מה עשה המעבר לבית ספר אחר עבור הילדה שסבלה מהשפלות נבזיות | הטור של מאירה ברנע גולדברג

יש לי זוג חברים עם ילדה בת 14, רגישה ועדינה. היא לא מאובחנת על הרצף האוטיסטי אבל לפעמים באופי ובהתנהגות יש לה קווים דומים. היא מטופלת אצל מיטב אנשי המקצוע בארץ כדי לעזור לה עם הקשיים החברתיים והרגשיים. מדובר בילדה שעברה הרבה בחיים, ראתה הרבה בחיים, שרדה ניתוחים קשים, ושהתה תקופות ארוכות בבתי חולים. בחטיבה הגיע המשבר הראשון שלה הקשור לבית הספר, היא לא הצליחה למצוא את עצמה מבחינה חברתית. הילדים לעגו לה, צחקו עליה, העליבו אותה ופגעו בה ברמה כזו שבכל הפסקה היא ברחה מהכיתה והתחבאה מפניהם בספריית בית הספר. מספר ילדים מהכיתה נהגו ללכת אחריה לכל מקום שהלכה ולהשמיע קולות מלגלגים, לעיתים זרקו עליה עלים, אבנים קטנות וכדומה.

אני לא ממציאה כאן סיפור בדיוני או מתארת משהו שהתרחש לפני הרבה שנים. אני מתארת לכם מציאות שהתרחשה לא מזמן בחטיבה ידועה. כשההורים שלה פנו ליועצת בית הספר כדי שתעזור לבת שלהם לצאת מהמצב הקשה, שתזמין את הורי התלמידים הבעייתיים לשיחה, הם נדהמו. היועצת לא הסכימה לשוחח עם הורי התלמידים. "ככה זה כאן בבית הספר. הילדים כאן כאלו. אין לי אפשרות לחנך אותם או את ההורים שלהם. זה לא תפקידי. הילדה באמת לא יודעת להיות בחברת ילדים, והם מנצלים את העובדה הזו ומתנהגים כלפיה בצורה כזו", אמרה להם.

במשך שנה הילדה סבלה השפלות נבזיות ברמות הכי קשות כשהשיא הגיע בטיול השנתי של בית הספר.
ההורים שלה קיבלו החלטה חשובה, לעשות הכל כדי להציל את הילדה שלהם ולהעביר אותה לחטיבה אחרת. בקושי רב הצליחו לשכנע את כל הנוגעים בדבר לבצע מהלך כזה.

הילדה התחילה ללמוד בחטיבה אחרת. אנשי החינוך של אותה חטיבה, היו מודעים לכל הבעיות הרגשיות, בריאותיות וחברתיות והחליטו שהילדה הזו היא פרויקט אישי שלהם. הילדה התחילה ללמוד בחטיבה והתחילה לפרוח. אז נכון, היא לא הילדה הכי מקובלת בכיתה, יש לה רק חברה אחת, אבל היא מקבלת את כל העזרה ואת כל התמיכה מהנהלת בית הספר, היועצת והמחנכת.

"את לא מבינה", חזרה אלי האמא בעיניים בורקות משמחה. "הילדה חזרה בתחילת השנה מטיול שנתי שמחה כל כך, היא סיפרה לי שבחיים לא נהנתה ככה מטיול בית ספר. היו פעולות גיבוש, כולם היו יחד כל הזמן. הרבה זמן לא ראיתי את הילדה שלי מאושרת".
# # #
חלק חשוב בכל הסיפור הזה, הוא שאותה ילדה הייתה אמיצה וסיפרה להורים שלה מה עובר עליה בבית הספר. יש ילדים שמתביישים לספר להורים שלהם מה הם עוברים בכל יום, הם מפחדים להכאיב להם או שלא מאמינים שבאמת אפשר למצוא פתרון לבעיה שלהם. הם חוששים שההורים יתלוננו והמצב יחמיר. העדים היחידים למתרחש הם צוות המורים.

יש כאן ילדה אחת ושתי חטיבות ביניים והפער ביניהן עצום כל כך. הטור הזה נכתב רגע אחרי היציאה לחופש הגדול, חופש שכולם כל כך זקוקים לו, גם התלמידים וגם המורים. החופש הגדול לטעמי, מעבר לזמן מנוחה, הוא זמן לחשבון נפש למנהלים, לצוות המורים, ליועצים. לפעמים מורה אומרת לילד משפט והיא שוכחת ממנו אחרי חמש דקות, אבל הילד הולך עם המשפט בליבו כל חייו.

היועצת בבית הספר שאני למדתי בו, אמרה לאמא שלי שלא ייצא ממני שום דבר. אני זוכרת את היום הזה כאילו הוא היה אתמול. עמדתי מאחורי הדלת והקשבתי לשיחה שלהן. ושלא תבינו לא נכון, לא הייתי תלמידה נוראית. עד היום לא הבנתי מאיפה התעוזה לנבא עתיד של ילד על סמך הכרות שטחית יחסית.

כשאני חושבת על צמד המילים מורה לחיים, אני חושבת על המחנכות שהיו עד היום בבית ספר של הבן שלי שעושות הכל כדי שיהיה לו טוב בכיתה ובבית הספר מבחינה חברתית ולימודית, שמבינות שמאחורי כל ילד יש נפש ואסור לרסק אותה, מורות שמשתפות פעולה איתי כאמא ומבינות שחשוב שנשמור על קשר טוב למען ההצלחה של הילד.
סיפור כמו זה ששיתפתי אתכם בו, על הילדה של חברים שלי, מחזיר אותי לעבר ולאירועים שקרו לי כשהייתי ילדה. מצד שני הסוף הטוב של הסיפור נותן לי הרבה תקווה להמשיך ולפגוש בעזרת הבן שלי את המורים והמנהלים הטובים שיש במערכת.

אז רגע אחרי שהחופש הגדול התחיל, אני מתפללת בכל ליבי עבור הבן שלי ועבור כל התלמידים, שיפגשו רק את המורים מהצד הנכון, אלו שזוכרים שמדובר בדיני נפשות, שמבינים את גודל השליחות, שמבינים את מידת ההשפעה שיכולה להיות להם על הילדים ועל העתיד שלהם, אלו שרוצים באמת לשנות ולא מרימים ידיים גם כשקשה. לאף ילד לא מגיע מורה, מנהל או יועץ שמוותר עליו.
חופשה נעימה לכולם!

ספרי נינה הכלבה הזהובה – הפרויקט של עירית שמעוני

סופר אמא- נינה

ביום האימוץ נינה הכלבה חיכתה בסבלנות שמישהו יאמץ אותה אבל אף אחד לא רצה. נינה נולדה עם מום בלב וזקוקה לתרופות וטיפולים למשך כל ימי חייה. אנשים נכנסו ויצאו עם כלבים אחרים ונינה נשארה לבדה עד שעירית בחרה בה. הרופאים נתנו לה חודש לחיות, השנה בניגוד לכל הציפיות היא חוגגת שש, רצה, קופצת ומשתוללת כמו כל הכלבים בגילה בזכות הטיפול המסור לו זכתה.
עירית היא רופאה במקצועה וכתבה סדרת ספרים על עלילותיה המופלאות של נינה הכלבה, אני מזמינה אתכם לתמוך בפרויקט גיוס ההמון שלה בהדסטארט כדי שהספרים יוכלו לצאת לאור.
הסדרה מיועדת לילדים בני ארבע עד שבע עוסקים בקבלת האחר ואהבה ללא תנאי מזווית שונה. חלק מהספרים שיודפסו במהדורה הראשונה יתרמו למחלקות קרדיולוגיה ילדים ומחלקות שונות בבתי החולים ברחבי הארץ ובמתנה לילדי עמותת ״סידור עבודת הלב – עמותה לילדים עם מומי לב" ולעמותת ״חברים לחיים״, משם נינה, גיבורת סיפורנו, אומצה.
חפשו בגוגל את "הפרויקט של עירית שמעוני".

מאירה ואבישי

סטטוס לשבת: "החופש הגדול הגיע"

אבישי אחרי שלושה חודשים שלא הלך לבית הספר בגלל הקורונה: "איזה כיף! סוף סוף החופש הגדול הגיע!"

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו