"מבחינת המדינה לשכול שלנו יש תאריך תפוגה". יתומי צה"ל הבוגרים יוצאים למאבק

בשנים האחרונות התגבשו יתומי צה"ל הבוגרים לקהילה שמטרתה לזכות בהכרה כיתומי צה"ל וכמשפחה שכולה גם לאחר הגיעם לגיל 21. על פי החוק, שחוקק בשנת 1950, יתום צה"ל שמגיע לגיל 21 מפסיק להיות מוכר כמשפחה שכולה וכיתום. היתומים טוענים כי לאורך השנים נעשו בחוק נעשו שינויים רבים לגבי קבוצות שכולים שונות, אולם רק הגדרת יתום לא שונתה מעולם. במסגרת מאמציהם נפגשו נציגי הקבוצה עם חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית, עם בכירים בממסד ועם אנשי צבא כדי לשנות את החוק, אולם לצערם לא זכו להתייחסות. ואז החלו שלוש מערכות בחירות שבמהלכן לא ניתן היה לקדם את תיקון החוק. כעת, כשמסתמנת ממשלה חדשה באופק, בקבוצת הפייסבוק שפתחו "החיים כדרך – יתומי צה"ל", בה חברים כמיום 1,700 יתומים, העלו סרטון שהפך להיות ויראלי שמעביר המסר "יתום צה"ל לא פג תוקף!". הם מקווים שתמצא אוזן קשבת לסבלם ושמישהו יחליט סוף כל סוף לסיים את האבסורד הזה.
שוחחנו עם רפי גרינשטיין תושב העיר בן 61, שמספר: "אני יתום מגיל שש וחצי. אבי נפגע בפעילות של חיל הים ושלוש שנים מרגע הפציעה הוא נפטר. נשארנו אחי ואמא שלי לבד. אבי שרד את השואה ואת אושוויץ ורק הוא ואחותו נשארו מהמשפחה. אחותו עברה להתגורר בארצות הברית והוא החליט שהוא עולה לארץ. אבי היה ממקימי חיל הים ואני זוכר אותו בתור ילד יושב על השרטוטים של הספינות. אבי היה חרדי כל חייו וכך הוא גם חינך אותנו והיה לו סדר יום: בבוקר היה הולך צבא כחיל בקבע. לפנות ערב, כשחזר, היה יושב עם המשפחה ומשחק איתנו, הילדים ובערב היה לומד גמרא", נזכר גרינשטיין. "בתור ילד, אני זוכר את התקופה שהוא נכנס ויצא מבית חולים. הוא השתדל לתפקד למרות הפגיעה, עד שהוכנע. אבי ז"ל נפטר מיד לאחר פורים ואמי עליה השלום, לא נתנה לנו שנרגיש את הקושי הזה. המוות שלו היה מאוד קשה, בעיקר לאמא שלי שהיתה אמנם מאוד חזקה, אבל האובדן של אבי היה מאוד קשה גם לה וגם לנו כילדים".
"לפני מספר שנים", הוא מספר, "התוודעתי לקהילת הפייסבוק "דרך החיים – יתומי צה"ל". החלטתי להירתם לפעילות שלהם. מאוד חשוב להשמיע את קול היתומים, שיכירו בנו ובקשיים שלנו. היתומים מתמודדים לאורך השנים עם לא מעט דברים אותם הם עוברים וזה חייב תיקון ומחשבה. חובה שיבינו שיתום יכול להשמיע את קולו, להיות נציג רשמי בגופי השכול, שיזמינו גם אותנו למפגשים ושנהיה מוכרים כחלק ממשפחת השכול. צריך להבין שאמנם, מצד אחד הזמן מרפא, אבל מנגד, הזמן הוא מאוד קשה ליתומים שמגיעים לצמתים ולא פעם נאלצים לעבור אותם לבד כשאין מי שעוזר ותומך בהם. קהילת "דרך החיים – יתומי צה"ל" בפייסבוק, קמה על מנת שיכירו אותנו, ישמעו אותנו ויבינו את הקושי גם הנפשי וגם הכלכלי שנוצר לאורך השנים בעקבות האובדן".

גרינשטיין מדגיש: "יתומי צה"ל הבוגרים שתקו שנים לנוכח העוול שנעשה להם. הם שתקו כדי לא להכאיב לאמא, לסבא וסבתא. אבל בינתיים הם התבגרו והבינו שהם אינם מוכרים כמשפחה שכולה. בעצם כאשר יתום צהל מעל גיל 21 פונה עם כל קושי למשרד הבטחון, הוא לא מטופל בגלל גילו. לשכול שלו מבחינת המדינה יש תאריך תפוגה. נאמר לו שהוא לא קרבה ראשונה לחלל כמו ההורה והאלמנה. הם זכאים כל חייהם לרשת תמיכה וליווי מהמדינה. רק היתום מוגבל בגיל. בשנים האחרונות המחאה גדלה והקול נשמע יותר ויותר. מגיל 21 איננו מוכרים כבנו של הנספה וממילא נשללו מאיתנו כל הזכויות של משפחות השכול. מה שאנחנו מבקשים שיושוו זכויותינו להורים שכולים שכן אין הבדל בין אב שאיבד בן לבין בן שאיבד אב. שניהם משפחה שכולה והאבדן הוא אבדן כל החיים ולא משהו שעובר, מסתיים או נעלם בגיל מסויים".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו