האיש שגנב את התמונות שלי ופתח פרופיל מזויף | הטור של מאירה ברנע גולדברג

בשנה האחרונה בין כל הסגרים, ההתכנסות שלנו בעצמנו והצורך להשתנות גם אם לא בא לנו, התחלתי להכיר בחשיבות הרבה שיש בחיי לקהילות גדולות בפייסבוק שעוזרות לי להתמודד עם קשיים ובעיות. הייתי רוצה לחשוף אתכם לשתי קהילות מאוד מיוחדות שעוזרות לי ואני בטוחה שגם אתם תמצאו בהן עניין רב.

לפני שנה גיליתי שמישהו משתמש בתמונות שלי מהפייסבוק ופותח בעזרתן פרופילים מזויפים. בעזרת התמונות הוא מציג את עצמו כאישה, מתכתב עם נשים, נכנס לקבוצות נשים ונראה אמין לחלוטין. גיליתי בחקירה משלי שמדובר בכלל בגבר והייתי בטוחה שאם אדווח על כך לפייסבוק הם יסייעו. אף על פי שדיווחתי על הפרופיל כמזויף ועל התמונות כגנובות, פייסבוק לא עשו דבר כדי לסגור את הפרופילים המזויפים. הם הודיעו לי שהכל תקין בהתנהלות הזו. חברים ניסו לעזור לי, מאות אנשים דיווחו על הפרופילים כמזויפים אך גם הם קבלו הודעות מפייסבוק שהנושא נסגר לאחר בדיקה.

למזלי אני חברה בקהילת Think Safe Cyber.

קהילת Think Safe Cyber הוקמה בראשית 2020 על ידי מיי ברוקס-קמפלר, מומחית סייבר, במטרה להנגיש את עולם הסייבר לקהל הרחב. הקהילה הוקמה מתוך ראייה שלקהילת הסייבר יש אחריות לסייע לקהל הרחב להשתמש באינטרנט בצורה בטוחה ומושכלת ולהמשיך ליהנות מהדברים הנפלאים שהרשת מאפשרת ללא חשש. בדומה לכללי הזה"ב בכביש, גם ברשת שימוש באמצעי בטיחות, הכרות עם "תמרורי" האזהרה, ותכנון מקדים של המסלולים יכול למנוע אסון ולאפשר נסיעה חלקה ובטוחה.
הקהילה מונה כיום מעל ל-8,000 חברים פעילים מתוכם עשרות אנשי אבטחת מידע, סייבר ו-IT החולקים טיפים, עונים לשאלות ומסייעים בהתנדבות למי שנפגע ברשת.
מיי מגישה בקהילה פודקאסט שבועי עם דמויות שונות מעולם הסייבר ואבטחת המידע, היא ושאר מנהלי הקהילה משתפים בטיפים אודות אירועים חדשים, מנתחים הודעות חשודות המגיעות מחברי הקהילה ופועלים להסברת נושא הגלישה הבטוחה. מיי אף הוציאה ספר בנושא בטיחות ברשת המיועד לקהל הרחב אשר יצא לאור בחודש ספטמבר לאחר קמפיין מימון המונים מוצלח. הספר "בטוחים אונליין – המדריך המלא להגנה עצמית ברשת" מכיל שלל סיפורים שמקורם בקהילה ונועד לסייע לכל אדם לגלוש ברשת בצורה בטוחה.

סטיילינג תראפי ובטוחים אונליין

במהלך שנת פעילותה הראשונה, הקהילה סייעה לעשרות אנשים שחשבונות הרשתות החברתיות שלהם (פייסבוק, אינסטגרם, ווטסאפ) נחסמו או נחטפו, תמכה וטיפלה באירועים של אנשים שחוו הטרדות וסחיטות ברשת ובעיקר פעלה למתן מידע מקיף וקל ליישום. חזון הקהילה הוא להוות מרחב בטוח לכל אדם המעוניין לשאול, לחקור וללמוד כיצד לגלוש ברשת ללא חשש, לפתח שיתופי פעולה, ולבחון דרכי גדילה למימוש חזון זה. מיי הפנתה אותי ליונתן מאיגוד האינטרנט הישראלי במחלקה שעוסקת בפגיעות ברשת.
מאבק ארוך הסתיים תוך עשר דקות. הפרופילים המזויפים הוסרו ואני שמחתי לגלות שאני לא לבד. שיש למי לפנות בעת צרה.

לקבוצה השניה הגעתי לגמרי במקרה, לקבוצה קוראים: סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות. כבר בדקה הראשונה הבנתי שהגעתי למקום הכי נכון עבורי.
חבורה של נשים שחוקרות את עצמן דרך בגדים. שואלות פחות איך זה נראה, שואלות יותר איך זה מרגיש. קונספט די מהפכני בעולם שבו סטיילינג זו מילה מכובסת ל"חטבי את עצמך, טשטשי והדגישי". בשיטוטי הפייסבוק אפשר להיתקל לא מעט בצמד המילים סטיילינג תרפי, סטיילינג טיפולי, אבל מה זה בדיוק?
כדי להבין את זה צריך להסתכן בלהפסיק לשאול אחרות אם זה מחמיא לך, להעז להעלות סלפי גם כשאת נראית לא משהו, להתחיל לנבור בארון ולחשוב, מי הייתי ומה עבר עליי כשקניתי את הבגדים האלה, ומי אני רוצה להיות עכשיו. היוזמת היא ד"ר טלי סטולובי, עובדת סוציאלית שפיתחה גישה טיפולית לגבי בגדים. טלי כתבה את הספר, "סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות", והקימה קהילת נשים שחופרות גם בארון גם בנפש. נשים שמעלות תמונות פרופיל ומספרות את הסיפור האישי שלהן מאחורי התמונה, לובשות נצנצים גם ביום של סגר ומבינות שהסיפור של בגדים הוא הרבה מעבר למה שרואים. זה מה שנקרא בקבוצה, בגד לנפש – בגד שנותן תחושה של עידוד, הרגעה, נחמה, קצת ממה שאת צריכה להרגיש באותו רגע.

כשחושבים על זה, הקורונה חשפה את האמת המרה לגבי אופנה וסטיילינג. ההרגל להתלבש בשביל אחרים איבד מהמשמעות שלו, כי מי בכלל רואה אותך מתחת למסכה, ורוב היום את בבית. אנשים התחברו לזום בחולצה מכובדת ומכנסי טרנינג, וחנויות אופנה נסגרו מחוסר שימוש. אבל מי יכול לחיות ככה. כל מי שבחרה בפיג'מה יום אחרי יום הרגישה די מהר את הזהות שלה מתאדה והגעגוע לתחושה של שפיות הוביל נשים להתנפל על החנויות בשנייה שהן היו פתוחות. וזה הקטע – אנשים מתלבשים כדי להרגיש טוב, אנשים תמיד יצטרכו בגדים. במיוחד נשים. אבל מה עושות כאלה שפשוט מסוכסכות עם הארון שלהן?

ד"ר טלי סטולובי טוענת שמאחורי הסכסוך הזה יש בדרך כלל עניין לא פתור. ילדה מהכיתה שאמרה לך שאין לך את זה, אמא שקיוותה שתהיי יפה יותר, או מוכרת בגדים בקניון שאומרת – אין בחנות את המידה שלך. בסופו של דבר, היא אומרת, נשים מושפעות מהעבר שלהן וממסרים מהסביבה, יחד עם מצב הרוח ומפלס חוסר שביעות הרצון מהגוף. אי אפשר לדבר על בגדים בלי לדבר על דימוי הגוף, על עינויי ניסיונות ההרזיה והאכילה הרגשית, שמובילים נשים רבות להשתמש בבגדים כשק הסוואה, או כרטיס כניסה לאיזה מועדון נחשק. היופי בקבוצת הפייסבוק הזאת זה שאין את זה, אין ציונים אופנתיים ואין מירוץ אחרי הסטייל "הנכון". המוטו זה להתלבש לכאן ועכשיו, ולהעיף מהארון כל מה שלא במידה שלי, ועושה לי לא טוב. לאט לאט הן מגלות מה הבגד לנפש שלהן, וסטיילינג הופך תרפיה.

סטטוס לשבת: המורה הטוב

אבישי (בן 11): אמא, את יודעת שהמורה שלי הוא באמת מורה טוב ומבין אותי. הוא לא כועס כל הזמן.
אני: כן, דיברתי איתו והסברתי לו על האוטיזם שלך, הוא מאד קשוב אליך.
אבישי: לא אמא, את לא מבינה, מה שהופך אותו למורה טוב זה שהוא מתנהג ככה לכולם, לא רק אלי.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו