"אם היו מגשרים בשכר מהקהילה היו נמנעים הרבה מאוד מקרי רצח"

שבוע עבר מאז הרצח הטראגי של תושבת העיר מהקהילה האתיופית על ידי בעלה ונראה כאילו החיים חזרו למסלולם במובן הרע של המילה. אף אחד מאנשי הציבור לא אמר דברים נחרצים, אף אחד לא יצא אל הרחובות, ושישה ילדים יתומים מאם מתגוררים אצל סבם וסבתם, בעוד אביהם שעשה את הנורא מכל, עצור, בדרך להגשת כתב אישום נגדו. נקודת האור יחידה היא צעדת המחאה נגד אלימות כלפי נשים שיזמה יועצת ראש העיר לענייני נשים, רחל אלון, צעדה שתתקיים ביום ראשון הקרוב. אלון מקווה שיגיעו מספיק אנשים כדי לצעוק צעקה משמעותית שתעורר הדים ותגיע אל כלי התקשורת ומשם אל מקבלי ההחלטות. הצעדה תצא מכיכר המייסדים בשעה 18:00.

הרצח ארע ביום חמישי שעבר. הגבר בן ה-42, דקר בסכין את אשתו בת ה-36 בדירתם בשעה 8:20 בבוקר, כאשר הילדים הקטנים כבר היו בגן. בדירה נכח גם בנם בן ה-17, שנדקר כשניסה להפריד בין השניים. לאחר מכן ניסה הבעל להתאבד ודקר את עצמו בחזה. במשטרה חושדים כי בין בני הזוג התפתח ריב לאחר שהבעל חשד באישה שהיא בוגדת בו, חיטט לה בתיק ושאל אותה שאלות בצעקות. הבן שהתעורר מההמולה, ניסה להפריד ביניהם ונדקר כאמור בעצמו. האישה הצליחה להימלט מהדירה בקומה השלישית אל החצר ואף הספיקה להתקשר למשטרה, אולם מיד לאחר מכן התמוטטה. למקום הגיעו כוחות משטרה גדולים. האישה פונתה לבית החולים במצב אנוש, הבעל במצב קשה והבן במצב קל. כעבור כשעתיים נקבע מותה של האישה.

אביה של הנרצחת על הספסל מול הבית. צילום מזל טלבי לוי

המשפחה הגיעה לעיר ממרכז קליטה בשדרות לפני שלוש שנים. ההורים עבדו יחדיו בסופר "חצי חינם" בעיר. אחרי הרצח, הילדים שהצעיר בהם בן 6, שהו אצל הסבא והסבתא שלהם בעיר. רכז פרט ומשפחה ממנהלת עמישב, אבי סרור, יחד עם מחלקת הרווחה בעירייה ארגנו להם תרומות בגדים וציוד.

מנהל אגף הרווחה בעירייה, גיא עפארי, סיפר השבוע למלאבס את הרקע לאירוע המצער: "לפני שבוע הגיעו הבעל והאישה ביחד לתחנת המשטרה, האישה ביקשה אישור שהיא לא בוגדת בבעלה", סיפר. "זה נשמע קצת מוזר, אבל מבחינתם זה היה כמו ללכת לשופט או לרב, שייתן להם אישור שהכל בסדר. השוטרים דיברו איתם, הם לא ראו שיש אצלם איזו בעיה או מצוקה, הבעל לא התנהג באגרסיביות והאישה לא שידרה מתח. השוטרים אמרו שאין להם אפשרות לתת להם משהו כתוב, אבל לא התעלמו מכך ועדכנו את מחלקת הרווחה שלנו. העובדת סוציאלית שלנו יצרה איתם קשר ויומיים לאחר מכן הם הגיעו לפגישה עם העובדת הסוציאלית, פגישה שנכח בה גם מתורגמן, על מנת שהם יבינו את השיחה. הייתה שיחה טובה. הבעל שיתף פעולה ואמר שהוא חושד באשתו ושיש ביניהם וויכוחים. הוא מאוד קינא לה, אבל הם הסכימו ללכת לטיפול זוגי, טיפול שנקבע להם ליום שני השבוע. המחלקה פעלה בשיא הרגישות ומאחר וזה היה נראה אקוטי, נקבע להם מפגש מעכשיו לעכשיו. אנחנו נשב עם העובדות הסוציאליות שנפגשו איתם, לראות ולבדוק האם הייתה נקודה מסוימת שלא שמנו לב אליה שיכולה הייתה להדליק לנו נורה אדומה. חשוב להדגיש שהאישה לא נראתה במצוקה, הם היו נראים זוג שמתמודד עם משבר משפחתי ושהסכימו ללכת לטיפול ולכן לא כוונו למקום אחר".

למה לא שומעים את הקייסים?

