים "אחד העם" ובבית הספר היסודי "סלומון" ועל פעולותיה המסורות בתחום חובת השירות של התלמידים בקהילה. ב-2004 הייתה ממייסדות "בית שיח נשים" בעיר. כמו כן, כתבה חמישה ספרי ילדים. על כל זאת ועוד הוכתרה ליקירת העיר לשנת 2021.
5. יהודית ומשה שמעוני ז"ל – יהודית ילידת העיר משנת 1941. הוריה שעלו מתימן ממניעים ציוניים ואהבת הארץ היו מוותיקי המושב מחנה יהודה. אביה היה נציג הסוכנות היהודית אשר סייע בעלייה ובקליטת יהדות תימן בארץ. את השכלתה רכשה בנצח בנות בעיר. לימים השלימה את השכלתה בתואר B.A במדעי המדינה ובהתמחות בשלטון המקומי באונ' בר אילן. לפרנסתה עבדה בעיריית פתח תקווה מ- 1970 ועד 2007. תחילה עבדה כסייעת בגן ילדים בהמשך מונתה למפקחת על הסייעות בגני הילדים עד אשר קודמה לתפקיד ס' מנהלת אגף גני הילדים. במרבית שנותיה בעיריית פתח תקווה מילאה תפקיד בולט בוועד העובדים כסגנית יו"ר ועד העובדים ואחראית על תחום תרבות ורווחת העובדים. יהודית הייתה פעילה בהסתדרות העובדים, בנעמ"ת, בארגון הרוטרי וכן מילאה תפקידים רבים בהתנדבות לאחר פרישתה, ביניהם יו"ר ועדת רפרטואר בהיכל התרבות, סיוע ותמיכה לבני הגיל השלישי, נציגת ציבור בוועדת מכרזים של העירייה ועוד.
רוצים להישאר מעודכנים?
משה נולד בשנת 1932 בתל אביב. בהיותו בן 3 עברה משפחתו למושב מחנה יהודה, לימים שכונה בפתח תקווה. את השכלתו רכש בבית ספר נצח ישראל לבנים בעיר, ובנערותו החליט לרכוש לעצמו מקצוע ועבר ללמוד אלקטרוניקה בתל אביב. עם ידע טכנולוגי זה התגייס לצה"ל, שם עסק בתחום הקשר. עם שחרורו רצה לתרום בתחום התמחותו והתגייס למערך הקשר במשטרת ישראל. לפני מלחמת ששת הימים הועבר למג"ב, שם התקדם עד לתפקד קצין טכנולוגיה ארצי של מג"ב. לימים, שימש כעוזר ראש מחלקת קשר של משטרת ישראל והשתחרר מהמשטרה בדרגת סגן ניצב. עם פרישתו מהמשטרה הצטרף לארגון השוטרים הבינלאומי איפ"א, שבו כיהן כגזבר וזכה להערכה רבה מצד נשיאת הארגון ומצד כל ועדי הסניפים בארץ. במקביל, התנדב משה במשך שנים כיו"ר ועדת ביקורת בעמותת "הכומתות הירוקות" המורכבת מפורשי מג"ב. עמותה העוסקת בהנצחת זכרם של נופלי מג"ב, מסייעת לפצועים ותומכת באלמנות וביתומי הארגון. העמותה עוסקת גם בהנצחת מורשת החיל ומארגנת אירועי גיבוש לכלל הגמלאים. בנוסף משה התנדב באופן פעיל וקבוע בכמה וכמה גופים נוספים ובמספר פעילויות כמו למשל בעמותת נא"ה, אריזת מצרכים לחיילים ובודדים בערבי חג ועוד. הבולט מבין הארגונים שבמסגרתם משה התנדב הוא ארגון רוטרי, שם פעל במשך למעלה מעשרים שנים ואף כיהן כנשיא הארגון בשתי קדנציות. בין מגוון הפעילויות בהן עסק ברוטרי ניתן לציין מבצעי התרמות דם, מלחמה בתאונות דרכים בעיקר בקרב בני הנוער, סיוע לנזקקים, ארגון אירועי התרמה וכו' על כל אלה ועוד, נבחר משה שמעוני ליקיר העיר פתח תקווה לשנת תשע"ה.
תגובות