תכירו: האנשים בקופת חולים שהפכו לרובוטים – המדור של מאירה ברנע גולדברג

מעניין באיזה שלב אנשים שעובדים מול אנשים מבוגרים, חולים או אנשים במצוקה, הופכים להיות רובוטים ומאבדים את היכולת להתנהל באנושיות. ואני לא בהכרח מדברת על מטפלים סיעודיים שמצולמים על ימין ושמאל מכים את מטופליהם, אלא אפילו ברמה הבסיסית ביותר כנותני שרות, למשל בקופת חולים.

לפני מספר ימים הגעתי לאחד הסניפים העמוסים ביותר של קופת חולים בעיר. חלה טעות והזמינו אותי לקבל זריקה שיש לרכוש קודם בבית מרקחת, לשעת בוקר שבה בית המרקחת סגור עדיין. לא התלוננתי, אלא רק הסבתי את תשומת לב המזכירה שלא תעשה זאת שוב בפעם הבאה שאנחנו קובעות. היא אפילו לא הביטה בעיניי ולא ענתה לי. מכיוון שאני אדם נחמד באופן עקרוני ולא אוהבת ליצור מהומה על שטויות, לא התייחסתי לחוסר התגובה וחזרתי לשבת ולהמתין. הפקידות נראו שמחות ועליזות, צחקקו, סיפרו זו לזו מה עבר עליהן במהלך סוף השבוע ואני קראתי ספר.

לאחר זמן מה נכנס אדם מבוגר כבן 90. הוא התיישב מול הפקידה וביקש ממנה לראות רופא דחוף כי הכאבים שלו בלתי נסבלים. הפקידה הודיעה לו שאצלה לא ניתן לקבוע תור ואם הוא רוצה הוא יכול להתקשר למוקד של שרות הלקוחות של הקופה. ומיד כמובן היא חזרה לשיחה עם חברתה לעבודה. האיש ניסה להסביר לה שהוא לא שומע טוב ולכן אינו יכול לנהל שיחות טלפון ולשמוע את ההוראות. עוד הוא הסביר לה שמרוב כאבים היד שלו משותקת הוא אפילו לא יכול להקיש על הלחצן הנכון בטלפון.

הפקידה, מבלי להביט לעברו, אמרה לו באסרטיביות: "אדוני! אין אצלי תורים. לך בבקשה לשם", הצביעה על טלפון, "תתקשר למוקד ושם יעזרו לך". ושוב היא חזרה לשוחח עם חברתה, הפעם תוך כדי גלגול עיניים לעבר חברתה.

אולי תעזרי לי את?", הוא פנה לפקידה השנייה, "אולי תתקשרי אליהם את? תוכלי לדבר איתם? אני אתן לך את מספר ת"ז שלי? אני בטעות הקשתי על משהו ונתנו לי תור לעוד שבוע נדמה לי. לא כל כך שמעתי".

באותו הרגע הרופא קרא לי להיכנס לחדרו. עקב תקלה ארצית לא היו מחשבים בכל האגפים ונכנסתי באיחור רב. בזמן שהרופא ניסה להדפיס לי את המרשם לזריקה, שמעתי את הזקן בוכה. ואת הפקידה צועקת עליו שהיא באמת לא יכולה לעזור לו.

הרופא הביט בי וזיהה את המבט המזועזע שלי.

"תגיד, אם התור שלי זה רק בשביל לקבל מרשם, אי אפשר שתקבל אותו רגע יחד איתי?".

הרופא, שאגב לפי ההיכרות שלי איתו החודש, הוא אדם מאוד נחמד, מאוד הגון ועובד מאוד קשה מהבוקר עד הערב, התעצבן עלי. "אחרי שתהיי כאן במקומנו כל כך הרבה שעות, את תתרגלי לא להתערב בדברים שלא קשורים אליך", אמר לי.

יצאתי מחדרו עם המרשם וניגשתי אל אותו אדם מבוגר. "אל תבכה", הנחתי את ידי על כתפו. "בוא נשב כאן בצד, תן לי את תעודת הזהות שלך ואני אטפל לך בהכל".

התקשרתי מהטלפון שלי אל המוקד. כדי להימנע משאלות מיותרות, הצגתי את עצמי כנכדה שלו והסברתי שהוא סובל מכאבים עזים, ביקשתי שתדאג לו לתור עוד היום ושתבטל את התור שקבע לעצמו בטעות באמצעות השרות העצמי ללא מענה אנושי.

אחרי חצי דקה בדיוק נקבע לו תור לאותו היום. הוא הודה לי מאוד.

