"בביקור בכנסת וביד ושם ראיתי את הרצון לדאוג ולהנחיל את זיכרון השואה"

אתמול (שלישי) התגייס צוות אמבולנס המשאלות של מגן דוד אדום למשימה מיוחדת ומרגשת במיוחד: לסייע לאהרון שכטר, ניצול שואה בן 92 תושב פתח תקוה, שהוזמן לביקור בכנסת על ידי יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה ולאחר מכן ליד ושם. בדרך לירושלים סיפר שכטר לצוות האמבולנס, פראמדיק מד"א מאיר ולדר וחובש בכיר במד"א תומר בר לוי, על חייו בזמן השואה, על משפחתו שנספתה, על עלייתו ארצה, שירותו בצבא, המשפחה שהקים ועבודתו כחקלאי בארץ ישראל. עוד הוא סיפר על התרגשותו הרבה להגיע בפעם הראשונה לכנסת.

בכנסת סיפר שכטר לאוחנה על הזוועות שחווה ברומניה, בטרנסניטריה ובאוקראינה, ועל ניצחונו הפרטי – כשעלה לארץ ישראל, שירת במחזור הראשון בצה"ל והקים משפחה. אוחנה אמר: "לדמיין את אהרון שעבר את כל מה שעבר בילדותו ויכול היה רק לחלום על מדינה יהודית, מתארח כאן בלשכת יו"ר הכנסת, סמל ריבונות המדינה היהודית, זו זכות ענקית עבורי. בדברים שנשא זאב ז'בוטינסקי בוורשה בתשעה באב 1938 הוא אמר 'אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה, לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. איני יודע אם אני אזכה לזה – בני כן. אני מאמין בזה כשם שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש'. השמש שאכן זרחה למחרת, זה אתה אהרון".

בסיום הפגישה עם יו״ר הכנסת יצאו שכטר וצוות אמבולנס המשאלות ליער ירושלים – שם אכלו ארוחת צהריים שנרתם לספק עוזי בנין בעלי מסעדת יפה׳לה. לאחר מכן המשיכו לביקור ביד ושם, שם המתינה המדריכה שרון אלמקייס שלקחה את שכטר לסיור מודרך במוזיאון לתולדות השואה. מרגש היה לראות את באי המוזיאון מתבוננים בשכטר וצמאים לשמוע כל מילה שהוציא מפיו.

שכטר נולד ב-1931 בעיירה איצקאני שברומניה. כשהיה בן 10, החל גירוש יהודי העיירה, שלווה בפרעות, השפלות והחרמת העסקים והרכוש של הקהילה היהודית. במהלך הפרעות הגיעו הנאצים אל אביו של שכטר, הרב ברוך שכטר ז"ל, שהיה רב העיירה ותלשו את זקנו ופיאותיו. שכטר ומשפחתו שמנתה 7 נפשות, גורשו יחד עם כל היהודים שהתגוררו בעיירה גורשו לאטקי, כשאביו הלך בראש שיירת המגורשים כשהוא נושא עימו את ספר התורה בידו. משם, באישון לילה, הועלו ברפסודות לטרנסניסטריה, כאשר חלק מהמגורשים הוטבעו בנהר הקפוא. שכטר ומשפחתו גורשו לכפר לוצ׳ינצ׳יק – שם שוכנו אלפי יהודים במבנה, ובשל הדוחק, התנאים הקשים מנשוא ומחלות הטיפוס והדיזנטריה בהן נדבקו – רבים מהם לא שרדו. בין הנספים היו גם סבו, הוריו, אחותו ואחיו של שכטר.

שכטר ואחותו הצליחו לברוח לעיר בשם ונדיצ׳ני – שם ביקשה ממנו אחותו להגיע לבית יתומים במוגילב, על מנת שיציל את עצמו. הוא הלך ברגל כ-70 קילומטרים עד שהגיע למוגילב, שם פגש בבני משפחת פרץ שהיו בני העיירה בה גדל. הם סיפרו לו כי אחיו, נחמן, מגיע מדי יום לבקש אוכל. ואכן באחד מן הימים הגיע נחמן, שהיה לבוש סחבות. כשזיהה את אהרון החל לבכות וברח. זו הייתה הפעם האחרונה בה פגש את אחיו נחמן, ואהרון נותר היחיד ממשפחתו הגרעינית.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

כשהצליח שכטר להגיע לבית היתומים שבמוגילב, התנאים היו קשים מנשוא. ללא בגדים, חלק מהילדים ישנו על מיטות ברזל וחלקם על הרצפה וסבלו מרעב וממחלות עור קשות – ורובם לא שרדו. בשנת 1944 שוחררו 1500 ילדים מטרנסניסטריה שבדרום מערב באוקראינה, בהם גם אהרון, שהגיע לעיר בוהוש – שם פגש חבר של אביו ושהה איתו למשך מספר חודשים. לאחר מכן שהה כשנה בבית היתומים בבוקרשט וב-1945 עלה לארץ באוניה טרנסילבניה.
ב-1948 התגייס שכטר לצבא, והיה לחייל במחזור הראשון של צה"ל. שירת שנתיים בצבא והשתתף במלחמת השחרור ובכל המלחמות לאחר מכן, לרבות מלחמת יום כיפור. לימים, הפך לחקלאי במדינת ישראל והקים משפחה – 4 ילדים, שמונה נכדים ונינה אחת.

שכטר אמר: "אני מודה מעומק הלב לצוות אמבולנס המשאלות של מד״א, מאיר ולדר, תומר בר לוי ויענקי רוזנפלד, על היוזמה, הרגישות והמסירות האינסופית, וליונת דסקל דגן, אחראית הפרויקט – שדאגה לכל פרט לסייע לי ביום השואה שהוא יום קשה במיוחד עבורי. זיכרון והנצחת השואה חייבים להימשך בדורות הבאים ולעד. בביקור בכנסת וביד ושם ראיתי את הרצון לדאוג ולהנחיל את זיכרון השואה וזה נותן תקווה רבה כי הזוועות, הסבל והייסורים שעברנו בזמן השואה בגטאות ובמחנות ההשמדה ברומניה, בפולין, הונגריה ובשאר כל המקומות לא ישכחו לעולם. אני מודה ליו״ר הכנסת וליד ושם על האירוח החם, ועל הנכונות לשמוע את העדות שלי ולפעול להנצחת זכר הנספים".

צוות האמבולנס מסר: "התרגשנו מאוד לסייע לו להגיע לירושלים, וללוות אותו לאורך היום. שמענו על ילדותו שנגדעה בגיל 10 כשהחל גירוש יהודי העיירה שלו ברומניה, על הזוועות שעבר, והתנאים הבלתי אנושיים אותם שרד, והתרגשנו כל כך כשסיפר לנו כמה הוא גאה שלחם במלחמות ישראל, הקים מפעל חיים חקלאי וכמובן משפחה גדולה. לא בכל יום נופלת לידינו הזכות לפעול באופן מעשי על מנת להזכיר ולהנציח. הביקור שלו היום הוא זכות כזו בדיוק".

מנכ"ל מד"א אלי בין: "באמצעות פרויקט אמבולנס המשאלות אנו במד״א מסוגלים לספק מחווה קטנה אך משמעותית של חסד וחמלה לאלו הזקוקים לכך. אתמול, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, התגייסנו כדי להנציח, לזכור ולעולם לא לשכוח את הזוועות שעבר אהרון שכטר בשואה. מחובתנו, בני הדורות הבאים, לעשות בדיוק כך – להנציח, לזכור ולעולם לא לשכוח".