געגועים לגברי: "החודש האחרון היה קשה, הוא פשוט גסס מול העיניים שלנו"

שנה וחמישה חודשים חלפו מאז הלך גברי לוי לעולמו. האיש שחי את הריקוד, את עולם הכדורגל, ואת העיר אותה כל כך אהב פתח תקוה, השאיר אחריו מורשת וזיכרונות רבים בכל התחומים בהם נגע. בראיון מיוחד למלאבס מספר תושב העיר שלמה (רוזה) רוזמרין, מי שהיה יד ימינו של לוי ז"ל, על השנים לצדו, הימים הקשים והימים הטובים, ואפילו על הרגע בו הכיר לו גברי את מי שלימים תהיה אשתו.
אך לפני הכל, רוזה מדבר על הנצחת שמו של גברי לוי בבית התרבות גולדה, שם התקיים טקס מרגש במעמד משפחתו של גברי, חבריו ונציגי העירייה. "אני הפקתי את כל הערב הזה", מספר רוזמרין, "זה היה לי כבוד עצום והתרגשות גדולה להעלות ערב כזה לזכרו של גברי שהוא היה בשר מבשרי. לא עשיתי צעד בלי להתייעץ איתו, וזה היה גם הפוך. עבדנו יחד במשך 45 שנה בתחום המחול. הייתי לידו גם בכל האירועים שליוו אותו בתחום הכדורגל, בהתאחדות ובמשחקים של נבחרות ישראל. להעלות ערב כזה לכבודו זו סגירת מעגל. כל זה קרה לאחר פגישות עם ראש העיר רמי גרינברג, ואנו מודים לו על כך שהוא הרים את הכפפה וקרא לאודיטוריום על שמו של גברי. מעבר לכך, פעלתי גם בהתאחדות לכדורגל שינציחו את שמו של גברי בטורניר החורף הבינלאומי עד גיל 18. וזה מה שעשו השנה, ואלמנתו של גברי ובנו גיא העניקו את הגביעים בטורניר".
אנשים שהיו בטקס בגולדה אמרו שניכר עליך שהתרגשת מאוד.
"ברור שהתרגשתי. לפי דעתי זה כמו כפפה ליד, אין דבר שמתבקש יותר מזה שאולם תרבות יקרא על שמו של גברי. כמובן שהאולם יהיה פתוח לכל התחומים ולא רק לתחום התרבות והאומנות, אך אני מקווה שלקריאת האולם על שמו תהיה המשכיות וכל שנה נקיים בו מופע של להקת שלום, להקה שגברי הקים בשנת 1976".

# # #
לוי ז"ל היה כוריאוגרף מהבכירים והמוכרים ביותר והקים והדריך מספר להקות מחול, ביניהן להקת הצברים ולהקת שלום 1976. הלהקות הללו הופיעו באירועים רבים, בהם האירוויזיון של שנת 1979 שנערך בבנייני האומה בירושלים. לוי נולד בשנת 1937 בפתח תקווה, ומגיל צעיר החל להתעניין בנושא המחול, והצטרף ללהקת עלומים פתח תקווה בגיל 15. לימים נישא ללאה ונולדו לו לשלושה ילדים, ביניהם שחקן העבר ומאמן הכדורגל גיא לוי.
רוזמרין מספר איפה הייתה ההיכרות שלו עם גברי לוי, שהולידה שותפות וחברות אמת לאורך עשרות שנים. "ההיכרות שלנו התחילה דרך הריקוד", הוא אומר, "אני הייתי בזמנו בלהקה שנקראת ג'אז פלוס, רקדתי בלהקה. בזמנו היה בית קפה פינתי ברחוב בדיזינגוף בתל אביב ששם התקבצו כל הזמרים והרקדנים, וצמוד לזה היה בניין בו גברי עבד. שם נפגשנו. הוא שמע עלי והציע לי לבוא ללהקה הצבאית בתור כוריאוגרף. ככה בעצם החלה דרכנו המשותפת. לאחר מכן הייתי רקדן גם בלהקת שלום של גברי, ושם גברי הכיר לי רקדנית בשם דינה שלימים הפכה לאשתי. הוא היה השדכן בינינו. בזכות הקשר שלי איתו הוא טבע את השורשים העמוקים שלו בחיי".
השניים המשיכו בתחום הריקוד והופיעו ופעלו בכל הארץ, ונוצר בניהם קשר עמוק למרות פער השנים ביניהם. "להקת שלום התפתחה בזכותו של גברי, והוא הקים בערך 12 להקות מחול בכל הארץ. אני הייתי העוזר שלו בכל הלהקות הללו ומנהל טכני, ועבדנו מהצפון ועד הדרום. הייתי אז בגיל 27 והוא היה בן 40. היה בינינו הפרש של 13 שנה, ולמרות זאת החברות שלו שרדה 40 שנה, עד שהוא נפטר בגיל 80. כמה חבל שלא יכולנו ליהנות מהכישרון של גברי עוד כמה שנים טובות. היינו מפורצי הדרך ללהקות שקמו במהלך השנים. ולמרות מה שאולי חושבים על ריקוד של בנים, זה לא היה המצב. ריקוד היה להיט. לא היו סטיגמות או משהו כזה. היה מדובר על קיבוצניקים ומושבניקים שרוקדים ריקודי עם בתלבושת עממית. הרמה של הרקדנים הייתה בין רמה חובבנית למקצוענות".
עד כמה גברי לוי היה מחובר לריקוד ומה זה הצריך ממנו וממך?
"הריקוד אצל גברי היה חלק מחייו במשך למעלה מ-60 שנה. כילד הוא היה בלהקות, וזה היה חלק בלתי נפרד מחייו. הוא היה קם עם הריקוד בבוקר וחי עם זה במשך היום והלך לישון עם זה. כך גם הכדורגל, אבל בעיקר הריקוד. הוא רצה להטביע חותם, ואכן הוא זכה בפרסים והשתתף בתוכניות הטלוויזיה ותמיד היה לו חלק בעניין הריקוד".

שלמה רוזמרין צילום זאב שטרן

# # #
רוזמרין, בן 69, גר בפתח תקוה כבר 40 שנה. כיום הוא היום פנסיונר, אך עדיין רוקד ומדריך ריקוד. הוא נשוי לדינה, ואב לבת וסבא לנכדה. כשהוא מתבקש לנסות לשחזר רגע מיוחד שלו עם גברי, רוזמרין מתקשה לבחור ברגע אחד. "יש לי כל כך הרבה רגעים מאושרים איתו", הוא אומר, "אני הופך את כל הרגעים הללו לרגע אחד גדול ואני אומר שזכיתי לשהות לצידו של גברי. היה לו לב רחב ואופי ביישן. הוא היה גם קשה לפעמים ועמד על שלו במשאים ומתנים. הייתה לו כריזמה רצינית. היו חלק שנפגעו מתגובות שלו וחלק שלא. ומי שנפגע, אני הייתי הצינור המקשר בין הצדדים. אחד הרגעים הגדולים שאני זוכר מגברי זו החתונה שלי ושל אשתי. את החתונה שלנו ערכנו בקיבוץ יסעור, ואני זוכר איך גברי נכנס לחדר האוכל עם ארגז קרטון על הכתפיים שבו סטים של צלחות, שהם עדיין אצלי".
בתחום הספורט, גברי לוי שהיה אוהד ומקורב לקבוצת הפועל פתח תקווה, הפך בסוף שנות השמונים ליו"ר המועדון. בהמשך מונה ליו"ר ההתאחדות לכדורגל והיה אחד הדומיננטיים בתפקיד זה. את התפקיד בהתאחדות מילא במשך שבע שנים.
עם זאת, הקדנציה של לוי בהתאחדות לכדורגל לוותה בלא מעט אירועים חריגים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. בתקופתו הביסה נבחרת ישראל 0:5 את אוסטריה בניצחון היסטורי באצטדיון רמת גן, אך בתקופתו התרחשה פרשת מביכה בדמות פרשת נערות הליווי בשנת 2000. שנתיים אחר כך נחשפה פרשת שופטים באדום, בה נחשדו שופטי כדורגל בהטיית משחקים. בתקופתו היה חתום לוי על מיתוג ליגת הכדורגל כליגת העל לאחר שבעבר נקראה הליגה הבכירה הליגה הלאומית. לאחר פרישתו מההתאחדות שב לשמש למשך תקופה קצרה כיו"ר הפועל פתח תקווה, אך החליט להתמקד בתחום הריקוד ואף השתתף כשופט בתוכנית רוקדים עם כוכבים.
"ליוויתי אותו גם בתקופה שהוא היו"ר הפועל פתח תקוה והבן שלו שיחק שם", אומר רוזמרין, "והוא השקיע בקבוצה ולאחר מכן הוא היה יו"ר ההתאחדות לכדורגל. היינו חיים את הכדורגל, חיינו את זה מהבוקר עד הלילה כל שבת. אבא שלי שיחק בשנות ה-30 במכבי חיפה, וגדלתי על מכבי חיפה, אך יש לי עוד קבוצה, את הפועל פתח תקווה, בגלל גברי לוי. אין אצטדיון בארץ שלא היינו בו, בכל תנאי מזג אוויר היינו הולכים לראות משחק כדורגל, גם של קבוצות אחרות, בגלל שגברי היה יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ובמיוחד משחקי נבחרת ישראל. העיסוק של גברי בכדורגל כן פגע קצת בתחום הריקוד, כי הוא השקיע את מירב זמנו בהתאחדות וזה גרם לו להזניח את הלהקות. לאחר שסיים את תפקידו בהתאחדות, הוא חזר לתחום הריקוד והמשיך לנהל מקרוב את להקת שלום, שפעלה כל הזמן. מעבר לכך, גם להקות כמו צוותא יזרעאל ולהקת עוטף עזה, כולן קיימות עד היום ואני מתפעל אותן".
על שתי הפרשות המביכות שהיו בכדורגל הישראלי בקדנציה של לוי בהתאחדות אומר רוזמרין: "הוא לקח את זה מאוד קשה באופן אישי, ופעל בדרכו שלו לפי הבנתו. זה קרה בקדנציה שלו ועשו דברים מאחורי הגב שלו, הוא היה בהלם טוטאלי מהמקרים הללו".

