השרים אפילו לא ענו, אבל אירית שחר מבטיחה: "איאבק עד נשמתי האחרונה"

אכזבה נוספת לאירית ואשר שחר מכפר סבא, לאחר שוועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את הצעת החוק של חברת הכנסת מאי גולן שמטרתה לאפשר הבאת ילדים לעולם מזרע של חלל צה"ל.  אירית ואשר שכלו לפני תשע שנים את בנם, סרן עמרי שחר ז"ל, שהיה בן 25 כאשר נהרג בתאונת דרכים במהלך שרותו הצבאי. מאז בני הזוג שחר ניהלו מאבק ארוך וגם משפטי, כדי לאפשר להם ולהורים שכולים נוספים להביא ילד לעולם מזרע הבן שהלך לעולמו בזמן השירות הצבאי, אך מאבקם לא צלח.
לפני שנה ניצת שביב של תקווה עבור ההורים בזכות הצעת חוק שהניחה חברת הכנסת מהליכוד, מאי גולן. על פי ההצעה, "נספה חייל, יהיו רשאים בת זוגו או הוריו לבקש ליטול ממנו זרע בתוך 72 שעות מהמועד שבו נקבע מותו. השימוש בזרע יעשה אם החייל שנספה הותיר הוראות בכתב שניתן לפעול על פיהן. במידה ולא עשה כך ולא הביע בחייו התנגדות מפורשת לנטילת זרעו או שימוש בו, רשאית בת זוגו להרות מזרעו או להפרות את ביציותיה בזרעו. אם הוא לא הביע התנגדות ואין לו בת זוג או שבת הזוג לא מעוניינת להתעבר מזרעו ואין לו ילדים, רשאי כל אחד מהוריו לפנות לבית המשפט לעשות שימוש בזרע לצורכי הפרייתה של אישה שאינה בת זוגו, או הפריית ביצית באמצעות הזרע לשם מציאת אם פונדקאית. את הילד שייולד לא יראו כיתום של הנספה.

סרן עמרי שחר ז"ל

למרות התקווה שתלו בני הזוג שחר בהצעת החוק, ועדת השרים לענייני חקיקה הפילה את הצעת החוק ובכך גרמה צער עמוק לאירית ואשר ולהורים נוספים. הוועדה מורכבת מ-12 שרים: יו"ר הוועדה, שר המשפטים, גדעון סער, שר האוצר אביגדור ליברמן, שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, שרת הפנים איילת שקד, מתן כהנא, נחמן שי, קארין אלהרר, זאב אלקין, יועז הנדל, תמר זנדברג, מירב כהן, פנינה תמנו שטה.
גם לאחר ההחלטה הזו אירית שחר, לא מרימה ידיים: "עדיין יש אפשרות להביא את ההצעה למליאה ביום רביעי הבא, אבל אם זה לא יעבור שם אז חצי שנה לא ניתן יהיה להעביר את החוק. כרגע אנחנו בהתלבטות אם לדבר אישית עם השרים".
זו אכזבה גדולה. 
"אכזבה קשה מאוד, עד כדי שבר. אני מרוסקת. לא קיבלנו שום הסבר. פנינו בפנייה אישית לכל אחד מהשרים, אבל אף אחד לא טרח לענות".

אירית שחר צילום עזרא לוי

מדוע לדעתך השרים לא אישרו את ההצעה?
"לדעתי משיקולים פוליטיים, מלחמה בין קואליציה אופוזיציה. בעלי אלוף משנה, בתי קצינה בדובר צה"ל. כולנו מסורים למדינה. אין שום סיבה להתייחסות הזו כלפינו. אנחנו מתענים כבר 9 שנים. בבית המשפט הגענו עד הטופ ונחסמנו, השלכנו את כל יהבנו על חקיקה. אני לא מדברת רק על הצד הכלכלי שהשקענו 400 אלף שקל במשפט, זה שטויות. יש את המחיר הנפשי של הבגידה פעם אחרי פעם, של הבדידות והכאב. מאוד קל להפנות את המבט הצידה. יש משהו חי מהבן שלי, הענף הזה לא נכרת לגמרי. בתחילת המאבק לפני תשע שנים היינו די לבד, היום יש המונים שלקחו כבר זרע אחרינו. בסוף מישהו יתעשת ויבין. בכל מקרה, אני איאבק על זה עד נשמתי האחרונה, אני אנסה לחפש דרכים יצירתיות. זה בנפשי. אני יודעת שבסוף זה יקרה, רק מקווה שזה יהיה עוד בימיי".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו