שבת שלום: זמני כניסת ויציאת השבת בפתח תקוה ומסר מפרשת השבוע

כניסת השבת בפתח תקוה: 16:39

יציאת השבת: 17:37

לנוהגים כמנהג ירושלים – 16:23, 17:38

יואל בר גיל

ד"ר יואל בר גיל על פרשת השבוע, פרשת "וארא"

בפרשת "וארא" הקב"ה ומשה מלמדים אותנו איך לנהל משא-ומתן קשה עם יריב נוקשה.
כרטיס הביקור של משה בפגישתו עם פרעה היה נס קטן: וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין. זה כנראה היה קסם מקובל בין חכמי מצרים היות וגם חרטומי מצרים הצליחו לחולל קסם זה. מה שמשה ואהרון השיגו, הוא מיקומם בליגה העליונה של חכמים, מכשפים וחרטומים במצרים.
המכה הראשונה התחוללה ליד היאור. משה תבע מפרעה: שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר. פרעה התחכם עם חרטומיו, הקשה את לבבו ולא נענה לבקשת משה. כך קרה גם במכות הבאות. למכת הצפרדעים הגיב: וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם. אחרי מכת כינים, יועצי פרעה הבינו שהם מתמודדים עם כוחות גדולים משלהם: וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא; אך פרעה הגיב לדעת היועצים "מי הם בכלל, הם רק יועצים", וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם. משה לא המתין ואץ-רץ להכביד את הלחץ על פרעה כדי לנסות להכניעו. מכת ערוב היתה מיוחדת בשני היבטים: המכה חלה על המצרים ולא פגעה עם ישראל שבארץ גושן: וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם, עָרֹב; והפגיעה היתה חמרה בכל מצרים ולא רק בסביבת פרעה: וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב. פרעה לכאורה נכנע, וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר, לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם. כאן משה מתחיל להתמקח על פרטים נוספים: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ… דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וְזָבַחְנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ. פרעה מסכים לשלח את בני ישראל, ומתוך הכרה בגדולת הקב"ה ועוצמתו אפילו מבקש: הַעְתִּירוּ, בַּעֲדִי. (אולי כאן החל המנהג של עם ישראל להתפלל לשלום המלך או הנשיא במדינה בה הם גרים). פרעה נסוג מההסכמות עימו, ומשה הטיל עליו את מכת הדבר ואחריה את השחין, כרצף מכות שאמור היה להכניע את פרעה, אך אז: וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם. לקראת מכת ברד, משה הוסיף נדבך נוסף למאבק מול פרעה. הוא פנה מעל ראש פרעה ישירות אל העם המצרי : כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה – וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתו, והַיָּרֵא אֶת-דְּבַר יְהוָה מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים ולא נפגע. כך, משה עורר את העם להאמין בכוחו של הקב"ה וללחוץ על מלכם (עד כמה שהדבר היה אפשרי ויעיל בתקופה הקדומה ההיא), לקראת המכות הקשות הבאות. אחרי מכת ברד, פרעה כאילו נכנע, הודה על שגיאותיו ונכון היה לשלח את ישראל: וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: חָטָאתִי הַפָּעַם, יְהוָה הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים . הוא מבין שבכוחו של משה לפעול אצל הקב"ה ולהצילו: הַעְתִּירוּ אֶל יְהוָה וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד, וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד. אך לאחר שמשה התפלל בעדו והסיר מעליו את הפגע, פרעה חזר לסורו.
שיא המכות ויציאת מצרים ויציאת מצרים מסופרים בפרשות הבאות.
לדעתי, ניתן ללמוד ממשה לא רק את תכונותיו של המנהיג הראוי בישראל, אלא גם את דרכי המו"מ הראויות בישראל: בדרכי נועם בתחילה, בחוזק יד בהמשך, ובעירוב לחץ הציבור לקראת הכרעה.

ד"ר יואל בר-גיל הוא דוקטור לפילוסופיה ועוסק בתקשוב. הוא יו"ר הקהילה המסורתית בפתח-תקוה, המקיימת תפילות בשוויון מלא בין גברים ונשים בשבתות, בחגים ובאירועי מעגל החיים, בכפר-גנים, במסגרת מגבלות התקופה והוראות השעה.