הרקדן שעובד בפיצוצייה: "עברתי חנות חנות ושאלתי אם צריך עובדים"

צביקה היזיקיאס הוא בן 37, רקדן, כוריאוגרף ושחקן. הוא נשוי ואבא לשני ילדים, ונאלץ להמיר את הבמה והמחול לטובת עבודה בפיצוצייה. "ב-15.3, כמו מרבית המשק, הוציאו אותי לחל"ת, מבלי שהבנתי מה קורה", הוא מספר. "עד אז שחקתי במחזמר 'גנטלי', לימדתי מחול בארבעה סטודיו שונים, חזרתי לעבוד במכון שלם בירושלים והייתי אמור להתחיל תהליך של יצירה חדשה וללמד סטודנטים בירושלים מחול מודרני. אבל אז הכל ירד בבת אחת ממאה לאפס. ידענו שיש קורונה, אבל לא חשבתי שהכל ימחק בבת אחת, אף אחד לא הכין אותנו לזה. מבחינת ההופעות אמרו לנו בהתחלה שנעשה הצגות של 100 איש, אחר כך זה ירד ל-50 ובהמשך ביטלו לנו 30 הצגות ויצאנו לחל"ת".
אחרי חמישה ימים בבית בהם הוא מספר ש"כמעט יצא מדעתו", הוא הבין שבתור עצמאי הוא לא זכאי לכלום. בשלב הזה הוא גם לא ידע האם הוא זכאי לדמי אבטלה בשל החל"ת, והחליט לא לחכות יותר מידי ולחפש עבודה. "מצאתי את עצמי בלי שקל ובלי לדעת איך אני מגיע לחודש הבא", אומר צביקה. "הגעתי למסקנה שאם אני לא אמצא עבודה, אצטרך לבקש נדבות ברחובות. יצאתי בוקר אחד מהבית ועברתי ברחוב חנות חנות ושאלתי אם צריך עובדים. עד שהגעתי ל'קלוק' – פיצוציה ברחוב רוטשילד. פגשתי את מיקי שמנהל את המקום ושאלתי אם צריך עובדים. בהתחלה כמו כולם הוא אמר לי שלא ואז התחיל להתעניין מה אני עושה בחיים, סיפרתי לו שאני מלמד מחול ויש לי ילדים וכנראה הסיפור שלי נגע בו והוא החליט להכניס אותי לעבוד אצלו וממש הציל אותי. היה בינינו איזה קליק, הוא סיפר לי שגם הבת שלו רוקדת ואמר לי תבוא מחר לעבוד. ומאז אני עובד במקום כבר חודש וחצי".
איך העבודה?
"אני אומר שכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל זו הזיה ואתה כלל לא מצפה לזה. להתחיל למכור ולהסביר לאנשים מחירים, במיוחד שאני היפראקטיבי ומחכה כבר לרקוד וליצור".

צביקה היזיקיאס. צילום זאב שטרן

מתי חוזרים?
"כרגע, אין צפי ואף אחד לא אומר לנו כלום. אני מתגעגע לבמה ברמה הכי גבוהה שאפשר, אני מכור לריקוד ורוצה כבר לרקוד, לשחק ולפגוש את התלמידים שלי. אני רוצה כבר לחזור להרגיש את הגוף, פתאום כל הגוף שלי כואב וזה מאחר ואני לא עושה כלום. לשמחתי הסביבה מסביב מאוד מעריכה את זה, מבחינתם השארתי את האגו בצד וחשבתי נטו על הפרנסה של המשפחה, הילדים והאישה. חשבתי בעיקר איך אני משלם שכר דירה בחודש הבא, משלם את הגנים לבנות שיחזרו, מסים ואוכל, הכי בסיסי והישרדותי ביותר".
ומה אתה חושב על תחום התרבות, שעדיין אין לגביו תאריך סופי?
"זה הכי אבסורד בעיני. אני לא מצליח להבין למה תמיד מזניחים את התרבות ואת האומנות שהם תמיד אחרונים. אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך לצעוק, שיבינו את החשיבות ושזה חלק מהשגרה והפנאי של האנשים. מחזירים קניונים, חנויות ותאגידים, אבל את היצירה משאירים מאחור. אנחנו רוצים לחזור ליצור, להתחיל תהליכים של עבודה, גם אם לבמה לא נעלה בזמן הקרוב. לפחות שיתחילו לתת תקציבים, אבל נראה שאת החלונות הגבוהים זה לא מעניין".
תפסיק לעבוד בפיצוציה?
"אני כרגע לא מתכוון לעזוב פה. אני יכול להגיד שעכשיו אני יודע שיש לי עוד מקום עבודה, יש צוות מעניין ואנשים סבבי לגמרי. אשמח לעבוד פה גם כשנחזור לשגרה עוד פעמיים בשבוע".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו