ההודעה שגרמה לי לבכות: "מלש"בית יקרה, שובצת כתצפיתנית במערך מודיעין השדה"

"מלשבית יקרה, שובצת כתצפיתנית במערך מודיעין השדה", זו ההודעה שקיבלתי לפני שנתיים וגרמה לי לבכות. מאז עברתי דרך ארוכה, מהנה ומרתקת | טור מיוחד
היי, אני יערה ברוידא, בת 20, גרה בפתח תקווה, תצפיתנית וכרגע מפקדת בהכשרת תצפיתניות. מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד אהבתי לדבר ולהופיע. הדרכתי ילדים ביסודי, עבדתי בצהרון והייתי יו"ר של מועצת תלמידים, והיה לי ברור שגם בצבא אני הולכת לעבוד עם אנשים / לעמוד מול קהל, אחד מהשניים ואם אפשר לשלב בין שניהם הרי זה משובח.
לפני הגיוס שלי הגעתי ליום המאה בידיעה שאני הולכת להפציץ ולהיות הכי טובה שאני יכולה, כדי לקבל את תפקיד ההדרכה שרציתי. הלך לי מעולה וכשהגיעו הציונים, ראיתי שקיבלתי ציון גבוה בהדרכה. הייתי בטוחה שזהו, אני אתגייס כמדריכה. אבל כשהגיע יום קבלת השיבוץ, קיבלתי את ההודעה הבאה: "מלשבית יקרה, שובצת כתצפיתנית במערך מודיעין השדה".
מיד התחלתי לבכות.
אני? תצפיתנית? איך זה הגיוני? יש לי נתונים שמתאימים להדרכה וגם בעיות קשב וריכוז, איך אני אעשה את זה בכלל. במהלך השבועיים לאחר קבלת ההודעה, לא האמנתי שזה הולך לקרות. ניסיתי כל דרך אפשרית לצאת מהתפקיד, הגשתי מכתבים, אבל שום דבר לא עזר. במהלך כל תקופת המלשביות שלי, הסביבה הקרובה ניסתה לשכנע אותי שהתפקיד ממש חשוב ושיהיה בסדר אבל אני סירבתי להקשיב. כחלק מקבוצת פייסבוק שנועדה לתמוך במתגייסים לפני גיוסם, נפתחה קבוצת וואטסאפ של כל התצפיתניות שמתגייסות בתאריך שלי. התחלנו להכיר אחת את השניה, לשלוח תמונות ולהבין ביחד את מהות התפקיד אליו אנחנו מתגייסות.
קבוצת הוואטסאפ הזו גרמה להקלה אצלי. אני לא לבד בזה. יש כאן עוד 150 בנות שחוות את מה שאני חווה.בנוסף, נפתחה קבוצה מטעם החיל בה יכולנו לשאול שאלות.לפני הגיוס נערך כנס למלשביות שעתידות להתגייס, בו הוסבר לנו בקצרה על התפקיד, על תנאי השירות ועל כל מה שמתלווה לשירות בצה"ל.