דניאל אוריה. צילום זאב שטרן

"מה שהכי מפריע לי ברצח הזה, שלא שומעים את כל הקהילה האתיופית", אומר חבר בקהילה. "יש שתיקה בקרב הקייסים, אף אחד כמעט ולא דיבר על הרצח הקשה והמזעזע הזה. צריך להבין גם שמדובר בעולים חדשים, הם הגיעו לארץ אחרי המתנה של המון שנים במחנה המעבר באתיופיה, זה יכול לפרק משפחות ואז הם מגיעים לארץ, לא דוברים את השפה, לא מצליחים להשתלב חברתית, הילדים שלהם הולכים לבית הספר, מכירים חברים ומתחילים לדבר עברית והם נשארים מאחור. הכבוד שלהם נעלם והסטרס שהם חוו במחנות יחד עם מה שהם חווים בארץ נהיה קיצוני. זה לא תירוץ לרצח, אבל רוב הרציחות בשנים האחרונות היו בקרב עולים חדשים".

"אני לא מכיר את המשפחה", אומר גזבר עמותת "פלג" (שפעלה להקמת מרכז מורשת רוחני לקהילת יוצאי אתיופיה בעיר), אשר שמעון. "אבל הבעיה נובעת מכך שהיהודים שחיו באתיופיה, חיו בכפרים, האישה הייתה בבית והגבר עבד בחוץ והייתה חלוקה ברורה. הם לא הכירו את העולם המודרני. פה העולם שונה, האישה עובדת גם ביום וגם בלילה ועד שלא יבינו שבישראל זה אחרת, יהיה להם קשה להתאקלם וממש להשתלב ולהבין את החיים".

זירת אירוע הדקירה בבית ברחוב שלום צלח בפתח תקוה. צילום זאב שטרן

לדבריו כיום בפתח תקוה יש נתק בין העולים הוותיקים והעולים החדשים שהגיעו לארץ בשנים האחרונות. "כואב לי על כך", הוא מסביר. "אבל אין לי איתם כל קשר ומאוד קשה ליצור איתם קשר, הם יותר סגורים ורואים את הדברים בצורה אחרת ויותר אגרסיבית. הם לא אוהבים אותנו מי שעלה לפני 20-30 שנה ולכן הטיפול בהם צריך להיעשות רק דרך הגורמים המקצועיים משרד הרווחה והקליטה".

מי שיש לו השגות על דרך הטיפול הוא פעיל הקהילה, דניאל אוריה. "הראיה הכוללת של העדה ולא משנה אם זה עולים חדשים או וותיקים זו הבושה – מאחר והם מפחדים שזה יכתים את שמם ואת שם העדה כולה", הוא מבהיר. "מדובר בעדה סגורה שלוקח לה הרבה זמן להיפתח במיוחד מול העובדת הסוציאלית. בעדה יש אלימות גבוהה ולצערי הרשויות לא יודעות איך לטפל בהם, הן לא תמיד מכירות את הקודים התרבותיים ולכן העיריות חייבות להפעיל את המגשרים של הקהילה בשכר ולא בהתנדבות".

לדבריו לפני כ-15 שנה, אביו, עובד סוציאלי במקצועו, הקים עמותה שעסקה בפתרון סכסוכים ברמה הארצית בתוך הקהילה. במסגרת עבודתו במחלקת הרווחה בעירייה העמותה פעלה גם כאן. "זה התחיל לעבוד לאט לאט בעיר", הוא מסביר. "זה התחיל ברמה ההתנדבותית מאחר ולא היה לזה תקציב המגשרים (השמגלה – איש זקן באמהרית) לא קיבלו שכר. אם רוצים לעזור בפתרון בתוך הקהילה, צריך לתקצב את זה. ברגע שהם יקבלו שכר, אפילו על בסיס חצי משרה, הבעיות שיש בקהילה היו נפתרות הרבה יותר טוב. הקהילה לא רוצה להגיע לעובדת הסוציאלית, הדימוי להיות מטופל באגף הרווחה זה כמו כתם, סכסוך קטן שמטופל אצל העובדת הסוציאלית יכול להפוך למשהו מפלצתי, כי תוך שנייה יש בבית פקידת סעד ומעבירים את הדברים לרשויות החוק. בן אדם שמקבל סיוע ממגשר בתוך הקהילה, מוצא את עצמו בתוך משפט עם קודים תרבותיים מאוד מסוימים ואנשים חשים מחויבים. אני בטוח שכך היו נמנעים הרבה מאוד מקרי רצח".

לדברי עפארי למגשרים של הקהילה יש חדר במרכז הגישור הפועל בעיר דרך אגף הרווחה. "הגישור הוא גישור מסורתי, זה יכול להיות סכסוכי שכנים, בתוך המשפחה ומחוצה לה והמגשרים הם אנשים וותיקים, שיש להם הרבה ניסיון בתוך העדה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

דרוש מאבק נוקב יותר

בינתיים באגף הרווחה מנסים לעזור למשפחה עד כמה שאפשר. ביום שישי התקיימה לוויית האם והמשפחה ישבה שבעה בבית הורי האם. הבן שנפצע השתחרר מבית החולים ועובדים סוציאליים מלווים אותו ואת חמשת אחיו. בימים אלה הילדים נמצאים כאמור אצל הסבא והסבתא. תושבי שכונת עמישב, שם התגוררה המשפחה, בראשות אבי סרור רכז הפרט במנהלת שכונת עמישב, התגייסו על מנת לעזור למשפחה.

רחל אלון. צילום: זאב שטרן

"אנחנו צריכים לבחון מה קורה עם הילדים", מסביר עפארי. "יש כמה אופציות ואנחנו ננסה לראות מה אנחנו עושים. השאיפה היא שהאחים הקטנים יהיו ביחד בבית ובקהילה ויש צוות שעושה תהליך עמוק של בדיקה, עם כל המשפחה המורחבת. בסופו של דבר נצטרך להמליץ מה עושים איתם".

במקביל כאמור מתארגנת הצעדה שתתחיל בכיכר המייסדים ותסתיים בבית "שיח נשים" ברחוב מונטיפיורי. יחד עם אלון לוקחות חלק בארגון הצעדה "פורום מקדמות שוויון מגדרי". "הייתי בלוויה ולא יכולתי לשאת את זה", היא מסבירה כיצד החליטה להרים את היוזמה. "אמרתי לעצמי שבתפקיד שלי, אני צריכה להדהד דברים שאני חושבת. כשאתה אדם פרטי, אתה יכול לעשות מה שביכולות שלך. אבל אני מרגישה שבתפקיד שלי מחובתי לצעוק את הצעקה הזו. בתפקיד שלי אני עושה המון תהליכים פנים ארגוניים שמקדמים שיח ברבדים שונים ואני חושבת שתהלוכה כזו תייצר המון עניין. בלווייה ראיתי את הצער, את הכאב של המשפחה ופניתי לארגוני נשים בפתח תקווה, לסגנית ראש העיר אורנה דוידאי ולפורם 'מקדמות שוויון מגדרי' ולשמחתי כולם אמרו שייקחו חלק בזה".

זירת אירוע הדקירה בבית ברחוב שלום צלח בפתח תקוה. צילום מד"א

לדבריה תאריך קיום הצעדה נבחר עם כוונה תחילה. "ה-31 בדצמבר, הוא היום האחרון בשנה ולאחריו פותחים שנה חדשה", היא מסבירה. "המטרה שלי היא להתחיל את השנה עם סטטיסטיקה חדשה. אני מבקשת שזו לא תהיה תהלוכה רק של נשים, אלא של נשים וגברים יחדיו. המטרה היא להשמיע את קולנו, גם אם הוא בדממה. המטרה היא לא לצעוק, אלא להפגין בשקט ולייצר מתוך כך חוויה רועמת. אני רוצה להעביר את הביחד. נצא דרך כיכר המסיידים עד לבית שיח נשים – מקום שמנציח ומוקיר נשים פורצות דרך בתחומים שונים. המקום יהיה פתוח, אנשים יוכלו להיכנס פנימה והמטרה לסיים את הצעדה במספר שירים ברחבה המרכזית".

פנינה תמנו שטה

חברת הכנסת לשעבר ופעילת העדה, פנינה תמנו שאטה, מגנה אף היא את מגיפת האלימות ורצח הנשים. "התופעה דורשת מאיתנו, מאבק יותר נוקב", אומרת תמנו שאטה. "כ-20 נשים נרצחו רק בשנה האחרונה וכמעט 100 בחמש שנים האחרונות. מאות ילדים נותרו יתומים, עם צלקות ופגיעה לכל החיים. הקלות שגבר יכול לקחת סכין או אקדח ולפגוע באשתו, כפי שהתגלמה באכזריות הקשה שהופעלה נגד הנרצחת האחרונה מעירנו שהותירה שישה ילדים יתומים, דורשת מאתנו כחברה שינוי מהותי בטיפול בסוגיה בכל התחומים והרמות. החל ממערכת החינוך ומאבק באלימות כבר מגיל פעוטות ועד לטיפול של מערכות הרווחה והמשטרה, חשובה מאוד היכולת להעמיד סיוע לנשים במצוקה. אבל גם אנחנו כחברה אזרחית חייבים ונדרשים למעשה, לא לעמוד בהלם ובשתיקה, אלא להשמיע קול ברור נגד אלימות כלפי נשים, נגד רצח. ביום ראשון אני מתכוונת לצעוד עם נשים רבות מכל הארץ שיגיעו לעיר ואני קוראת לכל גבר ואישה שמקדשים את החיים וכואבים את הקורבנות לבוא ולצעוד".