"אני רוצה להיות הקול של הרבה גברים שחוששים"

אחרי שחווה הטרדה מינית ואלימות, ליאור מוגמי, בן 31, תושב פתח תקוה, רוצה להעלות את המודעות לנושא הפגיעות המיניות בקרב הקהילה הגאה. הוא סטודנט במכללת רופין להדרכה של נוער בסיכון, הוא בזוגיות שהחלה לא מזמן, הוא חולם להקים משפחה ומגדיר את עצמו כקוויר – אדם שנמשך לכל אחד או אחת ללא קשר למגדר שלו. "אני מנסה לקדם ולהעלות את המודעות של הפגיעות המיניות ורוצה להיות הקול של הרבה גברים שלא יכולים, חוששים או מתביישים להשמיע את קולם", הוא אומר השבוע בשיחה עם מלאבס.
מוגמי מספר שבילדותו נמשך לגברים והיה מאוהב בילד מכיתתו. באופן רשמי הוא יצא מהארון רק בגיל 21, בזמן שירותו הצבאי. "את האלימות הראשונה על הרקע הזה עברתי בתיכון", הוא מספר "הכרתי מישהו מהשכבה מתחתי וחשבתי שיכול לקרות בינינו משהו, אבל מסתבר שטעיתי וכשהגענו לחדר נטוש הוא הוריד את החולצה והתחיל להכות אותי באגרופים. הוא פוצץ אותי במכות, כיבה עלי מלא סיגריות וכך זה נגמר".
התלוננת במשטרה?
"באותו זמן לא. ערבתי את אבא שלי, הוא דיבר איתו ואמר לו שאם זה יקרה שוב הוא יגיש תלונה במשטרה".

במקרה השני אותו זוכר מוגמי מדובר היה בהטרדה מינית במהלך שרותו הצבאי. "היה בחור שפעמים רבות היה מגיע אליי, שולף את איבר המין שלו ולוקח את היד שלי שאגע בו. הוא היה שוכב עלי ואני הייתי קופא ולא יודע מה לעשות. אחרי חודש החלטתי להתלונן. מאותו רגע עשו עלי חרם בבסיס, כי אולי ידעו שאני מהקהילה הגאה. חקירת מצח הסתיימה בכך שהעבירו אותי לבסיס אחר. באותה נתנו לי הרגשה שאני אשם ולא מאמינים לי. אחרי תקופה לא פשוטה החלטתי למשוך את התלונה".
עברת טיפול?
"כן, בצבא במרכז מהות – שזה מרכז התמודדות ותמיכה של הצבא שמטפל בחיילים שעברו פגיעות. פעם בשבוע עברתי טיפול פסיכולוגי ולקראת השחרור אף עשיתי להם הרצאה בנושא פגיעות מניות וסיפרתי את הסיפור האישי שלי".

כיום לצד היותו סטודנט, מוגמי הוא גם חלק מקבוצת אקטיביזם שמנסה לקדם את המודעות לנושא הפגיעות המיניות בתוך הקהילה הגאה. "אנחנו בתחילת הדרך ורוצים להגיע לכמה שיותר אנשים ולהעלות את הנושא לסדר היום", הוא אומר. לצד זה הוא חבר בקבוצות מנהיגות של הקהילה הגאווה בפתח תקוה ובתל אביב, וחבר בקבוצת מנהיגות של גאווה ומוגבלות בבית איזי שפירא. "זו קבוצה שמקדמת את כל הנושאים של הלהטב"ים עם מוגבלויות בקהילה הגאה", הוא אומר, "אני רוצה שכמה שיותר אנשים יידעו שיש להם למי לפנות ושהם לא לבד".

על המסלול האישי שעשה הוא מספר: "זה לא פשוט. אני מגיע מבית דתי ומהארון יצאתי רק כשהגעתי לגיל צבא. אני זוכר את היום שסיפרתי למשפחה. זה היה ערב שבת וכולנו ישבנו סביב השולחן ואמא שלי שאלה איך עבר השבוע והכל התחיל להציף אותי. לא הייתי מסוגל לשבת ליד השולחן וברחתי לחדר. אמא שלי קלטה שמשהו לא בסדר והגיעה לחדר ולא הצלחתי לעצור את הדמעות. לא ידעתי האם לספר לה או לא ואיך זה יתקבל. לבסוף אמרתי לעצמי שאגיד את זה במהירות וסיפרתי לה שאני הומו. היה לה מאוד קשה לקבל את זה והיא התחילה לבכות. היא הלכה לשולחן שבת וספרה לאבא שלי ולאחי. אחרי כמה דקות הצטרפתי אליהם ואבא שלי אמר שהוא לצידי. לאורך השנים לאמא שלי, שנפטרה לפני שנתיים היה מאוד קשה, למרות האהבה הגדולה שלה אלי, אבא שלי יותר הכיל אותי והיום הוא תומך בי בכל דבר. למשפחה המורחבת קצת יותר קשה לקבל אותי".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו