השבוע שעבר היה סוער במיוחד. גשמים עזים, קור חודר לעצמות ואפילו ברד קל. בתוך כל הסערה החורפית, פורסמה ידיעה לא גדולה על כך שחסר בית נמצא ביום חמישי שעבר מת ברחוב הרצל, ככל הנראה מהיפותרמיה. את חסר הבית מצאו שוטרים שיצאו לחפש אחרי חסרי בית כדי לסייע להם במזג האוויר הסוער. מרבית האנשים, קראו את הידיעה והמשיכו הלאה לידיעה הבאה. לא צויין שם, לא צויין שום פרט אחר לגבי חסר הבית.
המקום בו נמצא ארקדי ז"ל ללא רוח חיים. צילום מד"א הצלה פ"ת
אלכסנדר (ארקדי) נובודוורצב ז"ל במסעדת בורגרס בר (מימין)
אבל מי שהסיפור נגע לליבו באופן אישי, הוא קובי אדרי, הבעלים של הבורגרס בר ברחוב הרצל. קובי הכיר את ארקדי ז"ל, ההומלס שמת, באופן אישי. במשך תקופה ארוכה הוא סייע לארקדי במזון. עתה הוא כואב מאוד מותו, ועל כך שארקדי לא קיבל סיוע בדמות מחסה מפני מזג האוויר הקר והגשום.
החיבור הראשון ביניהם נוצר לפני כארבע שנים, כאשר ארקדי נכנס אליהם למסעדה וביקש לשטוף פנים וידיים. מאז שמע במוצאי שבת על מותו של ארקדי, מתקשה קובי להירגע. אחרי שסיים את עבודתו, הוא העלה פוסט מרגש שהפך להיות וויראלי וקיבל תגובות רבות ושיתופים. "ארקדי הגיע אלינו פעם ראשונה לפני ארבע שנים", מספר קובי. "הומלס, עם זקן ארוך מאוד, מוזנח ועם בגדים קרועים. הוא ביקש לשטוף ידיים ופנים עם הסבון ואנחנו כמובן הסכמנו. וככה במשך כמה חודשים כל בוקר הוא היה מגיע, שוטף, ויוצא לדרכו. עם הזמן, ניסינו להציע לו לאכול לשתות והוא תמיד סירב בנימוס, ולא היה מוכן לקבל שום דבר. באחת הפעמים שבי השותף שלי, לקח שקית עם המבורגר, צ'יפס ושתייה, רדף אחריו לאורך כל רחוב הרצל ואמר לו שאם הוא לא לוקח את האוכל אנחנו לא נרשה לו יותר לשטוף אצלנו פנים. ואז הוא לקח את האוכל ואמר 'בסדר, בסדר'. וכך במשך שלוש וחצי שנים, מידי יום בין השעות 11:00 ו-12:00, הוא היה מגיע למסעדה ואוכל באופן קבוע. הוא היה מזמין כל פעם משהו אחר לאכול, המבורגר, שניצל, חביתה, לוקח שתיה ויוצא".
# ביום רביעי בצהרים יצאו בעלי מסעדת בורגרס בר בקריאה לציבור להשתתף בהלוויתו של מי שהכירו כארקדי – ושמו אלכסנדר נובודוורצב ז"ל, מאחר ואין לו אף בן משפחה. ההלוויה תתקיים הערב יום רביעי בשעה 19:00 בבית עלמין ירקון שער פתח תקוה. "אשמח שתעזרו לשתף כי אין למנוח אף בן משפחה ורוצים שתהיה לו הלוויה מכובדת", הסביר קובי אדרי.
צפו בסרטון שהעלה קובי אדרי:
קובי אדרי. צילום זאב שטרן
קובי אדרי וצוות מסעדת בורגרס בר. צילום זאב שטרן
איך נודע לך על מותו?
קובי: "במוצאי שבת אחד העובדים שלנו שהוא גם שליח ומתנדב במד"א הגיע ואמר לנו שארקדי, שאנחנו תמיד עוזרים לו, נפטר ביום חמישי מהיפותרמיה. באותו רגע היינו בהלם, לא ידענו איך להגיב. מה שלא הצלחנו להבין, זה איך יכול להיות שלא הצלחנו להבין שהוא צריך קורת גג, תנור, אוהל או שק שינה, שאולי היו מצליחים להציל אותו. מה שצבט לנו את הלב, זה איך אנחנו, שחווינו את הסופה הזו, בעבודה, בתור שליחים שסובלים מהגשם ואפילו בבית שקר לנו ולא מצליחים להתחמם ולא הצלחנו לשים אותו בראש ולעזור לו".
