חתיכת היסטוריה: עמישב בת 70, חשיפה ראשונה של האירועים המתוכננים

מלאו ע' שנים לספירה?. בקרב היסטוריונים, ארכיאולוגים, אנתרופולוגים, אנציקלופדיסטים, ויקיפדיואיסטים וסתם זקני המעברה, ישנה מחלוקת באשר לגיל האמיתי של מעברתנו. יש המפליגים לעבר העותומנים, יש האומרים כי האוהל הראשון הוקם בסוף 1949, ליד צריף הרפואה, ויש אומרים כי העיראקי הראשון דרך במפתן בית הכנסת של חכם נקאש כבר ב־1950. חלק מהפורמליסטים ועוכרי החגיגות הסדרתיים חולקים ואומרים כי ב־1951 נולדה המעברה. אכן, מחלוקת הרת עולם. ואני שואל: וכי זה חשוב?!..

הבנות והחליל 1958.צילום סמי פרג'- ארכיון סמי וסיון פרג'

ומה בתפריט החגיגות?. כך או כך, השבוע, בבוקר לח בשנת תש"פ, התכנסנו בני דור ההמשך ולאחר דיונים ועיונים במקורות ארכיאולוגיים הוחלט ברוב עם ופה אחד כי שנת 2020 למניין אומות העולם תהא השנה בה נציין ע' שנים עגולות ושלמות לבריאת השכונה תובב"א. ומי ומי במתכנסים? היו שם תותחי על מלאי אנרגיות ומביני ענין: איציק בן אליעזר – ראש אגף השכונות, אריה ימיני – מנכ"ל היכל התרבות, רינה קצב גלילי – פעילה חברתית ועוד משתתפין בכתב ובעל פה. צוות ההיגוי הנ"ל הגה רעיונות יצירתיים כיצד להאדיר את שמה של המעברה בקרב האומות, כתב מסמך מסודר להעברה לראש עירנו האנרגטי, והנה אני הקטון ממעש מביא לכם בחשיפה בלעדית ובתמצית שבתמצית את עיקרי המחשבות: הקמת כיכר/ משעול/ רחוב ע"ש המייסדים, הכרזת מסלולי סיור בעקבות ראשונים, הרצאות מורשת במערכת החינוך, הפקת שלטי מתכת סיפוריים מעל מבנים מרכזיים, שימור הצריף הבודד שנותר, עיצוב מדליון המעברה, תערוכת תמונות במתנ"ס, הפקת ערב מספרי סיפורי מעברה, ארגון מרוץ לילה ייחודי, סיפורה של הפועל/ בית"ר/ מכבי/ שמשון עמישב באומר ובתמונות, הקמת קהילה וירטואלית פייסבוקית ועוד אחלה רעיונות שווים שיקרמו עור וגידים כבר ב־2020.
מסלולי בראשית. עבדכם הח"מ לקח על עצמו לתכנן את מסלולי ראשונים, ואת אשר עלה בראשי ההזוי אני מביא בפניכם כאן ללא צנזורה. ראשון – מסלול סיור "משחקי השף". יענו, מסלול סיור בעקבות השפים הגדולים של המעברה: לאפת גדליה, נקניקיות פרידה פתוחה, סמבוסק מכלוף, פולים עבדאללה, פיתת מאתאנה, צ'וראק חנוכה, אבטיחים באשי ועוד. שני – מסלול "דרכי חכמים". יענו סיור בעקבות ביתם של חכם באשי, חכם חביב, חכם יחזקאל, חכם נקאש, חכם עבודי ועוד. שלישי – מסלול "צריפי צדיקים נסתרים". יענו סיור בעקבות צריפיהם של פשוטי העם שעל חורבות צריפיהם נבנו היכלי קודש וישיבות. כמו: צריפי אבו בדרי ואבו יעקוב. צריפיהם של משפחת עזר, הצריף של משפחת מילו ועוד. רביעי – מסלול "העצים". יענו סיור בעקבות עצי הענק שעל ענפיהם טיפסנו וחלמנו חלומות, כמו: עץ המצי'סטה, עץ החשק של העלמה היפה נ', העץ של גורג'י, העץ של לאפת גדליהו וכו. חמישי – מסלול "האימהות הנביאות הלביאות". יענו מסלול בעקבות דור האימהות מיובלות הידיים אשר זרעו בדמעה וקצרו ברינה. שישי – מסלול "טייקוני הנפט והמכולת". יענו, סיור בעקבות מכולת גורג'י מקמל, מכולת קוקולו, מכולת אברהם ויצחק, מכולת שלמה התימני ועוד.

ד"ר שלמה צדוק

אם המעברות?. פעם מעברה הייתה נרדפת לנחשלות ולסלאח שבתי. אבל היום "מעברה" זה מותג יען כי מעברה מוסיפה למיתוג חיובי של העיר. על כן, כל עיר שהייתה לה מעברה צריכה להרים את סוג ההתיישבות החלוצי הזה על נס, וצריכה היא להנציח את כל מה שקשור באוהלים ובצריפים של המעברה. יודעים מה? אני בכלל בעד להכריז על עמישב כאם המעברות. עובדתית לא מדויק, אבל אם מלאבס היא אם המושבות ודגניה היא אם הקיבוצים, אז עמישב תהיה אם המעברות. לא צוחק.

שמא נתחיל במסלול "משחקי השף"?. גדולתם של המאסטר שפים של המעברה הייתה שהם הצליחו לעשות מעדני גורמה ממאכלי דלות. כלומר, מכלום עשו מרק. סיורנו מתחיל במתחם השאנז אליזה של המעברה. בנ.צ. שנקרא: הפלאפל והלאפה של גדל. רחוב הרב עובדיה יוסף פינת צלאח שלום. בוטקה הלאפה והפלאפל של חסיד לא הייתה בוטקה סתמית אלא מוסד קולינארי משובח בפשטותו: חצי לאפה עיראקית מחוממת על מנגל שמקבל אש מהמאוור הידני הענתיק, פיתה, כדורים, עמבה, צנצנת פטרוזיליה ממסטלת פחד וסלט ירקות שמכינים אותו לפי המחירים בשוק. יענו כשמחיר העגבנייה בשמים שמים יותר כרוב, וכשהמלפפון מרקיע שחקים אז אין מלפפון. בקיצור, זה היה סלט ירקות גורמטי רב תכליתי, עשר בסולם גדליהו חסיד סלטים, שהרכבו נקבע על ידי מדד המחירים לצרכן של מומחי הלמ"ס ומדד מחירי העגבניות והפטרוזיליה בשוק העירוני הגדול. איש אינו יודע לומר מהו הגיל האמיתי של הבוטקה. יש האומרים כי ימיו כימי בית שני ויש החולקין וסבורים כי גילו כגיל הממשל הבריטי. כך או כך, מהבוטקה נשאר היום רק העץ הענק.

מעברת עמישב צילום סמי פרג' מתוך ארכיון סמי וסיון פרג'

תחנה 2. מהבוטקה של גדל נחצה את הכביש לעבר הקיוסק של פרידה הפתוחה. פעם היה שם קולנוע "מאור" המיתולוגי ופרידה הפתוחה הייתה בעלת הקיוסק. כיום אין קולנוע ובמקום פרידה הפתוחה יש את הקיוסק של דויד מוסטנג. פרידה הייתה בעלת הבית של הקיוסק והיא המציאה מאכל משובח שבמשובחים וזאת מכלום חומרי גלם. יעני רק מלחמנייה, נקניקיה וחריף. הנקניקייה לא הייתה שגרתית אלא נקניקיית טוסט. כלומר, את הנקניקייה הטריה הכניסה לתוך טוסטר והוציאה מעדן מעלף. ולמה קראנו לה "פתוחה"? נא להירגע כי זה רק בגלל שכשרצינו לאכול נקניקיה אז היינו שואלים זה את זה: תגיד, פרידה פתוחה?

תחנה 3 ?. היריעה קצרה. אז אולי נמשיך את המסלול בפרק הבא.