הוא נראה ילדון קטן, דומה להארי פוטר, ביישן ושקט

לפני עשר שנים עבדתי כמנהלת הדרכה בצומת ספרים. שנים רציתי, חלמתי ושאפתי להגיע לתפקיד הזה שהתאים לכישורים שלי בצורה כל כך מדויקת. התחלתי כעובדת מתלמדת בקניון הגדול, התקדמתי למנהלת משמרת, מנהלת חנות קטנה, מנהלת חנות גדולה ובגיל 27 זה קרה. קבלתי טלפון ממנכ"ל הרשת שבישר לי שהוחלט לפתוח מחלקת הדרכה ברשת ושנבחרתי לתפקיד הנחשק. הייתי בטוחה שזו פסגת הקריירה שלי, שעד הפנסיה אשאר בתפקיד הזה, כי הוא נועד לי. לא יכולתי לדמיין שאעשה משהו אחר.

יום אחד קבלתי מייל מאחד העובדים בצפון. הוא כתב לי שמעולם לא הוזמן להדרכת ספרי ילדים ונוער והוא מבקש להגיע. זה היה מוזר, רוב העובדים לא התנדבו להגיע מיוזמתם להדרכות במרכז. אף אחד מאיתנו לא יכול היה לנחש מה יצמח מהמפגש בינינו.

הבחור הצעיר הגיע להדרכה. הוא נראה ילדון קטן, דומה להארי פוטר, ביישן ושקט. הוא התיישב בכיסא הרחוק ביותר מהלוח ולפניו ערמת דפים גדולה. לכל אורך ההדרכה ראיתי שהוא מצייר. כשהתקרבתי לראות מה בדיוק הוא מצייר, הוא הפסיק והסתיר את הדפים. מסתבר שהוא חשש. הוא חשב שאניח שזה מראה על זלזול וחוסר הקשבה, אבל הוא לא יכול היה להפסיק. כדי להתרכז הוא צריך לצייר. האיורים בשבילו הם דרך חיים, מבחינתו זה טבעי כמו אוויר לנשימה.
בהפסקה הסתקרנתי, ניגשתי אליו וביקשתי לראות מה הוא צייר במשך כל כך הרבה זמן. הוא הגיש לי את האיורים מבויש.

הסתכלתי על הציורים ונדהמתי. כשאני מציירת להנאתי כדי להתרכז, אני צובעת משבצות בצורות, כותבת את השם שלי בכל מיני גדלים או מציירת דמויות מטופשות שמזכירות איורים של ילדים בני חמש. האיורים של רמי היו מדהימים. הוא צייר כל מיני חיות קסומות שכאילו נלקחו מספרי פנטזיה, גמדים קטנים ואפילו אותי עומדת על יד הלוח עם ערמת ספרים ענקית שמאיימת לבלוע אותי.

"אלה לא האיורים הכי טובים שלי", הוא התנצל. אני עדיין בחנתי את האיורים בהתלהבות. "יש לי חלום", הוא אמר בשקט, "את תצחקי עלי. אני חולם להיות מאייר של ספרי ילדים ונוער. אני מרגיש שזה היעוד שלי בחיים. אני לא מדבר על זה עם אנשים כי הם תמיד מגיבים בצורה מוזרה. מספרים לי למה זה לא יקרה, ולמה לא כדאי לי ולמה זה לא כלכלי".

"אני חושבת שאתה חייב ללכת ללמוד איור. יום יבוא ותהיה מאייר מאוד מצליח", אמרתי לו.

הוא צחק. "אני לא רואה את זה קורה. קרה לך פעם שרצית משהו מאוד והבנת שזה אולי רק חלום?". ואז אמרתי לו משהו שהתביישתי לספר לאחרים בדיוק מאותה סיבה. "אני חולמת להיות סופרת. לא סתם סופרת, אלא סופרת מצליחה. אבל אני חושבת שזה חלום רחוק כזה, פנטזיה. ראית כמה ספרים יצאו רק החודש?", הצבעתי לו על ערימת הספרים הגדולה שעליהם דיברתי בהדרכה. "למה שהוצאה לאור תסכים להוציא ספרים שלי?".
לרגע שקענו שנינו בדיכאון קל.

"לפחות אנחנו עובדים ליד ספרים. גם אם אני לא מאייר ואת לא סופרת אנחנו מוקפים במה שאנחנו אוהבים.

"אתה יודע מה?" אמרתי לבסוף. "אני יודעת שאין לי סיכוי, אבל אני רוצה לנסות. אני מתכוונת להגיש את ספר המבוגרים הראשון שלי להוצאה. גם אם לא יקבלו אותו לפחות אדע שניסיתי. אם יום אחד אכתוב ספר לילדים, גם אם זה יקרה בעוד עשרים שנה, אני אחפש אותך ואתה תאייר את ספר הילדים הראשון שלי".
הוא צחק. ההפסקה נגמרה וההדרכה נמשכה.

עברו די הרבה שנים מאז אותה שיחה. רמי ואני נפגשנו בכל מיני אירועים בעבודה אבל מעולם לא חזרנו לדבר על הנושא. הוא במקביל לעבודתו התחיל ללמוד איור באופן מקצועי, הספר הראשון שלי התקבל להוצאת כנרת זמורה ביתן, הפך לרב מכר, בעקבותיו יצאו לאור עוד שני ספרי מבוגרים ושלושה ספרי נוער מצליחים ואז זה הגיע. נחתם חוזה לספר השביעי, הפעם ספר ילדים.

"מי המאייר שחשבת עליו?" שאלו אותי בהוצאה. יכולתי לנקוב בכל שם שרציתי, ציפו שאבחר במאייר הכי נחשב, או הכי פופולארי אבל אני ידעתי שאני רוצה רק את הארי פוטר הביישן והמופלא, אני רוצה רק את רמי, בדיוק כפי שסיכמנו אז. לא אשקר, הרבה גבות הורמו. "את בטוחה? הוא עדיין לא אייר ספרי ילדים. אין לו את הניסיון הדרוש", אמרו לי. אבל הייתי נחושה. "אם ספר הילדים שלי יצא לאור, יש רק מאייר אחד שבא בחשבון".

העורכת בהוצאה ביקשה שאציג בפניה דוגמאות לאיורים שלו ואז גם היא הבינה שיש כאן חיבור נכון, שהוא המאייר המתאים לספר. מאז נחתם החוזה ופורסם הדבר, רמי לא מפסיק לקבל הצעות עבודה. הוא הספיק לאייר שערים לעיתוני ילדים נחשבים, לאייר ספר ראשית קריאה בהוצאה גדולה ולקבל הצעות לעוד ועוד פרויקטים מרתקים בתחום.

היום שבו הספר "הילדה שניסתה" יצא לאור, היה אחד הימים המאושרים שלנו. הפרשנות שלו לסיפור שכתבתי כפי שמתבטאת באיורים, שידרגה את הספר ועשתה את ההבדל. לשנינו ברור ששיתוף הפעולה בספר הזה הוא רק ההתחלה של העבודה המשותפת בינינו.

מי היה מאמין שהכל התחיל פעם, לפני די הרבה שנים, כששנינו היינו חסרי אמונה, בחדר הדרכות קטן במושב ניר צבי. מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה? אני חושבת שהרבה. מקווה שגם אתם חושבים ככה.

קולקציית הקפסולה הקייצית של קרן שביט "ג'אפה אואזיס" ביפו

קולקציית הקפסולה

"מכירים את זה שיש לכם משאלה בלב, שאתם שומרים לרגע קסום של 'פתיחת דלתות שמים' ומביעים אותה רק בלבכם? נשיפה על נרות יום הולדת, ריס שנפל, או כל הזדמנות אחרת שתיתן לכם את התירוץ להביע משאלה ועכשיו? אני מייצרת המון משאלות, רואה פוטנציאל והוא מוביל אותי לדמיין ולבקש להגשים את המשאלה שלי. אני חולמת ללא הפסקה ומגשימת חלומות סדרתית.
מעיזה לתת ללב שלי להתפרע ואז מיד מגייסת את הראש, שיעזור לממש. אם יש לי חלום, הוא בוער בי ולא נותן לי מנוחה עד שיתממש. כל חלום שמתגשם הוא דלק איכותי לעוד 10 חלומות נוספים. כל פיצוח מגביר את התשוקה לצאת למסעות נוספים".
את המילים האלו כתבה המעצבת קרן שביט לקראת השקת קולקציית הקפסולה הקיצית שלה, "ג'אפה אואזיס", ביפו. קולקציה מיוחדת במינה שתשאיר אתכן עם פה פעור ולב שמח ומאושר.
קולקציית הקפסולה החדשה המתאימה לאקלים הים תיכוני והחם שלנו, מאופיינת בשמלות וגלביות שלא נצמדות, בדי כותנה איכותיים, קלילים ואווריריים, וכמובן כיסים מפנקים (אני חייבת כיסים בשמלות שלי). בקולקציה גם חולצות טי שירט בהדפסים מקוריים. חגיגה לעיניים. המהדורה מוגבלת.
אני מאוהבת בקרן שביט, בכל עונה היא מפתיעה אותי מחדש. יש מידות בשפע, לנשים מכל הסוגים ובכל הגדלים. מומלץ ביותר לבקר בחנות המדהימה שלה ברחוב עולי ציון 13 יפו או לחפש באתר את האירועים שהיא מקימה ברחבי הארץ.

סטטוס לשבת: לא אשכח

אבישי

אבישי (בן תשע): "סבא, אני מבטיח לך שלעולם לא אשכח את מכבי תל אביב. גם שתהיה מאוד זקן וגם אחרי שתמות אני אמשיך לעודד אותם.