גברי לוי, לאה לוי ושלמה רוזמרין, צילום באדיבות המשפחה

# # #
בחודש אוגוסט השנה הלך גברי לוי לעולמו אחרי מחלה קשה, ורוזמרין היה איתו ברגעיו האחרונים, "בכל שנותיו האחרונות הוא סבל. הייתה לו סוכרת והיו לו בעיות של לחץ דם. בחודש האחרון שלו הוא חלה מאוד ומצבו התדרדר, מערכות גופו קרסו אחת אחרי השנייה. זה היה חודש קשה. הוא פשוט גסס מול העניינים שלנו".
בשנת 2017 קיבל גברי את אות יקיר העיר. בטקס קבלת האות נאמר על גברי: "הוא נולד וגדל בפתח תקוה, בוגר בית הספר היסודי פיק"א ותיכון מקצועי עמל. עם גיוסו שובץ לתפקיד טכני בחיל החימוש, אך השתחרר כסמל תרבות. בגיל צעיר התבלט ככדורגלן וכדורסלן בקבוצות הנוער של הפועל. במקביל, נמנה על להקת המחול עלומים פתח תקוה, עמה אף הספיק להופיע בחגיגות השבעים לעיר. לימים, ייסד וניהל את להקת שלום 76' המצליחה, הפיק וביים פתיחות של מופעי ראווה גדולים דוגמת אירועי המכביה, כינוסי הפועל, ושימש ככוריאוגרף של האירוויזיון היחיד שהתקיים בירושלים בשנת 1979. בארבע השנים האחרונות הוא מאמץ שתי להקות מחול בפריפריה – אחת מהן היא להקת מחול בעוטף עזה, שם לא ויתר על חזרות, גם בעת נפילת טילים, והשנייה בעמק יזרעאל. במסגרת תפקידיו בענף הספורט שימש בין היתר כיו"ר הפועל פתח תקוה וכיו"ר ההתאחדות לכדורגל. לוי הוא חתן הפרסים כינור דוד וורד הכסף על תרומתו לפולקלור הישראלי בארץ ובעולם".
במהלך הטקס סיפר לוי עצמו על איך בכל מקום שהיה בארץ ובעולם, העיר פתח תקווה קשורה אליו בחבל הטבור: "זה כור מחצבתי", אמר לוי, "פה התחלתי את הקריירה שלי כרקדן. בצעירותי הסתובבתי עם הלהקות וקבוצות הכדורגל בכל העולם, אפילו גרתי חמש שנים בניו יורק, אבל כאשר היה לי מספיק כסף לבית משלי, זו לא הייתה שאלה: ברור שבפתח תקוה. לפני מספר שנים גרתי על שפת הים של תל אביב, אך שוב, משהו משך אותי חזרה הביתה, לפתח תקוה. בכל מקום בעולם אזהה פתח תקואי. כולם מדברים בשפה של מלאבס. אני זוכר שב-1958 גרנו עם הלהקה במלון במנהטן. יום אחד נכנסתי למעלית וראיתי את ראש העירייה, פנחס רשיש. אמרתי לו: 'מה אתה עושה פה?', אפילו שבכלל לא הכרנו".