המקום בו היה דוכן הפלאפל של גדל צילום זאב שטרן
המקום בו היה דוכן הפלאפל של גדל צילום זאב שטרן

מעברת עמישב מציגה: מסלול הגורמה

מהפלאפל של גדל ועד הפולים של עבדאללה: קבלו טעימה וירטואלית ממטעמי המעברה

פורסם בתאריך: 20.2.20 11:31

 

חגיגה שכונתית – 70 שנים. וואוו!!. כמה התלהבות והתרוממות נפש נתגלו אצל דור ההמשך של נפילי המעברה עם הפרסום הבלעדי והראשוני של טיוטת תכנית החגיגות של 70 למעברה. דומני שהשכונה אפילו לבשה חגיגיות, עשתה יום שבתון ועכשיו רק מחכים אנו לפרנסי הקהילה שיעבירו הכל לביצוע. אמה מה: חלק מהתושבים הם פסימיסטים להרגיז או בעצם ריאליסטים !!. הם אומרים ששום דבר לא יצא מתוכנית החגיגות המרגשת והמקורית יען כי עמישב זה לא כפר גנים ג' ואת המעברה אף אחד לא סופר. אני לא קונה את זה אבל יהיה עצוב אם זה מה שיהיה בסופו של דבר.

חגיגה אישית. זה עדיין בשושו ורק לכם אני מגלה את סוד החגיגה. אני מתרגש לאללה: ספר סיפורי המעברה שלי יוצא עוד מעט לאור. ראו הוזהרתם!! ואני מתחיל להזיע ולדמוע.

מסלולי בראשית: סיור בעקבות השפים – פרק 2. גדולתם של המאסטר שפים של המעברה הייתה שהם הצליחו לעשות מרק מכלום. בפרק הקודם התחלנו את הסיור בתחנה הראשונה במתחם השאנז אליזה של המעברה. בנ.צ. שנקרא: בוטקה הפלאפל והלאפה של גדל. מהבוטקה של גדל חצינו את הכביש לתחנה 2 – יעני הקיוסק של פרידה הפתוחה שעמד בקולנוע "מאור". הקולנוע והקיוסק שבקו חיים ובמקומם עומד היום הקיוסק של דויד מוסטנג.

צדוק

ד"ר שלמה צדוק

תחנה 3 – הסמבוסק של שף מכלוף שיטרית. נמשיך בצד הקיוסק של דויד מוסטנג עוד כ-70 מטרים וליד המקלט נחתוך את הכביש לכיוון הבוטקה של מכלוף. המכלוף הנ"ל ז"ל היה בכלל מרוקאי אבל את מתכון הסמבוסק העיראקי המשכר שלו לומדים היום כל השפים, בכל בתי הספר הבינלאומיים לסמבוסקים. כיצד הגיע שף שיטרית דווקא לסמבוסק זאת תעלומה, אבל המעדן היה לעילא ולעילא. ראשית, הסמבוסק שלו היה סוג של ארוחת ערב קומפלט. יעני הגודל היה אקסטרא לארג', לא כמו היום שכל הסמבוסקים הקונבנציונאליים הם בגודל אקסטרא סמול. כאלו שבקושי רואים בפנים את החומוס והעמבה. כלומר, כזה גדול שאם אכלת אחד נהיית שבע לשבוע. שנית, הטיגון שלו היה מדוד על פי שניות, יען כי רק מכלוף ידע מתי להכניס הסמבוסק לשמן ומתי להוציאו שלא יקבל שריפה וחום בלתי נורמליים. כלומר, שהשיחום שלו יהיה כמו שכתוב בספר המתכונים שהוריד האל בעשרת הדיברות. שלישית, המילוי שלו היה תמהיל של חומוס עם תבלינים בלתי מוכרים לאומה. הארומה שלהם הייתה ממיסה עד כי מקצות הארץ באו ליהנות ממנה ומהקצוות הבשרניות שלה.

הסוף הטראגי. שף מכלוף היה גבר תמיר לתלפיות. בנותיו ובניו היו יפים כאילו נלקחו מזו'רנאל. צנוע היה והכל אהבו אותו ולדאבון הלב הוא נקטף בדמי ימיו באופן אכזרי. לילה גשום אחד פגעה בו מכונית של שיכור מקומי ונותרנו אבלים ושבורים. ילדיו עוד ניסו להמשיך את המתכון אבל אט אט הכל נדם. יום אחד הגענו והבוטקה נמוגה. כאילו עלתה עם מכלוף השמיימה. זסע"ל – זכר סמבוסיקאי ענק לברכה.

תחנה 4 – עבדאללה פולים. יורדים במורד רחוב צלח שלום, עוברים את האימפריות הנעלמות של גורג'י מקמל, מכולת אברם, בוטיק הנעליים של אריה הרומני וחנות אתא, ומגיעים לאמצעו של רחוב צאלח שלום. משם התחיל מסע העגלה של עבדאללה פולים. עבדאללה היה נצר לקהילה העיראקית המפוארת ואת הנוסחה הסודית של הפולים הוא הביא איתו מבגדד. לעבדאללה לא הייתה בוטקה סטטית של פולים אלא עגלת תינוקות שהפכה למרכבת בישול. על העגלה הייתה פתיליית חימום עם להבה קבועה ועל הפתילייה היה סיר בגודל של ג'קוזי. בתוך הג'קוזי הרתיח עבדאללה את הפולים ותוך כדי ההרתחה היה מוסיף כל מיני תבלינים עיראקיים או גרוזינים שהעניקו לפולים שלו טעם גן עדן.

חצי לירה צלוחית. מנת פולים בצלוחית שעברה מפה לפה ומעולם לא עברה חיטוי עלתה חצי לירה עגולה. לא יקר. לעבדאללה לא היו פעמונים שבישרו על בואו, כמו פעמוני הגלידות של היום למשל, אלא היה מפלפל מילים בסגנון: "פו לו, פו לו, בולו בולו בולו בולו". איש לא הצליח לחקות את עבדאללה, לא בפולים ולא בפו לו, פו לו, בולו בולו בולו בולו עד יום פטירתו. יש מעברולוגים שמספרים שערירי היה. יש אומרים משפחה הייתה לו. כך או כך, עבדאללה פולים לקח עימו כנראה את נוסחת ההכנה הסודית לעולם הבא ועד היום הזה לא טעמנו פולים כמו הפולים ההם. מנוחתו עדן זע"ל. יעני זכר עבדאללה לברכה.

תחנה 5 – צ'וראק חנוכה. בפינת הרחובות צאלח שלום ושאפיק עדש פונים שמאלה וממשיכים ישר עד שמגיעים לפינת עזרא ונחמיה. שם עוצרים לשמוע את סיפורו המאפים של השף חנוכה. שף חנוכה היה אומן הקאקא. הקאקה הנ"ל הייתה חומה וקשה מבחוץ, ורכה מבפנים. הלו להירגע – לא מה שחשבתם. המאפייה של חנוכה הייתה כשתי קומות. העליונה שימשה כמגורים וכאכסניה לשקי הקמח, והשנייה שימשה כקונדיטוריה לאפיית צ'וראק, זנגולות וקאקא. שלושת אלו היו הספציאליטה של שף חנוכה ומי שטעם בימיו צ'וראק בזנגולה מודה שטעמם היה כטעם המן במדבר. יעני צפיחית בדבש. את הקאקא נהגנו לתבל בתה עיראקי, וכשהיא נמסה לקחנו ממנה ביס ועפנו לעננים. והמחיר?! שני גרוש לקאקה אחת. במקום המאפיה עומדת היום שורת וילות וילדי חנוכה לא המשיכו במאפים. כך או כך, זקק"ל – זכר קונדיטור קדוש לברכה.

תחנה 6 – הפיתה העיראקית של מתאנה. יסופר בפרק הבא.

תגובות

4 תגובות
4 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אל תשכח בסוף את היציאה לשעריה) על הגשר של נחל מזור לשעבר אשר ביתך נמצא עליו

  2. הדס

    יש שגיאות כתיב: כעכה (ולא קאקא) צ'ראג (ולא צ'וראק) את הכעכה (כעך) טובלים בתה ולא מתבלים בתה.

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר