למה הן מאשימות את מיכל? המדור של מאירה ברנע גולדברג

לאחרונה שמתי לב, שאני לא יכולה להזכיר את השם "מיכל צפיר" במפגש בנות מבלי שיתחולל קרב קשה לחיים ולמוות. תוך שניות החבורה מתפצלת לשני מחנות. המחנה הראשון: המעריצות שאוהבות אותה ואת הדרך אותה עשתה בעשור האחרון. קוראות כל מילה שהיא כותבת בפייסבוק ואוהבות לצפות בסרטוני העצמה אותם היא מפרסמת. מהצד השני: אלו שלא סובלות אותה, חושבות שהיא מעודדת רזון קיצוני ומשפילה נשים מלאות ושמנות ומעודדת שנאה עצמית כלפי הגוף הנשי הממוצע.

ויש אותי (טוב, בטח יש עוד הרבה כמוני). השם מיכל צפיר לא גורם לי לחשוב באופן אוטומטי על הליכה בים ותזונה, אלא דווקא זורק אותי שנים רבות לאחור בתור ילדה קטנה שהעריצה מאד את מיכל כזמרת בלהקת מנגו.

יום אחד פגשתי אותה ברחוב, סתם ככה, היא עברה מולי. קפאתי במקום. אני זוכרת שדמעתי מלחץ. באמת שאהבתי אותה כמו שרק ילדה קטנה יכולה לאהוב. לא הצלחתי להוציא מילה מהפה על מנת לנסות לעצור אותה, אבל היא קלטה אותי. אין לי מושג איך. היא עצרה את הליכתה ושאלה איך קוראים לי. לאחר מספר שניות כשקצת נרגעתי, עדיין לא הצלחתי לענות על השאלה הפשוטה שלה, רק אמרתי לה שאני אוהבת את כל השירים שלהם ושהיא הכי יפה לדעתי. אז לא היו מצלמות זמינות כמו היום. נכנסנו לאחת החנויות על מנת להשיג דף והיא חתמה לי. חזרתי הביתה מאושרת עד הגג, כמעט מרחפת.

לפני כמה ימים פרסמתי בפייסבוק תמונה של הספר החדש של מיכל "ליצור את החיים שאני רוצה". באותו היום קבלתי טלפון מחברה שביקשה ממני להוריד את התמונה מדף הפייסבוק מאחר וזה פוגע בה. הספר מעודד רזון. היא נתנה לי נאום חוצב להבות שכלל את כל הסיבות מדוע היא לא אוהבת את מיכל צפיר, ומדוע היא חשה שמיכל פגעה בה ובבנות שלה באופן אישי.

ספרה של מיכל צפיר

אני חושבת שאנשים מסוימים קצת איבדו פרופורציות. הם שופטים לחומרה אחרים על סמך חצאי משפטים מסולפים ועל סמך מה שנוח להם לחשוב. עברתי לפני כתיבת הטור הזה על כל הראיונות של מיכל צפיר מהשנים האחרונות, על רבים מפרסומי הפייסבוק שלה בחצי השנה האחרונה ולא מצאתי אמירה אחת כנגד נשים מלאות או שמנות. אני באמת לא מבינה מאיפה נובעת השנאה הגדולה כלפיה.

היא עברה שינוי גדול בחיים, היו לה שלל תובנות על התהליך והיא התחילה לאמן נשים אחרות. לא הגיוני שבכל פעם שהיא מעלה תמונה עם הגוף המהמם שלה בפייסבוק, תתחיל מלחמת עולם. אפילו כשמראיינים אותה, נראה שמחפשים מתחת לאדמה איך להציק לה: "המראה הקודם לא הפריע לך?" שואלת אותה מראיינת, "בואי נדבר על החלקת שיער".
ממתי החלקת שיער זה בכלל נושא לדיון? טוב שלא מאשימים אותה בפגיעה בכל בעלי השיער המתולתל. מישהי אחרת כותבת לה בפייסבוק שמאחר ומיכל אמידה מאוד, שתשקול להפוך לפילנתרופית שתתמקד בנתינה ללא תמורה ותעזור לכל הנשים שרוצות לרדת במשקל. אז זה העניין? היא התחתנה עם אדם שמשתכר היטב אז אין צורך שתרוויח בעצמה? היא צריכה להסתמך רק על ההכנסה שלו? חוץ מזה אולי היא כן עוזרת בהנחה או ללא תשלום לנשים שאינן יכולות להרשות לעצמן לשכור את שירותיה רק שהיא לא מתגאה בזה בכל ראיון? מניין בכלל הזכות לבקש ממישהי לעבוד ללא תמורה?

אז קראתי את ספרה החדש, שנכנס לרשימות רבי המכר של צומת ספרים בשבוע בו יצא לאור, ואין שם עידוד לרזון. הספר לא מדבר על דיאטות אלא על שינויים בחיים. מי שבז לספרי עזרה עצמית שיתרחק מהספר. הוא לא עבורו. הספר מתאים בעיקר לנשים. בעצם מדובר במחברת עבודה. צריך להגיע אליו עם הרבה כנות ולענות על שאלות קשות שלא תמיד נוח לנו להתמודד איתן. לא משנה כמה את שוקלת, כמה את מרוויחה ומה מצבך בחיים. אם את רוצה לחולל שינוי כלשהו, הספר יכול לעזור וייתן כיוון. הספר מסייע להתמקד בדרכים ליצירת שינויים בחיים, איך להיפתר מהתירוצים שאנחנו מספרות לעצמנו בכל פעם כשאנחנו מתקשות בדרך.

אני עברתי די הרבה שינויים בחיי. לפני שלוש שנים התפטרתי מעבודה יציבה ומלאת חששות יצאתי לדרך חדשה. אני מאמינה בהתפתחות אישית והתקדמות, אני מאמינה שחלומות נועדו על מנת להגשים אותם והספר של מיכל חיזק אצלי את המוטיבציה להמשיך בעשייה.

לכי לישון גילי!

לכי לישון גילי! | ליבי גליסון ופריה בלקווד, מתרגמת: דבורה בושרי. הוצאת אגם

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה קראתי ספר ילדים שבסיומו הרגשתי את ליבי מתרחב. זהו ספר חובה בכל בית שבו לילדי המשפחה הצטרפו אח או אחות חדשים. במעט משפטים, ומעט מלל, הצליחה הסופרת להעביר מסר חזק על הקשר הנדיר שיש בין אחים ואחיות במשפחה.
גילי צורחת במיטה כמו שרק תינוקת שלא רוצה לישון יודעת לצרוח. אחותה מזעיקה את אמא. אבל גילי ממשיכה לצרוח. אחותה מזעיקה את אבא, אבל גילי ממשיכה לצרוח. לבסוף הפתרון מגיע מהאחות הגדולה, פתרון שיעלה חיוך של אושר על פניכם.
לבני שנתיים ומעלה ולכל מי שיש לו אחות או אח חדשים. זוכה פרס CBCA האוסטרלי, לספר הילדים הטוב ביותר לשנת 2015.

החלפות!

החלפות! | ג'אן אורמרוד, אייר אנדרו ג'וינר. מתרגמים: שהם סמית ואמנון כץ. הוצאת אגם

כנראה האוסטרלים מבינים בספרי ילדים כי גם הספר הנפלא הזה זכה באוסטרליה בפרס ספר הילדים הטוב ביותר, לשנת 2014.
מה קורה כשאמא תנינה משאירה רק לרגע את נינה תנינה עם אחיה הקטן? נינה תנינה חושבת שהאח החדש שלה ממש מסריח, שבכלל לא כיף איתו ואפילו קצת מקנאה, אז בהזדמנות הראשונה היא נכנסת לחנות התינוקות ומנסה להחליף אותו באח אחר. היא תנסה אח פנדה, אח פיל, שני תאומי טיגריס אבל בסופו של דבר תגלה שאח תנין זה בדיוק מה שהיא צריכה.
הבן שלי (שבכלל אין לו אח), צחק מאוד מהעלילה ואהב את האיורים המשעשעים שמוסיפים המון לטקסט. מומלץ מאוד!
לבני 3 עד 6.

"בכלל לא שמח"

סטטוס לשבת:
אני: נו? איך אתה מסכם את הימים הראשונים בבית ספר?
אבישי: כיף! כיף! כיף!
אני: יופי. אני שמחה שאתה שמח לחזור ללימודים.
אבישי: איכס. אני בכלל לא שמח לחזור ללימודים. מתי יש חופש?
# דיסוננס