אז מה קוראים אחרי ההגדה?

מותו של אהרון אלקלעי | עידית אלנתן, עורכת: נועה מנהיים

מותו של אהרון אלקלעי / עידית אלנתן, הוצאת כנרת זמורה ביתן. עורכת: נועה מנהיים

אהרון אלקלעי הוא בולגרי שחי ביפו, בתו האמצעית כמעט גרמה לו להתקף לב כשהתחתנה עם ערבי, ועוד עם הבן הכי פחות מוצלח במשפחה. הוא בז לדת אבל בנו בכורו חזר בתשובה ובתו הקטנה, האור שבחייו, גם היא לא בדיוק מוצאת את דרכה בעולם. אבל הוא מת. כבר באחרית הדבר ולמרות זאת הוא נמצא בכל מקום.
זה הסיפור העצוב והמצחיק של משפחתו, ואם תכנסו למשפחה לא תרצו להפסיק לקרוא אודותיה לעולם. כי עידית אלנתן יודעת לכתוב ויודעת לתאר את החיים עצמם ולגרום לנו הקוראים לחוש שאנחנו שם יחד איתה. כתיבתה מהפנטת וייחודית, בסגנון שנון ומקורי, זהו פשוט ספר שלא תרצו לעזוב.
"לעיתים קרובות האשים את עצמו בחרפה הזאת, על שהניח לבתו להסתובב ככה חצי ערומה, ועוד בשכונה מעורבת – אף על פי שכל הבנות של השכנים הסתובבו ככה כל היום ואף אחת לא חזרה הביתה עם תינוק ערבי בבטן. בסתר ליבו תמיד ידע שיהיו איתה בעיות. הרבה שכל לא היה לה, אבל על כל גרם קלוש במוח, היו לה, לצערו אלף גרם בחזה. בחורים הסתובבו סביבה כל היום כמו זבובים. אבל במקום לגרש אותם כמו בחורה הגונה, היא זמזמה איתם וביחד מצאה את עצמה ברפש".

אפוקליפסה של חג | ישי (אישי) רון, עורך: יותם שווימר

אפוקליפסה של חג / ישי (אישי) רון, הוצאת גרף, עורך: יותם שווימר

את ישי הכרתי בזכות ספרו הראשון "האף של וינסנט", ספר ראשית קריאה שהבן שלי מאוד אוהב, על עכבר שחי במוזיאון וחוקר מי כרסם את האף באחד הציורים המפורסמים של ואן גוך. מי היה מאמין שספרו השני יהיה ספר מבוגרים כל כך פרוע, בוטה, חתרני ושובב שידיר שינה מעיניי כי אי אפשר לעצור באמצע שרשרת האירועים המטורפת שמתחילה בפרק הרביעי.
מנחם (מני) הוא בן 30. יש לו אמא מעצבנת (ממש מעצבנת), הוא עובד כשומר לילה במתקן ביטחוני ברמת החיל, ולא יודע שבקרוב כל חייו עומדים להשתנות. גמד עם זקן ושפם אדמוני (רק השפם אדמוני?), בעל ידיים קצרות בצורה חריגה חוסם את דרכו בכביש בסיום משמרת ובשלב מסוים נוסע בכוונה לאחור, ומתנגש ברכבו. מסתבר שהגמד האדום מכיר את מנחם ויש לו תכניות. המפגש ההזוי בין השניים רק התחיל אבל אף אחד לא יכול לצפות איך הוא יגמר … ועדיין לא כתבתי על סער ועל חליל ויתר הדמויות. ניתן לסכם את הספר בשתי מילים: פראי ומגניב.
"'מתוק שלי, סוף סוף הגעת', אמי אומרת לי בפתח הבית. מקוש בצורתו אריה זועם קבוע בדלת ומעורר אצלי זיכרונות: גם כילד הוא נעץ בי את אותו פרצוף מאשים. היא בהחלט הייתה יכולה לומר, 'מתוק שלי, הגעת', אך אמי אימצה זה מכבר מבנה תחבירי מחייב שמאלץ אותה להוסיף את ה'סוף סוף' באמצע המשפט. לשפה העברית יש כללים תחביריים ברורים – נושא ונשוא, פעלים ותוארי פועל. גם אמי בונה כך את משפטיה, אך כמעט בכל משפט היא מכניסה תיאור תוכחה, מעין ביקורת ישירה או מרומזת שהאישה המרירה הזו אינה מסוגלת בלעדיה. אמי לעולם תישאר האישה שהפכה להיות".

שיניים | רוני פלומן, עורך: אלי הירש

שיניים / רוני פלומן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עורך: אלי הירש

בדרך כלל אנחנו שומעים על אלו שנסעו עם המשפחה לרילוקיישן בחו"ל ומצליחים בגדול, חיים את החלום, מתעשרים, חוסכים, מעלים תמונות מעוררות קנאה בפייסבוק של שלג וחופש. אבל מה עם אלו שנכשלו? אלו שחזרו עם הזנב בין הרגלים, בלי כסף ועם חלום שהתנפץ?
פלומן נוגעת בנקודה רגישה מאד ומספרת על יעל, שמריחה מקרוב את גיל 40 ואחרי מספר שנים בהן חיה עם בעלה בארצות הברית הם נפרדים והיא נאלצת לחזור לישראל ולהתמודד עם המציאות הכלכלית אשר נחתה עליה. אבל היא לא לבד, יש לה גם ילד, דבר שהופך הכל להרבה יותר קשה. כיצד ניתן להתחיל את החיים מחדש, ללא כסף, ללא זוגיות ובלי עבודה? למרות הסיטואציה המורכבת, פלומן הצליחה להכניס המון הומור ותובנות לתוך הספר, מה שהופך אותו למהנה ביותר.
"כשאמה הייתה מטרידה אותה בשאלותיה החטטניות, שנשאלו תמיד בהתחנחנות מעצבנת – שאלות שעיקר העיקרים שלהן היה כמה כסף ארז הרוויח, כמה כסף יש להם בעצם, והיו מגיעות לשיאן במילים 'מה ? בסדר גודל של מיליונים?' – הייתה תמיד משיבה שאין לה שום טענות, ארז הצליח יפה מאוד. וזה נכון, היא אמרה את האמת, הוא באמת הצליח למרות שלא הבינה את זה אז. 'כי הבן של חכמוב מרוויח המון' הייתה אמה ממשיכה, 'וגם הבת של חכמוב, מהנישואים הראשונים? היא נסעה לעבוד בניו יורק באיזה בנק גדול, וזה לא להאמין איך שהם חיים. עמירם מספר לי על זה כל הזמן. והבן של אורי, הטייס? הוא בסוף התחתן עם איזו יהודייה עשירה וחי במרילנד כמו מלך, כמו מלך ממש, אפילו שרק אשתו עובדת והוא לא. אורי אומר שזה פשוט לא מפריע לבן שלו שזה ככה".

אנטול הגדול – יצאנו לדרך | אן דידיה ואוליביה מולר, איורים: קלמן דבו, תרגמה מצרפתית: מיכל אסייג

אנטול הגדול – יצאנו לדרך / אן דידיה ואוליביה מולר, איורים: קלמן דבו, הוצאת סיגליות, תרגמה מצרפתית: מיכל אסייג

אני מתרגשת להציג בפניכם את הספר הראשון בסדרת הקומיקס הצרפתית המצליחה "אנטול הגדול".
מעבר לעובדה שמדובר בספר מצחיק ביותר, ספר שכל ילד בבית ספר יסודי ישמח לקבל במתנה, מדובר בספר בו לקחתי חלק בפעם הראשונה לא כסופרת, אלא כעורכת תרגום.
הספר בנוי מ 14 סיפורים משעשעים שבכולם מככבים אנטול וחבריו לכתה. מה קורה כשאנטול באמצע משחק כדורגל בטעות שובר חלון בכתה בדיוק לפני ביקורו של המפקח? האם אנטול וחבריו יצליחו לשרוד את מחנה הקיץ למרות המדריכה הקשוחה? מה אנטול יעשה כאשר יאבד את הירבועית הקטנה עליה התחייב לשמור במסגרת שיעורי טבע בבית הספר?
אצל אנטול וחבריו אירוע רודף אירוע והשמחה חוגגת בין הדפים והאיורים העליזים.
"אִם יֵשׁ בָּלָגָן, מְהוּמָה וְחֹסֶר הִגָּיוֹן – תִּהְיוּ בְּטוּחִים שֶׁגַּם אָנָטוֹל שָׁם. הוּא פָּרוּעַ, הוּא מַפְתִּיעַ, הוּא מַצְחִיק, הוּא עַצְלָן וְלֹא מִתְכַּוֵּן לְהִתְנַצֵּל עַל כָּךְ, הוּא אָנָטוֹל, אָנָטוֹל הַגָּדוֹל".
הספר מנוקד ומתאים לתלמידי בית ספר יסודי.

לייזה פאנלים – יומן מטבח קטן של עקרת בית גדולה | חגית ביליה,

לייזה פאנלים – יומן מטבח קטן של עקרת בית גדולה / חגית ביליה, הוצאת מודן

חגית ביליה היא האישה שמאחורי הבלוג המצליח "לייזה פאנלים". הבלוג המפורסם שצבר עשרות אלפי עוקבים מכורים ומרוצים. הספר הראשון שהוציאה היה הצלחה אדירה ואפילו אני שנכנסת למטבח רק בשביל לשרוף חביתה מידי פעם, הוקסמתי מהאישה המדהימה הזו, מהמתכונים ומהסיפורים המשעשעים שלה.
בספר תמצאו מתכונים מושלמים מכל הסוגים: סלטים, מנות עיקריות, בשרים, מרקים, קינוחים בליווי תמונות מעוררות תיאבון שיעוררו את מיצי הקיבה שלכם (על הצילומים אחראית חגית עצמה וגיא בהר) וסיפורים משעשעים שכל אישה יכולה להזדהות עימם. ולמי ששואל "אבל למה היא קוראת לעצמה 'לייזה פאנלים' זו התשובה שהעתקתי מהספר: "כי לייזה פאנלים היא הניגוד המושלם בין הגלאמור, אבק הכוכבים, הגוזמה והרגליים של לייזה מינלי, חיי הזוהר המנצנצים, לבין החיים הקטנים שלי".