טור אחרון. זה טור בחירות אחרון בהחלט, יען כי בעוד מספר ימים הבחירות יהיו היסטוריה ולטעמי חשוב יותר להביט קדימה. כי אם נסתכל כל הזמן רק על חצי הכוס הריקה אז לא נמצא את הזמן למלא אותה…!
החומה נפלה. ראש העיר החדש החל את כהונתו השמחה דווקא ב"הרס" ו"בשברים", אבל כמה חוכמה, כמה רגישות, כמה הכרח וכמה גאוניות יש בשברים המיוחדים האלו. רמי גרינברג שבר את אחד מסמלי הניתוק והאטימות שאפיינו את השלטון הקודם. הוא שבר את קיר האקווריום הרע והנורא שבאולם הישיבות של מועצת העיר. אפשר לרשום את היום הזה כתאריך מכונן. כלומר, היסטוריה של לפני הספירה והיסטוריה של אחרי הספירה.
וידוי. והנה וידוי שקיבלתי השבוע מפי אחד. "בקדנציה של ברוורמן הגעתי לקומת ראש העיר רק פעמיים: פעם ראשונה ופעם אחרונה. לפני כארבע שנים בערך זומנתי ללשכת ראש העיר. כדי להגיע ולהיכנס ללשכה עברתי שני קב"טים, שלוש מצלמות אבטחה, דלת אינטרקום ראשונה ללא שומר, דלת זכוכית אינטרקומית שניה עם מאבטח, עוד מצלמת מסדרון ועוד מצלמת פנים לשכתית. עכשיו אני בטוח שהתבוסה התחילה מהאינטרקומים האלו….". יש בזה משהו. ואולי המשטרה היא זו שהחליטה להפוך את לשכת ראש העיר למבצר מנותק מהתושבים?! כנראה שגם בזה יש משהו. הכל לשיפוטכם.
איציק אוחיון צילום זאב שטרן
נבואה שמתגשמת בשידור חי. את הטור כתבתי במוצ"ש. היתה לי תחושת בטן שרמי גרינברג הולך להודיע על הנצחת שמו של איציק אוחיון בפארק הגדול והאגם שבו. זאת הייתה רק תחושת בטן של תושב שמחפש צדק היסטורי. ביום שלישי סיפר לי העורך שהנבואה שלי מתגשמת. הללויה!!!
לא אהבתי בכלל. בשברון הלב של הבחירות מצהירים פוליטיקאים מפסידנים דברי הבל שראוי היה לאפסן אותם בפה. "העם כפוי טובה!!", אמר הלום קרב אחד וחטף בצדק על הראש. וגם אצלנו נרשמו פליטות קולמוס אהבליות. אחד המועמדים ברשימתו של ברוורמן כתב בפייסבוק בעקבות תבוסת הבוס שלו: "..העיר הפסידה..!!!". סליחה אדוני – אולי אתה רוצה להחליף את התושבים?! לטעמי, זאת גישה שחצנית עצובה. והיו עוד פליטות טפשיות אבל אין צורך להדליק שוב מדורות מיותרות.
ואפרופו מדורות. לפעמים יש בי תכונה רעה ואני כותב דברים שעלולים להעלות אותי על מוקד. להלן דוגמא: לטעמי, בסך הכל זאת הייתה מערכת בחירות חביבה, נקיה, סימפטית, הוגנת ובמסגרת כללי המשחק. כלומר, זאת הייתה מערכת בחירות צמחונית. ואשרינו שכך. אחרי הכל קריעת שלטים פה ושם ודברי רכילות נמוכים כאן ופה לא ממש השפיעו על בחירת העם. ואני כבר ראיתי בעיר מערכות בחירות מכוערות שכללו מהלומות, אלימות קשה, מעצרים ואשפוזים בבתי חולים. וזה היה לא מזמן. לכן הטענה כי התוצאות הושפעו מעומק ההכפשות היא טענה לוזרית.
