יום רביעי, שמונה וחצי בערב, מתחם ספורטק סירקין. קבוצת נערים ונערות בגילאי 15-16 אורזים במרץ ארגזי מזון, ירקות ופירות. ממיינים את הדברים הטובים, כותבים ברכה ועוברים לארגז הבא. ברקע דולקת מדורה, ריח הקפה נישא באוויר והכוסות עוברות מיד ליד.
הקבוצה האיכות הזו, היא סח"י – סיירת חסד ייחודית, של התוכנית למאבק באלימות, סמים ואלכוהול בפתח תקוה, בה חברים נערים ונערות משכונות מזרח העיר. הקבוצה מודרכת על ידי הצ'יפית (צ'יף בנקבה) ריעות זוהר, המנהיגה של הקבוצה. הם נפגשים פעמיים בשבוע, פעם אחת למפגש חברתי ערכי ובפעם השנייה מידי שבוע הם אוספים מוצרי מזון, אורזים ומחלקים אותם למשפחות נזקקות, אותן בחרו הנערים בעצמם מהשכונה בה הם גרים או על בסיס היכרות אישית. הפעילות נעשית בחשאי, בשעות הערב המאוחרות, בלי שבני המשפחות יראו את בני הנוער.
וזו לא הפעילות היחידה שהם עושים למען הקהילה. לצד זה הם יוזמים פעילויות של שיפוץ וצביעת בתים למשפחות מתקשות. "סח"י נפתחה מתוך הרצון להעצים את בני הנוער מתוך נתינה", אומרת ריעות שמסבירה שתוך זמן קצר הצ'יף הופך להיות הדמות המשמעותית עבור בני הנוער, שמשתפים אותו/אותה במה שמתרחש בחיים האישיים שלהם. "הצ'יף מסייע לבני הנוער בנוכחות שלו, בעצה, בליווי, ומשמש כדמות בוגרת לחברי הקבוצה".
סח"י, סיירת חסד ייחודית
צילום: רמי לוי
"להיות צ'יף זה להסתכל על כל בני הנוער בצורה שווה"
סיירת החסד הייחודית הוקמה בשנת 1999 על ידי עודד וייס, שהקים את הסיירת הראשונה בקריית גת. באותה תקופה השתתף וייס בחלוקת מזון בסתר למשפחות נזקקות של בעלי מוגבלויות ועבד בבית ילדים. באחד הימים אחד הילדים חזר מבית הספר וסיפר שלמד על 'ואהבת לרעך כמוך', אך שעה לאחר מכן יצא למגרש והרביץ לחבר בשכונה. המקרה הזה גרם לוייס להבין שאנחנו כחברה מחנכים את הילדים שלנו מן השפה ולחוץ והחליט לנסות ולשחזר את הצלחת השפעת הנתינה בקרב חניכיו. הוא הציע לילדים בבית הילדים לאסוף כסף לקופה קטנה, הנערות אפו חלות בימי שישי, ויחד הם התחילו לחלק מזון לחמש משפחות נזקקות. כאשר וייס שמע מהמורות בבית הספר שהתלמידים שהשתתפו בפרויקט הנתינה הראו שיפור בלימודים והם יותר רגועים, החליט להרחיב את הפרויקט ולחלק חבילות מזון לפתחי בתיהן של משפחות ללא ידיעתן בשעות הקטנות של הלילה בדרך של 'מתן בסתר'. כיום פועלות בתוכנית עשרות קבוצות בפריסה ארצית, המורכבות מנערים ונערות בגילאי 13-18 שמתכנסים פעם בשבוע למפגש תוכן ושיחות על משמעות הנתינה ופעם בשבוע לאיסוף מוצרים במרכולים ובשוק ואת המוצרים הם אורזים ביחד ומחלקים בסתר על מנת לשמור על כבוד המשפחה המקבלת.
ריעות לקחה על עצמה את ניהול הקבוצה במאי בשנה שעברה לאחר שהצ'יף המייסד משה סגל פרש ולאחריו התחלפו מספר מדריכים. "אני נחשפתי לראשונה לקבוצה בזמן שהייתי בת שירות בקריית מלאכי", היא מספרת. "כשחזרתי לפתח תקווה, התנדבתי בתור לידרית (לידר- בחור/ה מעל גיל 18 שמתנדב בקבוצה). כשהצ'יפים התחלפו, פנו אלי לקחת על עצמי את הקבוצה ולאחר התלבטות החלטתי שאני הולכת על זה. להיות צ'יף זה להסתכל על כל בני הנוער בצורה שווה, להיות אחראית גם על כל הקטע הלוגיסטי וגם על כל נושא ההדרכה והליווי. אנחנו מקיימים את הפעילות בשטח הפתוח סמוך לספורטק. אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע, פעם בשבוע יש פעולת תוכן, מפגש חברתי, פעילות על נתינה שאני מעבירה או שיחה פתוחה. לדוגמא בפעולה האחרונה יצאנו עם החבר'ה לצבוע בית של אם חד הורית בפתח תקוה, היינו שם ארבע שעות. לא מעט מהפעילות הנערים יוזמים ומאתרים משפחות. פעם בשבוע הפעילות מוקדשת כולה לאיסוף מוצרים, אריזתם וחלוקה למשפחות".
בעצם אם יורד גשם, אין לכם איפה לקיים את הפעילות.
"למזלנו, אין לנו באמת חורף. לפני שבועיים, תפס אותנו גשם ומאחר ואין לנו מקום סגור משלנו, והתכנסו מתחת לגגון הסמוך. זו הייתה פעולה ממש עוצמתית, אנחנו מסדרים את המוצרים והגשם מסביבנו, זה היה אדיר".
כ-20 בני נוער יש בקבוצה ובנוסף להם חמישה לידרים. בזמן השיחה עם ריעות, החבר'ה לא נחים לרגע. הם מכינים את הארגזים, ממיינים את המוצרים לפי סוגים ואחרי שהכל מוכן, חלק מהם מחלקים את הארגזים רגלית וחלק מחלקים עם מתנדבים שמגיעים עם הרכבים. "החלוקה היא בסתר, הנערים מגיעים לבית שהם אמורים להניח בכניסה חבילה, הם עולים במדרגות, דופקים בדלת ומיד עוזבים. בכל מצב הם מניחים את החבילה מבלי שיראו אותם, אם למשל יש אנשים במדרגות או שהדלת פתוחה, הם באים מאוחר יותר", מסבירה ריעות. "מאוד חשוב לשים לב שלא רואים אותנו גם מתוך הבניין ושאנשים ברחוב לא יידעו שהם מקבלים ארגז. יש פה סיפוק לנערים, הם לפעמים שומעים אמא מלמעלה צועקת להם תודה ואיזה ילד שפותח את הדלת ורואה ארגז מלא ואומר 'איזה כיף, קיבלנו אוכל'. התחלנו עם 5-6 חבילות והיום אנחנו מחלקים חבילות שבועיות ל-28 משפחות קבועות". מבין המשפחות יש שלוש משפחות שפנו מיוזמתן וביקשו סיוע.
סח"י, סיירת חסד ייחודית
צילום: רמי לוי
"זה עושה לי טוב בלב שאני עושה בשביל אחרים"
בשיחה עם חברי הקבוצה הם הצליחו מהר מאוד לסחוף אותנו בהתלהבות שלהם, ברצון שלהם לתרום ובעיקר הבנו שתוך זמן קצר, הם שינו את תפיסת העולם שלהם והתחילו להסתכל על החיים בצורה שונה. "שמעתי שנפתחה הקבוצה והחלטתי להתנדב", מספר לנו משה טארקן, "זה עושה לי טוב בלב שאני בא ועושה בשביל אחרים".
