אלדד בוברוביץ' הפך את עצמו עם השנים למעצב האתרים של המוזיקאים הגדולים בישראל. אם פעם עטיפת התקליט הייתה כרטיס הביקור של האמן, היום מלבד עמוד הפייסבוק המלא בקשקשת – האמנים מעדיפים להחזיק אתר אינטרנט ובו כל פועלם לאורך השנים. בעזרת קצת שכנוע וחוצפה בריאה הוא כבר הצליח להרשים ולהקים אתרים עבור יהודה פוליקר, יוני רכטר, פיטר רוט, אבי בללי, עידן אלתרמן ועוד רבים וטובים אבל דווקא המפגש עם גידי גוב היה לדבריו אחד המכוננים בחייו המקצועיים. זה התרחש די במקרה, במהלך פגישה עם חבר בבית הקפה השכונתי.
"יצאתי לריצה, עם מכנסי טרנינג ובדרך קבעתי עם חבר לקפה", הוא נזכר. "בזמן שאנחנו שותים קפה, אני רואה מולי את גידי גוב מתקרב. הקטע הוא, שכמה חודשים קודם לכן הסתכלתי על האתר שלו ואמרתי לעצמי שזהו אתר די מיושן ושהייתי בונה אותו אחרת. כשראיתי אותו מולי ממש התרגשתי ואמרתי לחבר שלי שאני חייב להגיד לו משהו. זה דורש אומץ לפנות למישהו בסיטואציה כזו. ניגשתי ואמרתי לו שאני עוקב אחריו ומעריץ אותו מכיתה ד' ושהוא אייקון תרבותי ואז הוספתי שאשמח לבנות לו אתר חדש שיהלום אותו. הוא חייך ואמר לי שבאמת הגיע הזמן לחדש את האתר והוסיף שהוא אוהב את החולצה שלי. רק אז שמתי לב שלבשתי בבוקר חולצה עם הלוגו של התוכנית 'זהו זה'. למרות שלבשתי טרנינג, הסתבר שבכיס היה לי כרטיס ביקור. זה הרגיש כאילו מישהו כיוון את זה מלמעלה. הרגשתי שהיה בינינו קליק. לא האמנתי כשאחרי שבועיים הסוכנת שלו התקשרה אליי".
את האמנים שהוא עובד איתם הוא מכיר והוא אוהב את העשייה המוזיקלית שלהם, מה שמקל על בוברוביץ' להקים עבורם אתר. ועדיין הוא צריך ללמוד אותם ולחקור את התחום כולל התבוננות מעמיקה באתרים של קולגות מהארץ ומעולם. לאתר של אבי בללי – סולן נקמת הטרקטור, לשם הדוגמא, הגישה הייתה קלילה יותר, נגישה וכיפית לדבריו. "הוא יותר אומנתי וברוח המוסיקה שלו", הוא אומר. "אבל גוב רצה אתר שממש יאגד כל מה שעשה במהלך השנים במוזיקה, בטלוויזיה ובקולנוע, ועם זאת ישדר מינימליזם. מעין חדר ריק שבו הכל מתגלה בהדרגה, ברוח הזן היפני. גידי היה מעורב בכל פרט והאג'נדה העיצובית שהציג בפניי בפגישת העבודה הראשונה הכתיבה את הניראות ואת המקוריות של האתר. כשהוא ראה את הסקיצה הכמעט סופית הוא אמר לי 'יקירי, אתה גאון עיצוב. עשית אותי מאושר'. זה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורי מאז התחלתי לעצב".
להפוך לעצמאי
בוברוביץ', 52, נשוי מזה 16 שנה להילית (אדריכלית במקצועה) ואב לתאומות בנות 13, מתגורר בפתח תקוה. מאז שהוא זוכר את עצמו היה לו חיבור מאוד חזק לאומנות, לאסתטיקה ולמוסיקה. "כילד ציירתי בלי סוף", הוא נזכר. "היינו מהמשפחות שבשבת יוצאות לטייל כשיורד גשם והולכים לראות רקפות ולקטוף פטריות. תמיד הייתי באטרף לחזור הביתה לצייר את מה שראיתי. בנוסף, מאחר והייתי ילד אסתמטי והרבתי לבקר עם ההורים בטיפת חלב ובקופות חולים והציורים שלי היו מככבים על קירות המרפאה".
לעיצוב אתרים הוא הגיע רק לפני 22 שנה, בגיל 30 לאחר מות אביו. "נקודת המפנה בחיים שלי הייתה לאחר שאבי קיבל סרטן במוח ומת תוך שמונה חודשים", הוא מספר בעצב. "עוד לפני כן, אחרי שהשתחררתי מהצבא, לא כל כך ידעתי מה לעשות. נסעתי לבקר את אחי בסן פרנסיסקו וכשחזרתי ארצה התחלתי ללמוד גיאוגרפיה כדי לרצות את אבי שהיה דוקטור לכלכלה ותמיד דאג איך אני אסתדר. לא היה לי כל כך קשר לדבר הזה וזה אפילו שעמם אותי, אבל כשאני עושה משהו אני עושה את זה עד הסוף ואפילו הצלחתי ועבדתי במקצוע במשך חמש שנים. אחרי שהוא נפטר קיבלתי החלטה עם עצמי לעשות רק דברים שאני אוהב ולא לרצות אף אחד".
וכך ביום בהיר אחד, הוא עזב את העבודה שעבד בה ואת בת זוגו דאז כיוון שלא היה שלם עם הזוגיות איתה וחזר לגור עם אימא שלו. "החלטתי שאני מתחיל לחתום אבטלה והייתה לי תחושת בטן שאני הולך לעשות מה שאני רוצה. נתקלתי בשלט להסבת אקדמאים לעיצוב אתרי אינטרנט, ניגשתי למבחנים ואחרי חצי שנה מצאתי את עצמי עובד כמעצב באתר של 'מעריב' באינטרנט. היינו בסך הכול ארבעה עובדים, בקושי ידעתי להחזיק עכבר ובכלל לא הגדרתי את עצמי כמעצב. תוך כמה חודשים תקתקתי אתרים ואחרי שנה היינו כבר 37 עובדים. החזקתי שם שש שנים, רוב הזמן כראש צוות".
—
"כשגידי גוב ראה את הסקיצה הכמעט סופית הוא אמר לי 'יקירי, אתה גאון עיצוב. עשית אותי מאושר'. זה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורי מאז התחלתי לעצב"
—
לאחר מכן החל לעבוד בחברה לעיצוב אתרים קטנים ובגיל 40 הרגיש שאחרי 10 שנים כשכיר הוא צריך לעשות שינוי. "היה לי את ארגז הכלים המתאים וניסיון ופרשתי לחיי עצמאות", הוא מעיד. כעבור שנה, מישהו שאל אותו אם בא לו לעצב אתר למוסיקאי אבי בללי ומאז הכל היסטוריה. "אחי אסף ניהל בזמנו פאב בפלורנטין יחד עם בללי כך שהכרתי והערכתי אותו לא רק כאמן אלא גם כאדם", הוא מסביר. בהמשך הוא עיצב אתר לשחקן ולבמאי דורון נשר, אותו הכיר לראשונה בביקור אצל אחיו בסן פרנסיסקו. עוד עיצב למנחה הטלוויזיה והסופר דב אלבויים אותו הכיר בהמלצת מכר משותף.
שום דבר לא מקרי
מאז עבד עם לא מעט אמנים. בשנים שלאחר מכן עיצב את האתרים לשחקנית ציפי מור, לשחקן עידן אלתרמן, לסופרת שירז אפיק, לסופר ולעיתונאי אליעזר יערי ולעו"ד בני ואורי דון-יחייא וכן לסופרת המקומית מאירה ברנע גולדברג. עוד עיצב לרבים שאת חלקם ציינו בפתיחת הכתבה.
איך פגשת את אלטרמן?
"כנראה אצלי אין אף פעם מקריות. הייתי באוזן השלישית בחנות בקינג ג'ורג' ודפדפתי בתקליטים וראיתי את עידן עומד לידי מדפדף ואמרתי לו שאני מאוד אוהב את הדברים שהוא עושה. אמרתי שאני מעצב אתרים למוזיקאים. הוא שאל למי אז אמרתי לו והוספתי שאשמח לעצב גם לו. מפה זה התגלגל. זה היה תהליך ארוך עד שהוא הבין את המשמעות ומה היתרון באתר אינטרנט לעומת סתם דף פייסבוק. עידן אמר לי מראש שקשה לתייג אותו, כי הוא שחקן, זמר וגם קומיקאי, אבל בסופו של דבר זוכרים אותו כקומיקאי ולכן רצה שהאתר יעלה חיוך בפני המבקרים בו. לכן הוא נותן במה גם לעשייתו האמנותית שרבים לא מכירים אותה, לשירים שביצע ולסרטים שביים, דיבובים בסדרות מצוירות ועוד".
ופוליקר?
"האמת שהוא קיבל המלצות עלי מהמשרד של גידי. פוליקר לא היה מעורב כל כך בתהליך, אלא רק באישור הסקיצות. אבל כשסיימתי את האתר במשרד שלו אמרו לי שהוא היה מאוד מרוצה והזמינו אותי להופעה שלו. בסיומה, כשנפגשנו הוא מאוד החמיא לי. פוליקר מבחינתי מצד אחד הוא משהו שמח – חפלה יוונית ומצד שני, יש בו הרבה עומק ועצב. ניסיתי לעצב את האתר שלו כך שישקף את שני הדברים".
מוזיקאי ידוע נוסף שהוא עבד איתו הוא פיטר רוט שהתרשם מעבודתו. "הוא מאוד אהב את כל מה שעשיתי", הוא מעיד. "הוא פנה אלי בפייסבוק ונוצרה בנינו ידידות מאוד נעימה. הוא אמר לי שהאתרים שעצבתי, זה אומנים שהוא בעצמו מעריץ והוא התחבר לקו העיצובי הנקי שלי".
רוט עצמו אמר למלאבס: "אלדד פנה אלי בעבר בפייסבוק בצורה מאוד ידידותית וההודעה שלו נשארה לי מאחור של הראש. התקשרתי אליו נפגשנו והייתה כימיה ממש טובה. מי שטיפה מכיר את אלדד יודע שהוא חובב מוסיקה ויש לו ספריה של דיסקים שיש אולי רק אצל יואב קוטנר בבית. המניע שלו הוא אומנותי. הוא אוהב וחי מוסיקה לצד דברים נוספים שהוא עושה והחיבור היה מידי. כיף לדבר עם בנאדם שמבין מוסיקה ומכיר מוסיקה. עשינו כמה פגישות, הוא הבין מה אני רוצה שיהיה באתר וכך יצאנו לדרך. די מהר האתר היה מוכן ואני שמח על זה".
גם בללי מחמיא לבוברוביץ': "אלדד הוא לא מעצב אתרים רגיל, אלא אומן בנשמתו. צלילים, תמונות, מילים מעוררים אותו וזה פתח אדיר לדיאלוג מעניין, מהיר ועמוק. הוא אדם שמבין עניין. אתה משמיע צליל, אומר משפט, מדבר על סרט שאתה אוהב ואתה רואה שהוא מבין ומתחבר לזה ומעביר אותו לעולם שלך. מעבר לידע האין סופי, יש לו סקרנות ופתיחות לבוא, לשמוע את מה שאותו אדם, אומן, מבקש וזה שידוך אופטימלי. זה כמו ללכת לחייט שיתפור לך חליפה בהתאם למידות שלך. בהקשבה מלאה ובמסירות ובעיקר בפרפקציוניזם שאני מאוד אוהב. הוא יורד לפרטים מבלי להתעצל וסוגר את כל הפינות האפשריות מבלי לוותר ובלי להתעייף. להכיר אנשים כאלה, זו מתנה שאתה מקבל בחיים. הוא מעצב נשמה בכל מובן המילה".
הכל מתחבר
בעבר, אתרי האינטרנט היו קנטים מאוד פיזית, היום האתר מתאים את עצמו לכל פלטפורמה במחשב או בנייד. "הרבה פעמים העיצוב מושפע לטוב ולרע מהטכנולוגיה", הוא מסביר. "זה כמובן זה גם משפיע על העיצוב ועל הנראות שלו. יש אתרים שאתה נכנס והם נראים זוועה בנייד או במחשב".
היית מסכים עם כך שהאתר היום מחליף את עטיפת התקליט?
"לא בדיוק, אבל בהחלט יש משהו באתר שהוא מאוד וויזואלי. אפשר לבטא בעיצוב הרבה דברים, במידה ועושים זאת נכון. מובן שזה צריך להיות מושך ומגניב ולבטא את כל העניין ואת האיש שעומד מאחוריו".
—
"אמא אמרה לי 'אתה יודע איך אבא היה מאושר וגאה כשהיה רואה לאן הגעת היום'. אני מרגיש שזה נכון. הוא לא ראה כלום מהיצירה שלי. לא הייתי במקצוע כשהוא נפטר"
—
למי היית רוצה לעצב אתר?
"יש מלא אומנים שהייתי שמח לעצב להם ובכלל יש לי חלומות מאוד גדולים, לדוגמא, הייתי רוצה לעצב אתר לפול מקרטני וכמובן לעשות אתר לכל מוסיקאי טוב בארץ שאין לו אתר. כמובן שאני מעצב אתרים לא רק למוזיקאים אלא לכל אנשי המקצוע שרק מבקשים".
אפרופו פול מקרטני, אתה מעריץ לא קטן של הביטלס.
"זה בלשון המעטה. אני חולה ביטלס רציני. אני חושב שלא פספסתי שום מהדורה חדשה, שום אלבום סולו, חוויתי איתם את המעבר לדיסקים ובחזרה לתקליטים".
איך היית מעצב להם אתר היום?
"הייתי מעצב להם משהו מאוד פסיכודלי. אתר מאוד סיקסטיז, צבעוני. הם משדרים את עידן התמימות ואהבה. לא ילדי פרחים, אלא אהבה חופשית וכל מה ששודר בתקופה ההיא".
מה אבא שלך היה אומר על מה שעברת?
"בדיוק השבוע דיברתי על זה עם אימא שלי שאמרה לי 'אתה יודע איך אבא היה מאושר וגאה שהיה רואה לאן הגעת היום'. אני מרגיש שזה נכון. אבא שלי לא ראה כלום מהיצירה שלי, אפילו לא הייתי במקצוע כשהוא נפטר. אני חושב שהוא היה מאוד גאה בי אם היה רואה לאן הגעתי. לאורך כל הדרך הוא פחד שהמקצועות האלה לא ברי פרנסה. הוא היה מאוד פרקטי, פחד שכל אהבה שלי לאומנות לא תביא לי פרנסה. בסוף הכל התנקז לי למקצוע שבו אני מבטא גם את הצד של האומנות והמוסיקה. הכל התחבר לי".
תגובות