הפקידה שאלה אותי: "מה, זה באמת סבא שלך?".

"לא" עניתי לה. "הוא לא סבא שלי. אבל הוא יכול היה להיות. נדמה לי שהוא גם יכול היה להיות סבא שלך, לא?".

לא נראה שהיא הצטערה. לא נראה שהזזתי לה במשהו. בפעם הבאה היא כנראה תנהג בדיוק באותה צורה. קבעתי אצלה תור לחודש הבא, הפעם בדקתי שהשעה מסונכרנת עם שעות פעילות בית המרקחת.

ביציאה עברתי ליד בית המרקחת, הבלאגן היה גדול. המכונה שבדרך כלל מנפיקה את המספרים לתור לא עבדה. היה צורך לגשת למכונה אחרת ולקבל מספר שלא על ידי העברת כרטיס חבר אלא על ידי הקשה ידנית. הצעירים הבינו ותוך שנייה הוציאו לעצמם מספר. המבוגרים, אלו שהתקשו בקריאה נאלצו לשמוע הסבר ממישהו עצבני שצרח עליהם "אין לך עיניים? אתה לא יודע לקרוא? תלחץ למטה את הבחירה שלך כבר".

אז במשך עשרים דקות עד שהמכונה תוקנה, עמדתי והוצאתי מספרים לאנשים מבוגרים. ורק חשבתי לעצמי האם גם אני תוך כמה ימים, שבועות, חודשים אולי שנים במקום הזה, הייתי מפסיקה לראות את בני האדם?

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

אין שום דרקון בסיפור הזה / לו קרטר ודבורה אולרייט, הוצאת הכורסא, מאנגלית: עטרה אופק

ראשית אני חייבת להתייחס לאיורים העליזים והצבעוניים של הספר הנפלא הזה. ברגע שהסתכלתי עליו ידעתי שמדובר בספר מוצלח. משהו בצבעוניות העליזה ובשמחה שהוא משדר הזיז לי משהו בלב ואכן לא טעיתי. מדובר בספר משעשע שכולו הנאה וכיף, במיוחד אם הילדים שלכם כבר מכירים בעל פה את כל האגדות המסורתיות על זהבה ושלושת הדובים, סינדרלה, איש העוגייה, שלושת החזרזירים וכו', כולם מופיעים כאן…

מעשה בדרקון אחד שנמאס לו להופיע תמיד בסיפורים הרגילים בהם הוא חוטף נסיכה ונלחם באבירים. הוא יוצא למסע גדול על מנת חפש סיפור אחר בו הוא יוכל להיות גיבור אחר. בדרך הוא יגלה שהוא לא רצוי באף אחת מהאגדות המוכרות, עד שבטעות הענק מהאגדה ג'ק ואפון הפלא, יתעטש ויכבה את השמש. האם הדרקון יוכל להציל את המצב? (רמז: כן).

# לבני 4 ומעלה.

סיפורו של אביר – אפילו דרקונים אוהבים סיפורים / הלן דוקרטי, תומס דוקרטי, הוצאת כנפיים-כתר. תרגמה וחרזה: גליה אלוני-דגן

אם שמות היוצרים נראים לכם מוכרים, אתם צודקים, אכן מדובר ברב מכר חדש ליוצרי הספר הנפלא והאהוב "חטפן הספרים", והפעם הרפתקה חדשה לגמרי. "ליאו היה אביר טוב לב שמעולם לא עשה כל רע. כשחבריו נלחמו זה בזה, ליאו ישב וקרא".

יום אחד הוריו של ליאו הודיעו לו שהגיע הזמן להפסיק לקרוא ולצאת לממש את ייעודו האמיתי כאביר. הם ציידו אותו בחרב חדשה ובמגן ושלחו אותו לאלף דרקון. כשלא הייתה ברירה, ליאו יצא לדרך מצויד בספריו הרבים והאהובים, עלה על סוסו הנאמן נד וקיווה לטוב. בזכות חוכמתו הרבה של ליאו ואהבתו לספרים הוא מצליח להתגבר על כל מכשול ובסופו של דבר לאלף דרקון.

# לבני 3 עד 6.

סטטוס לשבת

ככה זה אצל הילדים
אבישי מתנצל בפני לאחר ריב גדול.
אבישי: "נו, אמא, את יודעת איך זה אנחנו הילדים. לפעמים אומרים שטויות ואז מצטערים ומתנצלים. אנחנו לא באמת מתכוונים לכל מה שיוצא לנו מהפה".