אדרי חזר הביתה בשעה שתיים בלילה ולא הצליח להירגע. הוא החליט להעלות על הכתב את מה שהרגיש. הפוסט שלו שקיבל תגובות רבות, הצליח לרגש אנשים רבים, שיצרו עם אדרי קשר על מנת לראות איך ניתן לעזור להומלסים בעיר.
# # #
מתוך הפוסט:
"במשך שלוש וחצי שנים כמעט כל יום הוא היה מגיע בשעות הבוקר המוקדמות ואוכל אצלנו באופן קבוע. אדם מאוד מנומס, תמיד מחכה בצורה מאוד סבלנית, כל העובדים היו אוהבים אותו ונותנים לו אהבה וכבוד. במוצאי שבת תמיד היה מחכה ליד הדלת שנפתח ומחכה שהגריל יתחמם כדי שיוכל לאכול ולשבוע אחרי שבת שלמה ללא אוכל. דאגנו לו גם לחשמל מחוץ לעסק כדי שיוכל לחמם את קומקום המים שלו בלילות … נכון, על פניו את שלנו עשינו, דאגנו לארוחה חמה בכל יום לאדם חסר כל, בודד בעולם ללא בית ללא מקום קבוע לישון בו וללא משפחה, אבל השגרה של לראות אותו כל יום מגיע ומצפה כבר לארוחה השגרה הזו היא זו שבעצם גרמה לנו לא להצליח להציל אותו. היום (בשבת האחרונה) במשמרת מוצ"ש ארקדי כבר לא הגיע. אחד השליחים שמתנדב במד״א הודיע לנו שביום חמישי האחרון בשעות הלילה ארקדי נפטר, הוא נפטר מהיפותרמיה כשעל גופו אותו קפוצ׳ון ירוק קרוע שלא הסכים להוריד מעליו במשך 4 שנים. הוא גם אמר לנו שניסו במשך 45 דקות להחיות אותו אך ללא הצלחה. אני לא יכול לתאר לכם את השקט וההלם שהיינו במשמרת, 10 דקות של דממה וכאב לב חזק, איך, איך פספסנו את זה, מה שווה כל האוכל שנתנו לו כל השנים, אבל בעצם ברגע של סופה לא עלה בראשנו שכל מה שהוא צריך זה איזה שק שינה, אוהל קטן, שקיות חימום, או אפילו תנור קטן לידו. פתאום אמרנו איך לא הצענו לו לישון בערב במשרד? איך לא הלכנו לבדוק מה שלומו? השאלות עלו והתשובות מיד הגיעו, אנחנו כל כך עסוקים בשגרה שלנו בצרות של עצמנו שזה פשוט חלף מעינינו".
המקום בו ישן ארקדי ז"ל
# # #
אדרי ביקש מהעובד שלו שמתנדב במד"א שיראה לו איפה הוא ישן וביחד הם הגיעו למקום. אדרי מספר שבאותו לא הצליח לעצור את הדמעות. "במקום ראינו את כל השקיות שלנו מונחות שם. מיטה רעועה, נעל קרועה וכוס עם חצי תה וחבילת פיתות", הוא מספר בכאב. "הוא היה אדם צנוע, אף פעם לא הושיט יד לעזרה או כסף ורק רצה לחיות את הזמן שלו בשקט. את הפוסט כתבתי מתוך כאב ואני שמח שהצלחתי לחשוף את האנשים השקופים. שאנשים יפסיקו להתייחס אליהם כשקופים ולעזור להם. פעם ראשונה נחשפתי לכך שבנאדם שיכול לישון ברחוב, יכול גם למות מזה וזה מצער אותי. המון אנשים פנו אלי וזה ריגש אותי שאולי אנשים יתחילו לשים לב והמטרה היא שכל בנאדם, שכל עסק שיודע על הומלס שקיים אצלו ברחוב או בשכונה, יעזור לו. יעצור לרגע וייראה מה אפשר לעשות עבורו. איך אפשר להציע לו שתייה חמה, ארוחה חמה. אפילו רק לבוא ולהניח לידו וללכת. העובדים שלי יודעים שכל הומלס שנכנס, אדם מבוגר שמבקש אוכל, לא שואלים שאלות ונותנים לו, אם הוא מבקש, הוא כנראה צריך".