משה הצליח לסחוף אחריו לא מעט חברים שלומדים איתו בבית הספר. 'אני הצטרפתי בעקבות משה", מספר לנו ראם מודעי, "אני רואה שהם עוזרים למשפחות נזקקות ואמרתי שאני אבוא לנסות ואני מרגיש שאני גם נותן וגם מקבל. ממש כיף לעזור לאחרים". נתי מולה מוסיף: "בהתחלה באתי, כי הייתי צריך לעשות התנדבות של בית הספר ואני חושב שאני אשאר עד סוף השנה, כי אני מרגיש שהקבוצה מאוד תורמת לי ונותנת לי". גם אופק לחיאני הגיע בגלל החבר'ה ונשאר בגלל התרומה: "במפגשים הראשונים באתי בגלל שאני צריך לתת שעות ואז אתה מתחיל להתחבר ואתה רואה שזה כיף ואתה בא מעצמך", הוא מסביר, "זה כיף לתת למישהו אחר, אני מרגיש שאני עושה משהו טוב בשביל החברים, מבלי שהם יודעים וזה נותן לי נטו הרגשה טובה ואני ממליץ לעוד חברים להצטרף".
אחרי שהם סיימו לארוז, חלק מהקבוצה יושבת על המחצלת ושותה קפה, עליו אחראי אופק לחיאני שמבחינתו הקבוצה היא כבר בית שני. חלק מהבנות מסתכלות מהצד וחלקן מתביישות לדבר. "באתי בגלל ההמלצה של משה והתאהבתי במקום, ואני כל הזמן מגיע ואני נהנה מהנתינה", מסביר אופק.
מה זה אומר ליהנות מהנתינה?
"היה לי מקרה ששמנו למשפחה בכניסה לבית ארגז של בשר ומתוקים וירדנו מהר. ואז אחד הילדים הקטנים שפתח את הדלת צעק בהתלהבות 'קיבלנו בשר וממתקים'. דבר כזה עושה לך הרגשה עילאית, אתה מבין שמילאת את המקרר למשפחה שלא היה לה אוכל וההרגשה הזו ממכרת. זו הרגשה של סיפוק ואתה יודע שלמשפחה הזו יהיה אוכל בבוקר לבית הספר".
לשיחה מצטרפת שירה זוהר, סטודנטית שמתגוררת בשכונה והתנדבה בסח"י קריית מלאכי שמבקשת להדגיש שהתפקיד שלהם הוא לא רק לארוז ולחלק, אלא הנערים עוברים מבסטה לבסטה בשוק ואוספים ומגייסים מוצרים, על מנת שיהיה למשפחות מה לאכול.
קרה שביקשתם תרומה ואמרו לכם לא?
משה טארקן: "כן, הגענו לבסטה בשוק והמוכר במקום אמר לנו לא, לא התווכחנו איתו ועברנו לבסטה אחרת. יש בשוק הרבה אנשים טובים שכבר מכירים אותנו". אופק מוסיף: "כשמישהו בבסטה אומר לך לא, אז אתה חושב שיכול להיות שגם לו אין ואתה מתחיל להבין את המצב ואתה לא מתעצבן ומתלונן. אתה מחייך ואומר לו שיזכה למצוות".
רונית זוהר, תלמידה ואחות של שירה, מבקשת להוסיף: "שמעתי מאחותי על הסח"י בקריית מלאכי, הגעתי פעם ראשונה בחופש הגדול ומאז אנחנו מגיעים כל שבוע. זה מלווה אותי כל היום, אני קמה בבוקר ויודעת שעזרנו למשפחה ויש להם אוכל". השנה הצטרפה לקבוצה גם עדן רומלט, תלמידת כיתה י"ב שהתנדבה עד עכשיו בתל אביב ואומרת: "אני מרגישה שאני עוזרת ותורמת לתושבים ויש גם את הקטע החברתי שזה מאוד כיף".
כל חברי הקבוצה מדגישים שההתנדבות הזו שינתה אותם ואת ההתייחסות שלהם לחיים. "הפכנו להיות משפחה ואני חושב שזה יעזור לי גם לעתיד", מסביר משה. "גם אחרי שאסיים את ההתנדבות הבית ספרית אמשיך להגיע. כשצבענו בית של משפחה, פתאום כל הילדים הקטנים היו סביבנו, שמחו שאנחנו עוזרים להם, ציירו לנו ציורים וזה היה ממש כיף". נתי מוסיף: "פעם אם הייתי הולך ברחוב, רואה איזה פריט כמו מיטה זרוקה, לא הייתי מתייחס לזה או חושב איך אפשר לשרוף את זה במדורה. עכשיו אתה ישר חושב לשים את זה בצד, כי זה יכול לשמש איזו משפחה ולעזור לה". אופק מוסיף: "כשאתה נכנס לסח"י אתה מבין את המשמעות של הנתינה והתפיסה שלך משתנה, לפני זה אתה לא חושב על אנשים ורק על עצמך, למשל שאני אקפוץ על המיטה וייהנה מזה. וכשאתה נכנס לסח"י אתה מבין את המשמעות שמישהו יכול לישון על המיטה הזו. סח"י זו כמו המשפחה שלי ואם אתה צריך משהו, אתה יודע למי לפנות. הם עוזרים לנו בכל דבר שאנחנו צריכים ואתה מרגיש שיש מישהו איתך ויש לך אוזן קשבת".
אופק מציין שההתנדבות בסח"י גורמת להם לחשוב כל הזמן מחוץ לקופסה. "למשל בחופש הגדול היה מאוד חם, החלטנו ללכת לשוק ולחלק שתייה לאנשים, הרבה אנשים שאלו אותנו אם זה בכסף, אמרנו להם שזה בחינם. יש לנו הרבה הומלסים שאנחנו נותנים להם ארגזים. או שאני רואה אישה שלא נראית במצב טוב, מחטטת בפח, אני ניגש אליה ומבקש לדבר איתה בצד, בהתחלה היא קצת מהוססת ואז אני אומר לה שאני חבר בסיירת סח"י ורוצה לתרום לה אוכל ומספר לה שזה מתן בסתר וזה ממש מרגש אותה. בדרך הזו כבר איתרתי חמש משפחות".
אתה חושב שהפכת להיות אדם יותר טוב?
"כן, זה ממש משנה אותך. התפיסה שלך משתנה ואני כבר חושב על אחרי הצבא ורוצה להיות כבר צ'יף". החבר'ה מסביב מסכימים איתו. "מי שמגיע לפה פעם ראשונה מתמכר", אומר משה.
"הנוער הזה מקבל ערכים שיעצבו אותם כמנהיגי המחר"
שלומי ערה, מנהל הרשות למאבק באלימות סמים ואלכוהול בפתח תקוה, מוסיף: "הפעילות התחילה לפני כשלוש שנים. לא מדובר רק בקבוצת נערים ונערות שנפגשת פעמיים בשבוע במרחב בטוח או פתוח, מעבירה את שעות הפנאי ועושה מעשה טוב בחג או ביום המעשים הטובים. זו קבוצה שחרטה על דיגלה את המוטיב של סח"י שהוא – 'הדבר הכי גדול בעולם זה לעשות טוב למישהו'. פעם בשבוע באופן קבוע הם מתכנסים ומתרימים מוצרים, מארגנים אותם, ופעם בשבוע הם מחלקים אותם בסתר. כאן נכנסת ייחודיות נוספת והיא שהנוער בעצמו קובע למי החלוקה, על פי היכרותו את התושבים בשכונה בה הם גרים. עם המדריכה ריעות וצוות המתנדבים הם עושים גם פעילויות ערכיות ומבצעים שיח קבוע. אני בטוח שהנוער הזה שמתחיל לעיתים ממקומות לא פשוטים מקבל ערכים שיעצבו אותם כמנהיגי המחר. אנחנו כרשות נתמוך ונסייע ככל שיידרש ופועלים תמיד להרחבת הקבוצה כדי שנוכל לעשות מעשים טובים לעוד ועוד משפחות", הוא מסכם.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות