שלמה צדוק צילום זאב שטרן
סוגר חוב. לכבוד יום הרופא 2018 כתבנו לאחרונה טור קידה לרופאי העבר מהימים ההם של "צריף הרפואה". קינחתי בסיפורם של רופאות ההווה האצילות אשר ב"בית הרפואה" המודרני שלנו. יעני זה הנוכחי שעשוי בלוקים והכל בו חדש. וכזכור, בעלת הבית שלי, כלומר רעייתי עטורת החוכמה, אמרה שעשיתי עוול יען כי שכחנו ענקי רפואה נוספים. כאלו שאם הם לא היו אנחנו לא היינו. היא צדקה ואני ביקשתי מחילה על כי חטאתי, עוויתי ופשעתי. והנה אני סוגר החוב. לפניכם פרק ב' בקידה לסגל הרפואה שלנו מהימים ההם ומהזמן הזה.
מי היה הסגן של בר כוכבא?! וואללה, אף אחד לא זוכר וזה מבאס. וכי למה נכנס פתאום בר כוכבא לטור?! יען כי כמו הסגן האומלל ההוא, אף אחד כמעט לא מדבר על המעגל השני והשלישי של מערכת הרפואה: אחים, אחיות, רוקחים, מזכירים ומזכירות וכו'. יעני כמעט כל התהילה הולכת למנתחים ולמנתחות. לא עוול?. עוול. אז הנה אנחנו כאן כדי לתקן מעט את שגיאותינו ולהניח זר זעיר על ראשיהם.
אחים זכרים. בעידן הפמיניזם הכסחני כמעט ואין אחים רחמנים במרפאות השכונתיות. כולן אחיות רחמניות. אבל פעם היה הפוך. בצריף הרפואה שלנו היו כולם זכרים וכולם מבגדד. היו שם האח נאג'י והאח יוסף, הרוקח דאוד, הרופאים: ד"ר רחימא וד"ר דבי ואפילו "מזכירת" המרפאה הייתה גבר. קראו לו מוניר. אבל כאמור, זה היה פעם ובימינו אנו מעגל הרפואה השני הוא בנות נטו.
האחים הידענים הרחמנים. שני אחים רחמנים רשומים אצלנו בספר דברי הימים לתולדות "צריף הרפואה". האח נאג'י והאח יוסף. ענקים על באמת. האמת היא שאין איש יודע מאיזו אוניברסיטה בבגדד הם רכשו השכלה רפואית אבל אין זה מעלה או מוריד, יען כי היה להם ידע רב תחומי ומולטי דיסצפלינרי מדהים. הם ידעו לטפל בהכל. החל בזריקות עם מחטים רותחים וכלה בניקוז פצעים וחבישת גבסים. ובנוסף הם היו בני אדם.
האח נאג'י. היה ממונה על הזרקת הזריקות. איש תמיר ובעל קול סמכותי ועמוק. לקולו המרגיע היה משקל חשוב בהרגעת הפציינט הלחוץ. להזכירכם, המחטים של הימים ההם היו דומות לכלי משחית מתקופת האינקוויזיציה וכל מי שהיה צריך לקבל זריקה היה מתכווץ מרעד למראה המזרק, ולא היה מאפשר למחט להיכנס לו לאן שצריך. במקרים אלו היה האח נאג'י מרגיע בקול שליו במבטא עיראקי: "יאללה אחויי, באס לכווץ! שחרר הטוסיק!"
האח יוסף. ממונה על מחלקת הפצעים והחבישות. היה ידען ענק בענייני פצעים, שריטות ומוגלות ורב ידען בענייני תחבושות. קומתו הייתה שחוחה וכנראה נגרמה לו מהכיפופים האין סופיים לעבר הברכיים הפצועות שלנו. קומה שחוחה אבל אח אציל היה.
רוקח שרקן. דאוד קראו לו. יעני דוד. רוקח מארץ הרוקחים. סבלנות של בדווי הייתה לו. כל הזמן שורק אבל בלי מנגינה. יעני רק אויר היה יוצא לו. בכיס חלוקו הייתה כפית קטנה למען ספירת הכדורים לתוך שקית תרופות עשויה מנייר. הוא ספר כדורים כמו היו יהלומים. גם ידע המון ברוקחות של בגדד. אין רוקחים כאלו היום.
שירות לקוחות. לצריף הרפואה היה מזכיר. מוניר קראו לו. אהבנוהו כי היה מסדר לנו הרבה ענייני פקידות ומזכירות אצל הגורמים המוסמכים. הוא היה בית ספר לשירות לקוחות. אדיב וסבלני פחד. וגם ברפואה הבין. בעיקר ברפואות של נפש. יעני ידוע ידע יפה מאוד כיצד להרגיע את החולים העצבניים ממש שנייה לפני שאלו הדליקו מדורות במרפאה.
ובימינו אנו. את סגל הרפואה המיתולוגי הזכרי של הימים ההם מחליף היום סגל הדור החדש. בנות כולן. יותר הייטקיסטיות אבל אנושיות במידה. ד"ר יעקובוב, ד"ר מירונצי'יק וד"ר כצמן מצטרפות לד"ר שטרן ולד"ר מיידלר וכולן ביחד שוות קידה. אהובה, אילנה ובנות השירות המקסימות ממונות על שירות הלקוחות. הן מאוד רוצות וגם אם לא תמיד הולך להן עם סבלנות הן משתדלות להוציאנו בריאים. ולכל אלו קידה גדולה.
!
רוצים להישאר מעודכנים?
ובכל זאת רק רגע. האמנם הכל סוכר סכריני וכולם רק נופת צופים?! והאמנם הכל אורות ואין צללים ?! ברור שלא והרי לפעמים אפשר להתפוצץ מאיזו מזכירה רפואית שבינה לבין שירותיות יש תהום של רשעות. וכשאתה חלילה בחדר מיון אתה יכול בקלות לצאת מהדעת בגלל מה שנראה לך כאדישות של רופאים. אבל זהו טור חגיגי ולא נכון הוא לחפור בצללים. ובסך הכל? בינינו, אם אתה חולה אז כדאי להיות חולה אצל סגל רפואה רחמן ואנושי כמו שלנו. תודה לכולם.
עדכונים. יהודה הוא חסיד ידען של הטור שלנו. השבוע הודיעני בשמחה כי ד"ר רחימא עדיין עימנו. ד"ר דבי, ד"ר סוסנר וד"ר פוסטי מנוחתם עדן. ד"ר אליאס חי וקיים. האל ישמרהו ויחייהו. האחים נאג'י ויוסף? אם עדיין עימנו – ייתן להם האל אריכות ימים. ואם לאו – יהי זכרם ברוך. והאם מישהו יכול לעדכן לגבי מוניר והרוקח דאוד?
יחיאל תרם .כחול ויסוקר. 53 שנה.כחול אמיתי.זירה השחקן
צדוק.ישר כוח.קצת על חסיד והשיפודים.ז"ל.מכלוף מהסמבוסק והפלפל ז"ל.דוד הירקן.פטלה מהנחושת.קולנוע רחל.סמדר.סרטים הודיים.לא היה כלום.והיה הכול.היום יש הכול ואן כלום.געגועים לעבר הטוב.דלתות פתוחות לכולם.היום סורג ובריח