הגננת שלא ויתרה לי והצילה את הבן שלי

אני לא אשכח את היום הזה לעולם, היום בו הגננת של הבן שלי שאלה אותי שאלה כביכול תמימה, "תגידי מאירה, הכל היה בסדר עד עכשיו בטיפת חלב?".
הבן שלי היה בן שנתיים וחצי, חמוד ומקסים, והכל היה תקין בטיפת חלב. לא הבנתי מדוע היא שואלת אותי את השאלה הזו, אבל כולם הרגיעו אותי ואמרו לי שזו שאלה לגיטימית כשילד חדש נכנס באיחור לגן פרטי. הסבירו לי שהיא בטח שואלת את כל ההורים את השאלה הזו. אני נרגעתי והמשכתי הלאה בחיי, אבל הגננת לא נרגעה. למזלי הרב, היא לא המשיכה הלאה.

בכל פעם היא הציקה לי עם שאלות מעצבנות על הבן שלי. ניסתה להבין מדוע הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. למה כשכולם נכנסים לארגז החול הוא היחיד שמסרב לגעת בחול? למה הוא לא אוכל כמו כולם? למה הוא לא משחק כמו כולם. למה הוא למשל מפחד לגעת בצבעי מים. בשלב מסוים אמרתי לבעלי שאני שונאת את הגננת הזו ואם לא הייתי יודעת כמה היא טובה, הייתי מוציאה אותו מהגן. ברור שהוא לא אוהב חול! גם אני שונאת חול! בחיים לא לקחתי אותו לשחק בחול בדיוק כמו הורים אחרים, ולגבי האוכל, ככה זה. ולגבי הצבעי מים? קניתי צבעי מים, הנחתי בריסטולים ענקיים בכל הסלון, נתתי לבן שלי לשחק עם הצבעים, לטנף את עצמו ואת כל הבית ואת התמונות שלחתי לגננת. "עכשיו את מרוצה? הוא משחק בצבעי מים. את מוכנה לעזוב אותי?".

אבל לשמחתי הגננת לא נרגעה. למזלי הרב היא החליטה לא לעזוב אותי.

יום אחד היא פשוט הושיבה אותי לשיחה, ואמרה לי שמשהו לא נראה לה תקין בהתפתחות של הבן שלי. היא אמנם דיברה בעדינות ובזהירות אבל זו לא הייתה שיחה קלילה כבדרך אגב, היא לא אפשרה לי להתחמק, והיא ביקשה ממני לבדוק את הנושא. כשלקחתי את כל המילים שהיא הזכירה בשיחה וחיפשתי אותן בגוגל, עלו בעיקר תוצאות הקשורות לאוטיזם. שאלתי אותה (או נכון יותר צרחתי עליה), "את אומרת שהבן שלי אוטיסט?". והיא, שחששה לומר את המילה הזו בצורה מפורשת, אמרה לי שהיא לא מאבחנת, אבל צריך לבדוק.

יצאתי מהגן נסערת מאוד אבל למזלי, אף על פי ששנאתי אותה באותו הרגע, אף על פי שחשבתי שהיא טיפשה ושאין לה מושג על מה היא מדברת, עצרתי רגע ועשיתי סדר בדברים. היא הרי לא עושה לי שום דבר בכוונה. יש לה חשד. חשד הזוי ומטורף אבל היא חושבת שיש בעיה. נסעתי לקופ"ח. למרות שהרופא בקופה טען שהגננת לא יודעת על מה היא מדברת וסירב לתת לי הפניה לאבחון, הלכתי עם האינסטינקטים של הגננת וביצעתי אבחון פרטי. רציתי לנפנף לה בתוצאות האבחון ולהראות לה שהיא מדברת שטויות, אבל בערב ראש השנה של אותה שנה, קבלנו את תוצאות האבחון. הבן שלי נמצא על הרצף האוטיסטי. הגננת הצילה לנו את החיים. כשמאבחנים אוטיזם בגיל צעיר יש יותר זמן ומקום לטיפול. ניתן ממש להציל את הילד.

ולמה אני מספרת לכם את כל הסיפור הזה? כי בכל חודש כותבות לי גננות שרוצות להתייעץ איתי. הן חושדות שלאחד הילדים בגן יש בעיות התפתחותיות שנושקות לאוטיזם, אך מאחר שלא מדובר באוטיזם באופן שעליו רוב האנשים בעולם חשבים כשהם שומעים את המילה אוטיזם, הן לא מצליחות לגרום להורים ללכת לבצע אבחון ולבדוק את העניין. הורים רבים מוציאים את הילד מהגן ומעבירים אותו לגן אחר, חלק מההורים צועקים על הגננת ומבקשים ממנה לא להתערב וחלק פשוט מתעלמים.

אני בהחלט יכולה להבין את ההתנגדות של ההורים. זה לא נעים לשמוע שהגננת חושדת שמשהו לא תקין בהתפתחות של הילד שלנו, ועוד בטח יותר קשה להבין כשזה משהו שאנחנו בעצמנו כהורים לא שמים לב אליו. אבל אני פונה כאן להורים ומתחננת: הגננת חושדת שיש בעיה עם הילד? אל תתעלמו! תבדקו! תבדקו בצורה רצינית. לכו לאיש מקצוע שזה תחום ההתמחות שלו. לא כל אחד יכול לאבחן אוטיזם. פסיכולוגים, פסיכיאטרים ונירולוגים שלא מבינים באוטיזם לא יודעים לאבחן בטח לא את המבלבלים, שנמצאים בתפקוד גבוה. אם הילד נמצא על הרצף האוטיסטי הוא זקוק לעזרה וככל שתתנו לו אותה מוקדם, כך גדלים הסיכויים שלו להשתלב בהמשך. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתי מתעלמת מהקשיים של הבן שלי, ומגיעה לגן עירייה ומאוחר יותר לכתה א' בלי הכלים הנכונים, בלי העזרה הנכונה. הילד שלי היה הולך לאיבוד.

בכל פעם שאני משוחחת או מתכתבת עם גננת כזו, אני מתפוצצת מבפנים כי אני מבינה עד כמה קשה לה להציף מחדש שוב ושוב את הנושא מול ההורים ואני יודעת כמה קשה להורים לנהל את השיחות האלו. לבן שלי יש חבר בגילו שאובחן רק בכיתה א' מאחר שההורים שלו לא הסכימו לשמוע על אבחונים עד שלא הייתה ברירה והנהלת בית הספר הודיעה להם שבלי אבחון הילד לא יוכל להמשיך ללמוד בבית הספר. כמה סבל היה נחסך מהילד אם רק היה מקבל את הטיפול הנכון בזמן?

אוטיזם זה לא משחק. ואם הגננת טעתה? אז יופי. לפחות אנחנו יודעים שהיא ערנית. אני מעדיפה את אנשי החינוך שלי כאלו, מעורבים, עם יד על הדופק.
אז תזכרו: הגננת חושדת? לא מתעלמים! בודקים.

סיפורי פסנתר / מופע מיוחד של הסופר יואב בלום וענבר רוטשילד

סיפור ]פסנתר של יואב בלום. מומלץ

הסופר המוערך יואב בלום פורץ את גבולות הז'אנר ויוצא במופע ייחודי שלכבודו כתב שמונה סיפורים קצרים שנוצרו בהשראת יצירות קלאסיות של מיטב המלחינים.

את הסיפורים שעוסקים בחלומות, באהבה, בעבודת הכתיבה ובהורות, יקריא יואב לקול צלילי הפסנתר. על הפסנתר תגנן ענבר רוטשילד שכבר הופיעה בקונצרטים ברחבי העולם ואף זכתה בפרסים רבים על נגינתה.
המופע הראשון יתקיים בגבעת שמואל ביום חמישי 04.04.19 בשעה 21:00.
במופע יתנגנו יצירות קלאסיות של שופן, בטהובן, באך, מנדלסון, קלוד דביסי ועוד. השילוב של הסיפורים והמוזיקה מוסיפים עומק ורובד נוסף ליצירות הנקראות והמתנגנות.

למי שלא מכיר, יואב בלום, סופר ומרצה ספרו הראשון, "מצרפי המקרים", הגיע ל"ספר פלטינה", זכה בפרס רטרו-גפן לשנים 2018-1998, וזכויות התרגום שלו נמכרו לשלוש עשרה שפות.
ספריו האחרים – "המדריך לימים הקרובים" ו-"הקבוע היחידי" הפכו גם הם לרבי מכר.

ענבר רוטשילד הופיעה בקונצרטים ברחבי העולם, הופיעה כסולנית עם התזמורת הסימפונית חיפה תחת שרביטו של מאסטרו יורמה פנולה, ובניצוחו של יוני פרחי, וכן עם התזמורת הסימפונית ע"ש קרטר באוניברסיטת ת"א עם המנצח אי-אן שו.
זכתה בפרסים בתחרות רבים וכן במלגות הצטיינות מטעם קרן תרבות אמריקה ישראל. מאז שנת 2013 מנהלת שותפה של "מועדון הקונצ`רטו הקאמרי" בתמיכת משרד התרבות.

מהכרותי עם יצירותיו של יואב בלום ומוחו המבריק, הולך להיות אירוע יוצא דופן ומסקרן. כרטיסים ניתן לרכוש באתר אולם התרבות של גבעת שמואל.

סטטוס לשבת: תגידי כן

אבישי

אבישי: אמא, אל תיבהלי, לא קרה לי כלום, אני רק ורוצה לשאול אם אפשר שבמקום שאגיד לך סתם שכואב לי הראש והגרון ואני חולה, שתתני לי היום סתם בשביל הכיף להישאר בבית ולא ללכת לבית ספר?
אני: מה יקרה אם אני אגיד לך לא?
אבישי: אז אני אגיד לך שכואב לי הראש והגרון ואני חולה.