הדרמה הגדולה: כך ניצלו חייה של אודליה אייזנברג

חייה של אודליה אייזנברג, מי שניהלה במשך שנים את מכללת העיר פתח תקוה והיום מאמנת ומנחה להגשמה, ניצלו בנס לפני כשבוע. בתקופה האחרונה לא חשה אייזנברג בטוב וכל מאמץ קטן הקשה עליה. היא התקשתה לנשום והרגישה שמשהו אינו כשורה. היא פנתה לרופא שאמר לה שאין לה כלום ומדובר כנראה בלחץ ומועקה, אבל אייזנברג, שהקשיבה לגוף שלה, התעקשה ללכת להיבדק. בבדיקת אקו לב במאמץ בבית החולים בילינסון, התבררה התמונה המדאיגה: לאייזנברג יש שלושה עורקים סתומים. היא עברה צנתור שהציל את חייה, ובשיחה עם מלאבס השבוע שיתפה בכל מה שעברה באחרונה ואמרה: "תקשיבו לאינטואיציה שלכם, היא תמיד יודעת הכל".
אודליה מספרת: "כבר שנים יש לי כולסטרול גבוה ובשנה האחרונה אני ובן הזוג שלי יואב התחלנו לשמור על תזונה ואורח חיים בריא, לאכול מהכל, אבל יותר בריא, ובנוסף לכך לעשות ספורט והליכות. פתאום שמתי לב שבהליכות קשה לי. לא מזמן נסעו לשלג ולטיול עם חברים ובעוד כולם המשיכו לטפס, אני לא יכולתי לנשום ולהתקדם, לא היה לי אוויר. כל הזמן הרגשתי כאילו משהו יושב לי על החזה, מן מועקה וכל הזמן רציתי לנוח. אמרתי לעצמי שאולי זה בגלל התקופה והלחץ מסביב. אני מאמינה גדולה בקשר בין גוף ונפש. מצד אחד עשיתי עשייה למען הקהילה, הקמתי קהילת נשים, אבל מצד שני, החלום שלי והייעוד לעבור לצפון נעצר והייתי צריכה לחשב מסלול מחדש. בצנתור גילו שהעורק שמזרים את הדם ללב לא עבד, שהלב לא הצליח להחזיק את עצמו, שנתתי ודאגתי לסביבה ולא דאגתי לעצמי".
אייזנברג מספרת על הבדיקה בה התגלה מצבה: "כבר בביקור הראשון אצל הרופא אמרתי לו שמשהו לא בסדר, הוא אמר שזה לחץ ומועקה, אבל התעקשתי ללכת לקרדיולוג. קיבלתי הפניה לבדיקת אקו במאמץ, אותה הייתי אמורה לעשות בדצמבר, באותה תקופה חזרנו מדובאי ונכנסנו לבידוד ולכן זה התעכב. כשהגעתי לבדיקת האקו במאמץ, הצלחתי לעשות חלק מהדברים ואז אני רואה שהטכנאית והאחות מסתכלות אחת על השנייה והבנתי שמשהו לא בסדר. האחות ביקשה שאמתין לרופאה, הרופאה הגיעה ומיד קראה לסניטר להוביל אותי לאשפוז על מנת לעשות צנתור. אמרתי לה שאני בסדר ויכולה ללכת ברגל, אבל היא לא הסכימה. עברתי דרך המיון, עברתי את כל הבדיקות ומיד קבעו תור לצנתור".
את הצנתור הוא עשתה ביחידת הצנתורים בבית החולים בילינסון, ב-3.3 בשעה 15:00. "הניתוח היה מיועד לשעה 13:00 הוא התעכב ובשעה שלוש בדיוק הגיעו לקחת אותי", היא מציינת בחיוך. "הרופאה אמרה לי שהגעתי בדקה ה-99 ואם הייתי מגיעה שבוע לאחר מכן, לא בטוח שהייתי יוצאת מזה, והיה יכול להיות גם התקף מיידי וזה ממש נס". היא מבקשת להודות ליחידת הצנתורים בבילינסון ואומרת: "קיבלתי יחס של מלכה ואין לי מילים על המקצועיות שלהם והיחס האנושי, הם הסתכלו עלי כאל בנאדם".
מה המסר שלך?
"לא לזלזל. אני מאמינה בגוף ונפש והמסר הוא לקחת אחריות על עצמך, לבדוק ולבדוק ולא להגיד שזה אולי קורונה או משהו נפשי".
ואיך את מרגישה היום?
"התחלתי לנשום, רק אחרי הצנתור הבנתי את גודל ההבדל כשהכל נפתח ואני נושמת. אני נמצאת בבית בהחלמה ולאט לאט אחזור לעצמי. צחצחתי את חדרי הלב לקראת פסח וזו השגחה פרטית. אני לא בנאדם דתי, אבל אני מאמינה שמישהו השגיח עלי והחלטתי לעשות הפרשת חלה להודיה. צריך להודות גם על היש בחיים ולהוקיר ולא רק להתלונן גם בתקופה כזו מאתגרת".

