הקושי הגדול של המשפחות השכולות: חלק הקדימו את העלייה לקבר, חלק ינסו לעלות ביום הזיכרון

מידי שנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, בו מתייחד כל עם ישראל עם זכר החללים, עולים בני משפחות שכולות רבות אל קברי יקיריהן בבתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ, להתייחד עם זכרם. השנה, בגלל מגפת הקורונה הוחלט לאפשר ביקורי התייחדות בבתי העלמין הצבאיים החל מיום רביעי 22.04.2020 ועד יום שני, ערב יום הזיכרון, 27.04.2020, בשעה 16:00 בלבד.
לאור כך, החלו לפקוד בני משפחה רבים את בתי העלמין לאורך השבוע החולף וביום שישי אף היו בחלקה הצבאית בסגולה חיילות צה"ל שסייעו למשפחות שהגיעו למקום וביקשו לנקות את הקבר, להדליק נר ולהתייחד באופן אישי עם יקירם.

סמ"ר אביב לוי ז"ל

"אנחנו עולים לקברו של אביב כל יום שישי", מספר יעקב לוי, אביו של לוחם גבעתי אביב לוי ז"ל, שנהרג מירי צלף בגבול רצועת עזה, כאשר היה בסיור בגזרה ביולי 2018. "אני מתכוון לנסות לעלות גם ביום שלישי לקבר של אביב. אני לא מתכוון לריב ולהתעמת עם אף אחד, כי אין לנו כוחות נפשיים. ננסה לעלות ואם זה לא יסתדר נחזור הביתה. אנחנו עולים לקברו של אביב כל יום שישי, חורף, גשם, סתיו אביב וזה קבוע. בשנה שעברה היינו לראשונה בטקס וזה לא היה פשוט בכלל. אצלנו יום הזיכרון הוא כל יום, הטקס והעליה זה יותר לחברים ולחברים ליחידה שרוצים להיות ביחד ולהיות חלק מהיום הזה. התקופה לפני יום הזכרון היא תקופה מאוד קשה, הרגש מתחיל להגיע לשיאים חדשים והכל מתחיל לצוף מחדש, הכל יותר רגיש ועדיין והסיטואציה הנוכחית לא מוסיפה, אנחנו לא עובדים, יושבים בבית והראש לא מפסיק לעבוד. אבל יהיה בסדר".

יולי קונצין, אמא של החיילת ולריה שנפטרה לפני תשעה חודשים ממחלת הסרטן. צילום מזל טלבי לוי

# # # 
ביום רביעי שחלף, פגשנו בבית העלמין את יולי קונצין, אמא של החיילת ולריה שנפטרה לפני תשעה חודשים ממחלת הסרטן והצטרפה למשפחת השכול ."הגעתי היום, כי זה בדיוק תשעה חודשים למותה", מספרת יולי שיושבת קרוב קרוב לקבר של בתה, עם כפפות ומסכה. "אני משתדלת להגיע פעם בשבוע לבקר את ולרי, למרות שבתקופה האחרונה זה קצת יותר קשה. היא חגגה החודש יום הולדת והגעתי עם בלונים. זו שנה ראשונה שאנחנו הצטרפנו למשפחת השכול וזה ממש קשה. מצד אחד הצבא מלטף, עוזר, תומך ומתקשר ומצד שני זה מאוד קשה. ולרי היתה ילדה מיוחדת במינה, שתמיד דאגה וראתה את כולם מסביבה והיתה אמא של כולם. היא אהבה מוזיקה וילדים ולצערי אנחנו נשארנו רק עם הזיכרונות. אחד הדברים שאהבנו לעשות ביחד זה לצאת ביום שבת ולטייל בטבע, עכשיו אני מגיעה לבית העלמין וזה גם סוג של טבע, אני יושבת איתה, מדברת ומספרת לה על התקופה שחלפה. זה מאוד קשה, במיוחד בתקופה הזו".

בבית העלמין פגשנו גם את רון, אגם ואלמוג פלדמן, בני משפחתו של החייל גיל פלדמן, שנהרג ביולי 1980 בתאונת דרכים בדרך לבסיסו. רון הוא אחיו של גיל, אגם היא תלמידת כיתה י' בתיכון גולדה ואלמוג תלמידת כיתה ו' באהוד מנור. "גילי זה אחי האמצעי שנהרג שהייתי בן 13 וכל שנה אנחנו מגיעים לקברו", מספר רון. "בהתחלה היינו מגיעים ביום הזיכרון עצמו ובשנים האחרונות אני משתדל להגיע לפני, כי ביום הזכרון המקום מלא באנשים ואי אפשר לעמוד ולהתייחד. קנינו פרחים והבאנו עציצים. לגילי אנחנו עושים גם מפעל להנצחה, פעם בשנה מגיעים כל החברים ואנחנו עושים חפש את המטמון במקום בו הוא נהרג". אלמוג מוסיפה: "חשוב לנו להמשיך את המורשת שלו. החלטנו להגיע לפני, קודם כל כי צריך להקשיב להנחיות ואסור לשכוח אותם בימים האלה, הם חלק מאיתנו".

#  # # 

אבישי והב מחזיק את תמונת אחיו עשהאל (אסף) ז"ל צילום תומר אפלבאום

ביום שישי עלה לבית העלמין אבישי ווהב, יו"ר יד לבנים בעיר ואח שכול לעשהאל (אסי) והב ז"ל. אסי יצא ללוות שיירה בעיירה בוקעתה, שבהרי השוף בלבנון שנתקלה במארב מחבלים. אש נפתחה לעברם ועשהאל נהרג והוא בן 19 במותו. "אחי נהרג, ארבעה ימים לפני יום הזיכרון וכל שנה אנחנו עולים האחים, ביום השנה שלו וביום הזכרון לטקס המרכזי והשנה זה לא יקרה", אומר ווהב. "כל שנה, במשך 36 שנה אחרי בית הקברות, אנחנו פוקדים את בית אמא ועושים שם סעודת מצווה עם החברים שלו והמשפחה והשנה לצערי זה לא יקרה וזה יחסר לאמא שלי. ביום הזכרון אתה רואה את העוצמה של כל עם ישראל ביחד וכואב הלב שזה לא יקרה גם השנה. אני מבקש ומעודד את האנשים לא לעלות ולשמור על הבריאות שלהם. גם זה שהטקס צולם מראש, זה דבר מוזר ומאוד לא טבעי. אבל זו הגזרה ואנחנו נקבל אותה".

# # #

קים לבנגרונד יחזקאל ז"ל צילום באדיבות המשפחה

"יש כמה ימים בשנה שהם נקודות ציון. אני לא עולה כל השנה לקבר כי מאוד קשה לי ויש מועדים שאני מכריח את עצמי לעלות ואחד מהם זה יום הזכרון". אומר רפי לבנגרונד, אביה של קים לבנגרוד-יחזקאל ז"ל שנרצחה בפיגוע בברקן. "יום נוסף זה היום של הרצח שלה ויום ההולדת. אני מתכוון לעלות לעלות לבית העלמין ואף אחד לא יעצור אותי ויש לי את הדרכים שלי. אני שמעתי שגם בפסח צריך להשאר בבית ואני הקשבתי ובסוף רק אני ישבתי לבד ואני לוקח דוגמא מהמנהיגים שלי. אני לא פוחד מהקורונה. להפגין מותר ולפתוח את איקאה מותר ולכן זה לא מובן לי. כל משפחה תעשה מה שנכון לה, אני ביום הזה צריך להיות ליד קים וזה מה שיהיה".
קים נרצחה ב-7 באוקטובר 2018, בפיגוע אותו ביצע מחבל רוצח פלסטיני במפעל אלון באזור התעשייה ברקן. בשעות הבוקר המוקדמות הגיע המחבל למשרדי מפעל "אלון מתכת" בו עובדים ישראלים ופלסטינים זה לצד זה. הוא הגיע כביכול לתקן תקלה במקום ולקראת השעה 07:30 פתח בירי לעבר מי ששהה במקום. קים לבנגרונד יחזקאל נורתה למוות לאחר שנאזקה. יחד עם קים נרצח זיו חג'בי, בן 35 מראשון לציון.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו