לידיעת הגולשת שטוענת שאני ילדותית: דיסני זה החיים

1. כשהבן שלי היה בן שש, הלכנו יחד לראות את הסרט "מוצאים את דורי". למי שלא מכיר, מדובר בסרט של דיסני ופיקסאר. בסרט מסופר על דגה קטנה עם בעיות זיכרון מורכבות שמקשות עליה לחיות חיים רגילים. ההורים שלה עשו ככל יכולתם כדי להכין אותה לחיות בעולם לצד המגבלה שלה אבל יום אחד קורה הנורא מכל, היא הולכת לאיבוד ואין לה שום יכולת לשחזר את דרכה הביתה. היא לא זוכרת דברים, לא מזהה פרצופים, גם לא של חיות שהיא אמורה להכיר ולכן היא לא תמיד מבינה סיטואציות כפי שאחרים מבינים. בסרט יש קטע קצר שבו ההורים שלה, מתאמנים איתה על כל מיני מצבים שהיא יכולה להיתקל בהם בחיים ומודאגים מאוד מעתידה. עתה הם מקווים ומתפללים שכל מה שהעניקו לה עד עכשיו יספיק כדי להציל את החיים שלה.
אני זוכרת שישבתי מכווצת בכיסא באולם הקולנוע, מתאפקת בכל הכוח לא לבכות. הסתכלתי על הבן שלי שישב בכיסא לידי וצפה בסרט בעניין, ילד חמוד על הספקטרום האוטיסטי וכל מילה שהם הוציאו מהפה, נראתה כאילו שאני עצמי כתבתי אותה.
בסרט, דורי מצליחה בסופו של דבר למצוא את עצמה ולהתגבר על הקשיים בזכות התמיכה שקיבלה מגיל צעיר ובזכות האופי המיוחד שלה. יצאתי מהסרט מאוד מעודדת לגבי העתיד שלנו כמשפחה.

2. בשנת 2015 עזבתי את העבודה אחרי כמעט חמש עשרה שנה. כשאנשים שמעו שאני עוזבת עבודה בטוחה וטובה, הם התחילו להלחיץ אותי. "מה עשית? לא עוזבים עבודה בלי לדעת שיש לך משהו אחר ביד! זו תקופה קשה לא כדאי לך להתפטר!". כשהם שמעו שאני מתכוונת להיות עצמאית הם בכלל השתגעו. "אם יש לך משהו טוב ביד, למה לעזוב? למה את מחפשת צרות?".
הקולות האלו החלו לבלבל אותי מאוד. חודשיים אחרי שעזבתי ארגנו במשרד מסיבה גדולה, ואף על פי שכבר עזבתי, הוזמנתי אליה גם אני. בליבי החלו לכרסם ספקות. אולי כדאי לי לחזור? אולי כדאי שאגש למנכ"ל ואסביר לו שעשיתי טעות כשעזבתי? אולי אנסה לשכנע אותו שהוא חייב להחזיר אותי? העסק שלי עדיין לא התרומם, בנקודת הזמן ההיא לא היה נראה שיש לי ולעסק החדש שהקמתי פוטנציאל ואיבדתי תקווה להצליח בכוחות עצמי. הכנתי נאום ארוך ומייגע עבור הבוס לשעבר עם הסברים משכנעים מדוע עליו להחזיר אותי לעבודה ויפה שעה אחת קודם. חזרתי על הנאום בלב עשרות פעמים ורק ספרתי את הדקות עד שניפגש במסיבה. בשעה שמונה בערב חברה באה לאסוף אותי, נכנסתי למכונית. השיר שהתנגן ברקע היה משום מה "let it go" מתוך הסרט לשבור את הקרח, ועוד בדיבוב לעברית. חברה שלי ואני מכירות את השיר בע"פ גם בגרסה הזו והתחלנו לשיר יחד:
"לעזוב, לעזוב
והחופש בי מתחיל לנשוב
לשחרר, לעזוב
וללכת עד הסוף…"
אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל משהו בשיר הזה ובעוצמה שלו נתן לי את התקווה שאני יכולה להצליח בעצמי ושאני חייבת לשחרר, לא לנסות לחזור לעבודתי הקודמת. הגעתי למסיבה ולא שיתפתי אף אחד במחשבות שלי. במהלך התקופה שלאחר מכן ועד שהעסק שלי התחיל להצליח, בכל פעם שהיו לי ספקות, הקשבתי שוב ושוב ושוב לשיר וזהו.

3. זה אחד מזיכרונות הילדות הראשונים שלי: יצאנו לחופשה משפחתית בבית מלון בהרצליה. אבא שלי הלך לטייל עם שתי אחיותיי ואמא שלי לקחה אותי לסרט הראשון שלי בקולנוע: סינדרלה של דיסני. מאז בכל פעם שאני רואה את סינדרלה או חושבת עליה, בא לי לחבק את אמא שלי.

4. כשהייתי בת 12 שמעתי במקרה שאמא שלי מתכוונת לקחת את אחותי הקטנה לסרט בת הים הקטנה ולא הציעה לי להצטרף. "חשבתי שזה סרט לילדים קטנים ושלא תירצי לבוא", היא אמרה. אני זוכרת את העלבון. התעקשתי להצטרף ולא הבנתי למה היא חושבת שאם אני בת 12, הסרט הזה לא מתאים לי. לשמחתי הרבה גיליתי שגם חברות שלי אוהבות את דיסני ומאז הלכנו יחד לכל הסרטים הגדולים: היפה והחיה, אלאדין, מלך האריות, פוקהונטס, צעצוע של סיפור, הגיבן מנוטרדם, הרקולס, מולאן ואם היה לי חבר שלא רצה לבוא איתי לסרטים של דיסני בטענה שזה ילדותי, באותו הרגע ידעתי שהוא לא בשבילי.

5. בשנת 2016 יצא בישראל הסרט מואנה, הסרט ה-56 בסדרת סרטי האנימציה הקלאסיים של דיסני. בפעם הראשונה מזה הרבה שנים, עמדה במרכז הסרט גיבורה שונה. מודל היופי עבר שינוי, מואנה לא גרומה, היא לא נסיכה בסכנה, אלא מנהיגה לעתיד שעומדת להציל את השבט שלה. היא לא מאוהבת באף נסיך או גיבור והבחירות שלה, עם אומץ ליבה ישנו את חייה.

6. הבן שלי היה בן שש. הלכנו יחד לראות את הסרט וכשיצאנו משם נכנסנו לחנות צעצועים. אבישי יכול היה לבחור כל צעצוע שרצה, הייתה לו בחירה חופשית. הוא הסתובב דקות ארוכות בחנות, עבר בין כל המכוניות, הרובוטים וגיבורי העל ובחר את הבובה של מואנה.
כשיצאנו הוא הלך איתה ביד, גאה בה כפי שנהג ללכת עם סופרמן או עם קפטן אמריקה. למחרת הוא ביקש לראות את הסרט שוב. הסרט מואנה היה הסרט הראשון שהבן שלי התאהב בו, בדיוק כמו שקרה לי כשאני הייתי בגילו.

7. בכל פעם כשאני עצובה אני יודעת שלא משנה איזה סרט של דיסני אבחר לראות, העצב יעלם.
ישנם משפטים שמספיק שרק אתחיל לומר והבן שלי ואנשים כמוני, יבינו בדיוק למה אני מתכוונת.
כשאבישי מתחרט על מעשים שעשה וכועס על עצמו, כפי שקורה לרבים מאיתנו לפעמים, אני יכולה רק לומר לו "תזכור את מרי פופינס" והוא יבין לבד שאני מתכוונת לציטוט שלה: "אדם יכול לתקן כל יום מחדש, אדם סבלני". באותו רגע הוא נרגע.

8. אני מכירה את הביקורות על סרטי דיסני וערה לטיעונים נגדם, אבל הטוב גובר על הרע. דיסני זה החיים. יש הרבה מה ללמוד מסרטי דיסני, משתמשים בהם בקורסים שונים באוניברסיטה, בכל יום מתקיימים דיונים רציניים על התכנים ועל המסרים שבסרטים. בתקופת הסגר בקורונה, צפינו יחד כמשפחה בסרטי דיסני רבים שהכניסו הרבה שמחה לבית עם הצבעוניות המדהימה והשירים. מי שחושב שמדובר בסרטי ילדים וזהו, מפספס הרבה.
אם להתבגר זה לראות רק סרטים רציניים, תוכניות ריאליטי וחדשות, אשמח להישאר כמו שאני. תודה לך על הדאגה.

סופר אמא דיסני

עשרת הסרטים הטובים ביותר של דיסני לדעתי:

1. מולאן
2. מואנה.
3. לשבור את הקרח.
4. בת הים הקטנה.
5. היפה והחיה.
6. מלך האריות
7. אלאדין
8. רטטוי.
9. הגיבן מנוטרדם.
10.הרקולס

סטטוס לשבת: הנסיכה והאופי

אבישי: אם הנסיכה היא בלי אופי, היא לא מעניינת. בתקופה שלך היו הרבה כאלו, מאז שאני נולדתי זה הפסיק, אז אפשר לומר שהלידה שלי מסמלת את השינוי שעשו בדיסני?