אודליה אייזנברג צילום פרטי

"באותו רגע נקרעתי, הרגשתי קצת אשמה"

על הדרמה הגדולה כתבה פוסט מרגש ליאל בת ה-24, בתה של אודליה, שסיפרה גם על האווירה המתוחה שהייתה באותו בוקר בינה לבין אמה. ליאל כתבה: "בשלישי שעבר, אני באמצע יום עבודה, הודעה מאמא שלי: את יכולה לדבר? ישר הבנתי שמשהו קרה. יום לפני רבנו, ריב שטותי. אבל יצאתי מהבית בבוקר כשהאווירה בנינו מתוחה. יש לנו הסכם, שבחיים לא יוצאים ככה מהבית, הפעם שתינו נשארנו באגו. ואז ההודעה הזאת, והשיחה אחריה: "מאמי בדיקת אקו לב שלי לא יצאה טוב, מעלים אותי למחלקת לב. אל תדאגי יהיה בסדר". באותו רגע נקרעתי, אפילו הרגשתי קצת אשמה. מי בכלל זכר שהבדיקה שלה היום, ומי בכלל חשב שאלה יהיו התוצאות. גם באותו שלב לא יכולתי להגיע לבית חולים, אסור מטעמי קורונה. כמובן שכל הלילה לא ישנתי ודבר ראשון על הבוקר רצתי אליה. אחרי 24 שעות מתוחות, אמא שלי נכנסה לצנתור, ויצאה ממנו חדשה. הרופאים אמרו שמזל שהיא הגיעה עכשיו כי עוד קצת וזה היה נגמר אחרת …….. בחיים אל תיקחו את הדברים כמובן מאליו, בעיקר לא את החיים. תודו על מה שיש, ומה שאין ותמיד אבל תמיד תשמרו על אופטימיות. ואל תשכחו לתת חיבוק חזק לאנשים שאתם אוהבים ולנצל איתם כל רגע".
ליאל, למה היה חשוב לך לכתוב את הדברים?
"להעביר מסר שהחיים לא מובנים מאליו, וגם לא האנשים שאנחנו תמיד קרובים אליהם והכל יכול להשתנות מבלי בכלל שנחשוב על כך".
ועל מה היה הריב?
"זה לא היה ריב, אלא וויכוח שהיה לנו בערב על הכביסה. משהו הכי שגרתי בעולם. יש לנו הסכם שאנחנו לא יוצאות מהבית בבוקר בלי חיבוק ונשיקה ואווירה טובה, כי אנחנו יודעות מכל מיני דברים שקרו לנו בחיים, שלא תמיד יודעים מה יהיה ותמיד צריך לצאת בטוב. ובבוקר פשוט לא חיבקתי אותה ועשינו את הטקס הרגיל, אלא יצאתי מבלי לזכור בכלל שיש לה בדיקה ורק אמרתי לה שיהיה לה יום טוב. ואז היא התקשרה ואמרה לי שהיא בבית החולים וישר זלגו לי הדמעות והשיחה קצת הרעידה אותי. זה מאוד הלחיץ אותי, ניתוח, בית חולים ובעיות לב, במיוחד כשאנחנו מאוד קשורות והיא הלב שלי. יש לנו קשר מאוד קרוב".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו