מתחילים להתכונן לחגים: שלוש המלצות לקריאה או למתנה. או גם וגם

תמיד לפני יום הכיפורים אני מתרגשת כי אני יודעת שמעבר לסליחות ולקדושה, מצפות לי גם 24 שעות של שקט. חודש לפני אני כבר מכינה ליד המיטה את הספרים אותם יש בכוונתי לקרוא. מהן ההמלצות שלי ליום הכיפורים ולחודש החגים שמתקרב אלינו בצעדים מהירים? בבקשה, קבלו שלוש המלצות נהדרות גם לצום וגם כמתנות חג. וכן, אני יודעת שיש עוד זמן, אבל אני מהמקדימים בעניינים האלו.

רומן סופר אמא

רומן / מיכל קובזמן, הוצאת כנרת זב"מ

כבר כמה שנים שאני מלמדת סדנאות כתיבה, אז כמובן שהתלהבתי כשקבלתי ספר שכולו מתרחש בסדנת כתיבה ואפילו הפרקים שלו בנויים על פי סדר השיעורים. "רומן" הוא הסיפור של שניים ממשתתפי הסדנה. איה הנשואה ומיקי נשוי עם שני ילדים. היא מחפשת את עצמה והוא מרגיש שהחיים שלו חסרי משמעות. בתחילת הסדנה שניהם לא יודעים על מה יכתבו. עם כל שיעור שעובר הם וגם אנו הקוראים מבינים עוד משהו על כתיבה – דרך המפגשים המתוארים, והתרגילים שנותן המנחה. מהר מאוד מתברר שגם לאיה וגם למיקי יש סיפור מעניין בעברם. היא עברה בנעוריה אירוע קשה שהיא מסתירה ומנסה לשכוח והוא היה פעיל בארגון התנדבותי שנשארו לו סימני שאלה לגבי כמה מהדברים שעשה שם. הכתיבה על אירועים קשים מהעבר מערערת מאוד את שניהם ומשהו מתחיל להתפתח ביניהם. הקריאה בספר שוטפת ומרתקת. הסופרת הצליחה לבנות מתח סביב אירועי העבר והדברים נחשפים לאט לאט. הגילויים האלה משמעותיים ולא מאכזבים את הקורא (כפי שקורה לפעמים בספרים דומים), דרך הגילויים האלו אנו מבינים איך איה ומיקי התפתחו והפכו למי שהם היום. במקביל הקשר ביניהם שגם הוא נבנה בהדרגה, הולך ומסתבך וברור שהם מאבדים שליטה ועלולים לפגוע בכל מי שהם אוהבים. ספר מותח ונוגע ללב עם בונוס: כמה שיעורי כתיבה מעולים.

סופר אמא המקעקע מאושוויץ

המקעקע מאושוויץ / הת'ר מוריס, הוצאת שוקן

זה זמן רב שאני נמנעת מספרי שואה. קשה לי לקרוא אותם ואיני מסוגלת להכיל את תוכנם הקשה. אין לי מושג מה קרה עם הספר הזה, ברגע שהוא הגיע לידי וראיתי את הכריכה, ידעתי שיש כאן ספר יוצא מן הכלל. אולי זו הכריכה שרמזה לי לסוף טוב, אולי אלו ההמלצות ששמעתי עליו מכל עבר ואולי הכתבה שקראתי בעיתון כמה ימים קודם, כתבה אשר ממנה למדתי שמדובר בסיפור אמיתי ויוצא דופן. בכל מקרה התחלתי ומאותו הרגע לא יכולתי להתרכז בשום דבר אחר, הייתי חייבת לקרוא בו עד הסוף.
לאלי הוא צעיר יהודי סלובקי. כאשר הגיעה הבקשה מהשלטונות הנאצים שכל משפחה יהודית חייבת לשלוח גבר למשלוח הקרוב, הוא בחר להתנדב לייצג את משפחתו. בכך הוא חשב שהוא יוכל להציל אותם. אין לו מושג לאן הוא אמור להגיע, כמו כל הגברים גם הוא בהלם מהצפיפות, הרעב והתנאים האיומים ברכבת שדוהרת לכיוון אושוויץ.
בדרך נס הוא מקבל על עצמו תפקיד אכזרי: המקעקע במחנה ההשמדה. הוא מבין שאם לא ייקח את התפקיד על עצמו הוא ימות ומישהו אחר יעשה את העבודה האיומה הזו. הוא לפחות יכול לנסות להיות עדין ולהשתדל שלא להכאיב. יום אחד הוא פוגש אישה, הוא נאלץ לקעקע אותה אבל הוא מבין שמשהו באישה הזו יוצא דופן. הוא מתאהב בה. איש אס אס שאחראי עליו, חייל צעיר, סדיסט ובלתי צפוי, מחבב את לאלי ולכן גם מחליט לעזור לו ליצור קשר עם אותה אישה. לאלי מצליח להעביר לה מכתבים והשניים מתאהבים במקום האכזר והמרושע ביקום. האם אהבה יכולה לשרוד בתת תנאים? יש משהו מאוד מרגש בקריאה בספר, לא כל כך פשוט להעביר את זה במילים, תצטרכו פשוט לסמוך עלי. הספר כתוב בשפה פשוטה ויחד עם זאת יכולתי לעצום את עיני ולראות את הכל מתרחש כמו בסרט ישן. תקראו!!

4321 של פול אוסטר

4321 / פול אוסטר, הוצאת עם עובד

בכל שנה אני מתלבטת איזה ספרים לקרוא מוקדם ולהמליץ עליהם בטורים שלי לקריאה ביום הכיפורים, ואיזה ספר להשאיר לי ליום עצמו. בשנים האחרונות יצא שאת הספרים הטובים באמת קראתי לפני בשביל הטורים שלי ולי לא נשאר ספר שאיתו אני באמת רוצה לבלות שעות ארוכות. הפעם החלטתי לספר לכם איזה ספר השארתי לעצמי, אז זה אולי מצחיק להמליץ על ספר שלא קראתי, אלא רק התחלתי, אבל נראה לי שמדובר בספר כל כך מיוחד, כך שהפעם מותר לי לעשות זאת.
נתחיל מזה שפול אוסטר הוא הסופר האהוב עלי. קראתי את כל הספרים שלו שתורגמו לעברית (25 ספרים סך הכל) ואם לא קראתם את "מר ורטיגו" אז בבקשה תרשמו לעצמכם שיעורי בית, להשלים את החומר החסר.
לגבי הספר החדש, אז ככה, אל תיבהלו מהעובי. אני יודעת שזה נראה מפחיד, אבל כשפול אוסטר כותב הרבה, יש סיבה. הוא יודע לכתוב. מבחינתי זו מתנה: 885 עמודים, הספר שוקל 725 גרם. שאלתי את יואב כ"ץ (שתרגם את הספר יחד עם אפרת נוה), כמה זמן נמשכה מלאכת תרגום הספר והוא ענה שכמעט שנה.
במרכז הרומן עומדת דמותו של ארצ׳י פרגוסון, שנולד בניו ג׳רזי במרץ 1947 – חודש בלבד לאחר הולדתו של פול אוסטר עצמו. הרגע המכונן בספר מתרחש כשארצ׳י עדיין ילד, וחבורת עבריינים מתכננת להצית את חנות החשמל של אביו כדי לגבות את כספי הביטוח. ממש בנקודה זו מתפצלת העלילה לארבע עלילות שכל אחת מהן נפתחת בתוצאה אחרת של אותו ניסיון הצתה, ומתפתחת בהתאם.
כך גם אנו מגלים ארבעה נרטיבים שונים לחיו של פרגוסון, אשר משתלבים עם ההיסטוריה האמריקנית של המאה ה-20. רצח קנדי, מלחמת וייטנאם, מהומות הסטודנטים ועימותים בין לבנים ושחורים. מכאן נובע גם שמו של הספר: 4321.
בהוצאה הייתה התלבטות גדולה לגבי כריכת הספר, מאחר והספר כל כך מסקרן וכל דימוי אנושי היה הורס את האפקט הרצוי. לכן הוחלט לתת דגש דווקא על המספרים. קראתי את מאה העמודים הראשונים לפני שבחרתי להמליץ לכם על הספר, יש לפני עוד דרך ארוכה לעבור. אני יכולה רק לספר לכם אנקדוטה אחת משעשעת שהקורא מגלה כבר בתחילת הספר. סבא של פרגוסון יצא ברגל מעיר הולדתו מינסק עם מאה רובלים תפורים לבטנת מעילו. הוא נסע מערבה עד המבורג דרך ורשה וברלין וקנה כרטיס הפלגה לספינה שתוביל אותו לניו יורק. במהלך ההמתנה לראיון עם פקיד ההגירה, יהודי רוסי אחר אמר לו שישכח מהשם הקודם שלו (רזינרוף), הסבירו לו שהוא צריך שם אמריקאי. המליצו לו לומר ששמו "רוקפלר", אבל כשהגיע רגע האמת בו הוא נשאל על שמו, הוא שכח את השם המומלץ ופלט ביידיש: "איך האב פארגעסן" (שכחתי), וכך קרה שאייזק רוזינקוף התחיל את חייו החדשים באמריקה בשם: איכבוד פרגוסון.

סטטוס לשבת: אין פרוטקציה לבן של הסופרת?

מאירה ואבישי

אבישי: אמא ביום כיפור אני יכול לקרוא את ספרי המבוגרים שכתבת?
אני: לא. רק כשתהיה בן 16.
אבישי: אין לי פרוטקציה למרות שאני הבן של הסופרת?