# # #
על פי עיריית פתח תקווה, באגף הרווחה רשומים כ-80 דרי רחוב. מדובר במספר דינאמי שמשתנה מפעם לפעם, מאחר וחלק מדרי הרחוב נעים ונדים בין ערים. "ישנו צוות ייעודי אשר מטפל בהם לאורך כל השנה, כולל כוננים בכל שעות היממה באופן קבוע", מסבירים בעירייה ומציינים שהאגף מקיים היערכות מסודרת לגבי החורף, כבר במהלך חודש ספטמבר. חלק מההיערכות כוללת סיורים מתוגברים לאיתור ומציאת דרי רחוב חדשים, ניסיונות שכנוע למעבר לתוכניות שיקום או למקומות מקורים המיועדים לכך (נקראים גגונים מופעלים על ידי עמותות פרטיות, ומשמשים כמרכזי קליטה לדרי רחוב שהעירייה מפנה אליהם. במקום יש צוות טיפולי ונותנים בהם מיטה, אוכל וכו' , מתן מזון, אמצעי חימום ועוד). "באופן כללי לאגף יש יכולת פינוי חירומית לכל אדם חסר דיור, אשר זקוק לקורת גג, אך הדבר מותנה בהסכמה של האדם ולא ניתן לבצע זאת בכפיה". עוד מציינים באגף שבאופן קבוע, בשיתוף השיטור העירוני, במיוחד באירוע מזג אויר קיצוניים, נעשות פניות יזומות לדרי הרחוב באופן תדיר עם הצעה לפינוי. עוד הם מציינים שבפתח תקווה פועלים שני גגונים היכולים לקלוט אותם 24/7, אך גם במידה והם מלאים, ניתן להפנות למקומות דומים בכל הארץ כאשר הטיפול הינו מערכתי ולא נקודתי.
כזכור, רק לפני כחודש פרסמנו במלאבס את סיפורה של עדיאל טיוטו, תושבת העיר, שנתקלה בחסר בית בתל אביב, נתנה לו את השמיכה שלה והתחילה בפרויקט איסוף ציוד לטובת הומלסים עבור הימים הקרים.
# # #
כאמור, הפוסט של אדרי קיבל שיתופים רבים ואדרי עצמו קיבל פניות רבות של אנשים שרוצים לעזור, אנשים שמבקשים לתרום ציוד ומזון. "שלחו לי כתובות של הומלסים בעיר. חמישה מהם אני יודע שהם גרים בנקודות קבועות. יש אחד שנמצא בז'בוטינסקי פינת הלפיד. הייתי אצלו בשביל להביא לו אוכל, הוא גר על מזרון עם כמה שמיכות. יש גברת מבוגרת נוספת שמתגוררת ברחוב סוקולוב, במין צריף רעוע עם מטריות. היא לא מוכנה לקבל שום עזרה וממש סילקה אותי. אבל בכל זאת שמתי לה אוכל, שאם היא תרצה, שתאכל. פתאום אני מבין שיש להם מקום קבוע שהוא הבית שלהם ולכן אין סיבה שלא יעזרו להם. שיעשו מיפוי וכל אדם, אזרח, עובדי עירייה או משטרה, יוכלו לעזור להם. לשים שק שינה, משהו חם לשתות ולתת להם טיפת תשומת לב. קיבלתי פניות גם מעובדים סוציאלים שאמרו לי שהם לא יכולים להשכיר דירה כי אין מי שיחתום ערבויות עבורם ובנוסף, יש כאלה שלא רוצים עזרה, שממש מעיפים כל מי שבא. בכל זאת, אפשר לבוא, לשים אוכל או משהו חם וללכת. שיבינו שיש מי שחושב עליהם".
את הפוסט סיים אדרי במילים הבאות: "וארקדי אם אתה שומע אותנו רצינו לבקש ממך סליחה, סליחה שלא היינו שם כשהיית צריך. אני לא יודע אם בכלל יש לך מישהו קרוב בעולם שאכפת לו ממך או שיודע שאתה איננו אבל אנחנו לא נשכח אותך צירפתי תיעוד שלך שבכל זאת ידעו שהיה אדם כמוך בעולם ועכשיו הוא איננו וגם תמונה של המקום שגרת בו".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
משה
ברכות קובי אדרי התרגשתי לשמוע אל טיפולך בחסר בית אנחנו מברכים אותך ומשפחתיך,בבריאות והצלחה בעבודתחה, בע"ה פרנסה בשפע אושר ושמחות במשפחתחה אתה תקבל החזר מהקדוש ברוך הוא, כל הכבוד לך אדם יקר.
שני ברגר
אני לא מאמינה שזה הוא!
קראתי את הפוסט בפייסבוק וישר חשבתי עליו,
לא ידעתי שזה היה בפתח תקווה כשקראתי את הפוסט חשבתי על ההומלס הזה שאני מכירה בעיר שלי ובסוף מתברר שזה הוא!
אני לא מאמינה!