יערה ברוידא. צילום דובר צה"ל

# # #

הגיע יום הגיוס, הגעתי נרגשת לבקו"ם. זיהיתי את כל החברות מהקבוצה, איזה כיף! אני לא מתגייסת לבד ויש בנות שיהיו פה בשבילי. הגענו למחנה סיירים בשעה שתיים בלילה. הקור היה מקפיא.לאחר מכן חילקו אותנו לגזרות. אני שובצתי בגזרת מצרים – הגזרה אליה הרוב לא רוצות להגיע.
ההכשרה נמשכה חודשיים וחצי. הכרתי חברות מדהימות!, הכרתי סגל שלימד אותי על התפקיד, התגברתי על הפחד שהיה לי מעלייה לקו. הרגשתי מוכנה. הגעתי לחמ"ל הכי דרומי בגזרת מצרים, ממש כמה דקות מאילת. עברתי את תקופת החפיפה ואז יכולתי לומר בגאווה: זהו, אני מוסמכת!.
מדובר בעולם מורכב ומרתק. כל משמרת מיוחדת בדרך שלה. החמ"ל הוא מקום מדהים. את יודעת שלא משנה מתי ובאיזה שעה, המקום פועל 24/7 והאורות לעולם לא נכבים. את יודעת שיש לך תמיד לאן לבוא אם משעמם לך או שאת לא מצליחה להירדם. לאט לאט את לומדת לתפעל אירועים ובעיקר לשמור על הגזרה כשאת יודעת שבכל רגע, כל דבר יכול לקרות.
לאחר שבעה חודשים בהם ישבתי במשמרות, החלטתי לצאת לקורס מכים שנקרא בשפה שלנו –קמ"א (קורס מפקדות איסוף). הפרידה הייתה קשה מאוד עבורי, לעזוב את המקום שהיה עבורי בית ולצאת למקום לא מוכר. במסגרת הקמ"א נותנים לך לפקד על הצוות שלך במשך שבוע ולהיות שם בשבילן בהכל. לדאוג להן לרפואה ולתש, לדעת איפה הן נמצאות כל הזמן ולהעביר להן ולמחלקה שיעורים. בקמ"א נתקלתי בקשיים חברתיים לראשונה בחיי והייתי צריכה לשמור על מקצועיות ולדאוג לחברות שלי למרות שאנחנו לא כל כך מסתדרות. זה היה אתגר גדול מאוד עבורי, להפריד בין הקטע האישי לקטע המקצועי – תכונה שחשובה מאוד למפקדת.
כשהסתיים הקורס, שובצתי בחמ"ל הנמצא בגזרת ירדן, קיבלתי עמדה וחיילות שאני מפקדת עליהן. להיות מפקדת בחמ"ל זה האתגר הכי גדול ומשמעותי שחוויתי עד כה בשירות שלי. זה להיות ממש אמא של החיילות, למרות שיש חיילות שאת צעירה מהן. את צריכה לדאוג לכל החיילות בכל רגע נתון, לספק להן תשובות, לעשות הכל כדי שיקבלו את מה שביקשו, להישאר תמיד מקצועית ולשדר יציבות גם כשדברים לא תמיד מסתדרים. את צריכה לקום מהר משינה כי יש אירוע בחמ"ל וצריכים אותך, לתפעל מול גורמים רבים, ולהרגיע את מח שזקוק לכך. זהו תפקיד חשוב, כי בלעדינו אירועים לא היו יכולים להתנהל והגזרה הייתה מופקרת. בכל יום יכול להתרחש אירוע חדירה.

יערה ברוידא. צילום דובר צה"ל

# # #

אז עכשיו אני סוגרת מעגל ואני אכשיר טירוניות להיות "העיניים של המדינה". אני מאוד מתרגשת ומצפה כבר לפגוש אותן. רגע לפני שאני קולטת טירוניות, אני נזכרת באותו יום בו קיבלתי את השיבוץ שלי ובכיתי, ומסתכלת על השרות שלי מאז ועד היום בסיפוק ובהנאה. לכל המתגייסות הבאות לתפקיד, אני רוצה לאחל הצלחה וגיוס קל, ותזכרו שהכל תלוי בגישה שלכן. יש גם קשיים בתפקיד, נדרש זמן להתרגל ליציאות, לנסיעות, לשינה בבסיס סגור, להיות במרחק 300 ק"מ מהבית. אבל יש תחושת סיפוק עצומה מהידיעה שאת חשובה, שצריכים אותך ואם את לא היית שם, ישובים שלמים היו נפגעים ואזרחים לא היו יכולים לישון בשקט. תזכרו שכל גזרה מעניינת בדרך שלה, לכל גזרה יש יופי שייחודי רק לה, תנו צ'אנס לתפקיד, אתן תעברו דרך משמעותית מאוד, תתבגרו, תחוו רגעים קשים אבל גם רגעים מיודים ומרתקים שלא הייתן חוות בשום מקום אחר.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו