אני זוכרת את הפעם הראשונה שהזמנתי לאבישי הופעה ב"זאפה". קניתי את הכרטיסים ורק לאחר מכן גיליתי שאין מקומות שמורים מראש, שצריך להגיע שעה וחצי לפני הזמן ל"פתיחת דלתות" ופשוט להמתין עד שההופעה תתחיל. מי שמגיע ברגע האחרון לא יוכל לשבת במקומות הטובים והקרובים. לי באופן אישי זה לא הזיז, אין לי בעיה להגיע לפני, לשבת עם חברות, לצחוק, לאכול, לדבר ואז לראות הופעה טובה. אבל הבן שלי אוטיסט ולו זו בעיה, אפילו בעיה גדולה. ראשית הוא לא מסוגל לשבת להמתין שעה וחצי, בטח לא כשכולם סביבו אוכלים, הוא רגיש מאוד לריחות, ואם הוא מגיע להופעה, מאוד חשוב לו לשבת במקומות טובים. זו הסיבה שלכל הופעה או קונצרט אני דואגת להזמין כרטיסים הרבה זמן מראש בכדי שאוכל לתפוס את המקומות בשורות הראשונות.
בקיצור, באותו היום, אחרי שהזמנתי את הכרטיסים ל"זאפה", חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני ובטח אפשר למצוא פתרון לכל העניין, כזה שלא יגרום לנו לוותר על החוויה. התלבטתי ולבסוף התקשרתי למוקד ההזמנות, סיפרתי שאני אמא לילד אוטיסט שאוהב מאוד הופעות וסיפרתי להם על הבעיה שלנו. ביקשתי שאנחנו נגיע חמש דקות לפני תחילת המופע והם ישמרו לנו מקומות טובים מקדימה כדי לחסוך לנו את הלחץ. הבחור שענה לשיחה הקשיב לדברי עד הסוף לקח ממני את הפרטים והבטיח שיחזרו אלי עם תשובה. את האמת לא האמנתי שיחזרו אלי, תיארתי לעצמי שאצטרך לחזור אליהם בעצמי עוד כמה פעמים ולבקש לדבר עם מנהל עד שמישהו יזיז את עצמו ויבדוק את העניין. יש לי ניסיון לא מוצלח עם ארגונים וחברות שקשה להם לשנות נהלים רק למען ילד אחד. אבל אחרי שעה חזרו אלי בדיוק כמו שהבטיחו, ולא רק שחזרו, הם חזרו עם תשובה חיובית. הם הבטיחו לי שהם יעשו הכל על מנת שלילד שלי תהיה חוויה טובה מההופעה. הם ביקשו את השמות שלנו והעניין סודר. הגענו כמה דקות לפני ההופעה. ברגע שאמרתי למארחת בכניסה את השם, היא ישר ידעה במה מדובר והובילה אותנו אל המקומות שלנו. הם שמרו לנו מקומות מעולים מול הבמה. הבן שלי היה מאושר וגם אני מאוד התרגשתי מהמחווה.
למחרת כתבתי בפייסבוק סטטוס עם פרטי המקרה והודיתי לאחראים שלא התווכחו, לא שאלו שאלות מיותרות, אלא הקשיבו, הבינו ופעלו כדי לעזור לנו.
להפתעתי חלק מהתגובות לא היו חיוביות. אנשים כעסו עלי. "בטח שעזרו לך" כתבו לי. "את מאירה, ברנע-גולדברג, יש לך טורים ב"מאקו", ב"מלאבס", יש לך מלא עוקבים בפייסבוק, את סופרת ומכירים את השם שלך. נראה אותם עוזרים לאנשים הרגילים שפונים אליהם לא רק לאנשים מקושרים".
ההודעות האלו עצבנו אותי כל כך, כי לפעמים יש תחושה שאנשים מחפשים מתחת לאדמה סיבות להיות ממורמרים ולכעוס גם כשלא צריך. כשהתקשרתי ל"זאפה", בכלל לא הזכרתי את השם שלי, ההזמנה הייתה על שם בעלי, הבחור הצעיר שענה לי, לא ידע עם מי הוא מדבר ואני לא חושבת שאני כל כך מפורסמת שבציון שמי כולם עוברים לדום. כל מה שעשיתי זה לספר את האמת. סיפרתי שאני אמא לילד על הספקטרום האוטיסטי שאוהב מוזיקה והופעות וצריך קצת עזרה.
אבל זה לא עזר. יש אנשים שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם. בכל מקרה, אני המשכתי להיעזר ברצון הטוב של "זאפה" ובכל פעם כשהזמנתי הופעות, המשכתי להתקשר ולבקש את אותה בקשה גם כשהיה קצת יותר מסובך. כמו למשל למשל בהופעה של תיסלם בשוני, שמתקיימת בחוץ ולא במועדון, גם אז מנהל המקום חזר אלי כשעה לאחר שהתקשרתי למוקד שרות הלקוחות של "זאפה", וגם שם דאגו לשמור לנו מקומות מראש. בכל פעם כזו פרסמתי עוד סטטוס בנושא כדי שהורים נוספים ידעו שיש פתרון, שאפשר לבקש ולקבל עזרה. בעקבות הסטטוסים האלו קבלתי פניות מעוד הורים שעשו זאת. כל מי שפנה אליהם קיבל מענה באופן מידי, אבל לצערי גם ההודעות המכוערות נמשכו. "עוזרים לך כי את מפורסמת", כתבו לי.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה דווקא עכשיו? לפני כמה ימים שוב נכנסתי לאתר של זאפה להזמין כרטיסים להופעה ולשמחתי נתקלתי מראש בהודעה הבאה: למקומות נגישים – ניתן ליצור קשר עם מוקד ההזמנות 9080* או לפנות בדוא"ל [email protected].
כל כך התרגשתי מהעובדה שהם חושבים מראש על אנשים שזקוקים להם, כלומר לא ממתינים להתלבטויות של הורים האם כדאי להתקשר או לא, האם יעזרו לנו או לא. מראש יש כאן הצהרה: אנחנו יודעים שיש כאלו שזקוקים להנגשה, בואו ספרו לנו על הבעיה ואנחנו נפתור לכם אותה. התקשרתי למוקד, גם הפעם, וברור שלאף אחד לא היה אכפת שאני כותבת טורים, אלא רק מהעובדה שאני זקוקה לעזרה.
אז הפעם רציתי לנצל את הטור ולכתוב להנהלת ה"זאפה", תודה. תודה על האכפתיות, תודה על הרצון הטוב, תודה שאנחנו חשובים לכם, ודווקא בימים אלו שקל להתלונן על בעלי עסקים ברשתות החברתיות רציתי שתדעו שיש כאלו שמאוד מעריכים אתכם. הלוואי וכל בעלי העסקים ילמדו מכם אנושיות ותודעת שרות.
מג'יקל מיסטרי טור
ביטלמניה 50 שנה ל- ABBEY ROAD: להקת מג'יקל בנד, מארחת את חמי רודנר ונעם רותם.
שבת הקרובה 8/11 זאפה תל אביב
להקת המג'יקל בנד מופיעה כבר כמעט עשרים שנה ברחבי הארץ ומשמחת את ליבם של אלו שנולדו אחרי עידן הביטלס, אלו שלא זכו לראות את ארבעת המופלאים אך אוהבים את השירים ורוצים לנסות לשחזר את הקסם. על מנת לשחזר את הסאונד הייחודי של הביטלס מנגנת הלהקה בדיוק על אותם כלי הנגינה עליהם ניגנו חברי הביטלס: גיטרת הבס הייחודית של מקרטני – בס ההופנר, הגיטרות של האריסון ושל לנון: ריקנבקר, גרץ', ואפיפון, וסט תופי לודוויג כמו של רינגו.
חברי הלהקה עולים לבמה לבושים בחליפות ועניבות על מנת להידמות ככל שניתן למקור.
האלבום ABBEY ROAD, אלבומם האייקוני וה-11 של הביטלס (האלבום האחרון שהוקלט ע"י ארבעת המופלאים), נחשב לאלבומם הטוב ביותר ולאחד האלבומים המהפכניים והמשפיעים ביותר בתולדות המוסיקה.
הלהקה תנגן את שירי האלבום לצד להיטי הביטלס נוספים: come together, something, here comes the sun, I want you, you never give me your money, golden slumbers-the end, hey jude, all you need is love, let it be, she loves you, a hard day's night, all my loving, yesterday, twist and shout, drive my car ועוד.
זו חוויה נהדרת לכל המשפחה. מומלץ מאוד, הייתי בהופעה עם הבן שלי ונהנינו בצורה יוצאת מהכלל.
8.11 זאפה תל אביב, 16.11 מועדון הגריי.
סטטוס לשבת: אז על מה מוותרים אבישי?
אני: אבישי אי אפשר ככה, גם חוג חליליות, גם מקהלה, גם קונסרבטוריון, גם צופים, גם חוג אנגלית, גם שחייה. צריך לוותר על משהו.
אבישי: אני מעדיף לוותר על הלימודים בבית ספר.
רביד
תמיד מקסימה , תודה על השיתוף, בהחלט צריך לפרגן למי שמגיע, ונשאיר את הממרממרה למי שאפילו לא טורח להתקשר ולבקש נגישות, אנשים מעדיפים לשבת בבית ולהתלונן. כל הכבוד לך שלא ויתרת וכל הכבוד לזאפה על הרגישות .