חוצפה חיובית לעילא ולעילא. עו"ד אורי דרשן הכהן היה בטוח שהוא הולך להיות ראש העיר. האמת?! גישתו התמימה וחוצפתו החיובית ראויים לאזכור ולהערכה. יש שראו בו תופעה פוליטית חשובה ויצירתית שלא הטרידה אף אחד אבל איש ותופעה שצריך להתחשב בה. לאורי יש ביטחון עצמי חזק, פוליטיקה נערית והופעתו מרשימה. מצד אחד, מגלה אג'נדה שבלונית מאוד, שבחלקה מלמדת על חוסר התמצאות רחב בתהליכים שלטוניים, אבל בחלקה הגדול יותר היא מפגינה ניצנים של חדשנות ומקוריות. אומרים שאורי הוא רץ מרתון. גם בפוליטיקה. מומחים אומרים כי הקדנציות הקרובות אבודות לו יען כי נראה לי שרמי גרינברג הולך להישאר כאן שנים רבות, אבל אחרי עידן גרינברג הכל פתוח. נראה מה יהיה.
דפנה ברוורמן. צילום זאב שטרן
הגברת הראשונה. לא בכדי השארתי את האייטם הזה כמעט לסוף. רבים שאלוני מדוע לא רשמתי את דפנה ברוורמן בראש שורת הגורמים לתבוסה הכואבת של בעלה. אני הסברתי לכולם שהלב היהודי הוא מלא רחמים, והאופי היהודי הוא בכללו נגד התעללות ונגד סקילה בכיכר העיר, לכן צריך להרפות מזה. האם דפנה שגתה וטעתה?! וודאי וודאי!! אגב, הייתי בין הבודדים שהגנו בחירוף נפש פומבי על זכותה, ואפילו חובתה!! (והעיקרון תופס הן במקרה של בן זוג והן במקרה של בת זוג) של הגברת הראשונה להיות בצד של בעלה ולהיות שותפה שלו בעומסים הנפשיים של ניהול העיר. אולם כאשר בת הזוג מפסיקה להיות דמות ייצוגית במשרה מלאה והופכת להיות פוליטיקאית במשרה וחצי אז מתחיל השבר. ואם נסביר זאת בסמלים נאמר זאת כך: הגברת הראשונה החליפה את החליפות ונעלי הייצוג של הטקסים החברתיים ואירועי ההתנדבות בבגדי חאקי ובמגפי בוקרים כבדות שעושות הרבה רעש, תרתי משמע. ועדיין חשוב לומר: הם לא עשו רע מתוך רוע!!.
כיכר המייסדים. צילום: זאב שטרן
יום הולדת לעיר. בנובמבר מציינים יום הולדת 140 שנים לעיר. השבוע עשיתי סיבוב ברחובות ומצאתי אנשים מחייכים, שמחים, מאושרים ופטריוטים של מלאבס. הבטחתי כי בקרוב נקדיש מחשבות על עתידה של עירנו. סבלנות. עוד מעט.
לקריאת הטור של שלמה צדוק על הכישלון של איציק ברוורמן כנסו כאן
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבגד
טור חלש
נתי
ד"ר צדוק. בתחילה אהבתי את ההסברים לכישלונו של ברוורמן. את הניתוח ואת הסיבות. בכתבה, הפעם, חרגת מלהיות כאילו אובייקטיבי וכתבת את דיעותך מפוזיציה של אנטי. אני מאוד מתפלא עליך שחגגת יחד עם העם הצוהל לקול צהלולי מעריצות וקולולולו אדיר לנוכח הראוותנות בשבירת קיר המחסום. זה מתאים למהפכה כמו מול צאושסקו ברומניה שכל הזרקורים הופנו לתיעוד נפילת הדיקטטור. אפשר היה לעשות זאת בצינות ללא מצלמות הטלויזיה ועיתונאי החצר. השמחה לאיד תבוא כבומרנג על מי שיזם את המופע האדיר הזה. כן. היה מקום להוריד את המחסום אבל בשושו. אני מתפלא עליך. הערכתי אותך אחרת.