בהצדעה לרופאים ולרופאות של המעברה ושל העידן החדש

שלמה צדוק צילום זאב שטרן

אמת רפואית. "התרופה הכי טובה בשביל חולה היא לתת לו כמה כדורי בריאות". תודו שמצחיק ותודו שחכם.

חסר חגים?!. תרשמו שיש עוד יום חג בישראל. בעצם , גם בעולם. "יום הרופא". הוא היה בשבוע שעבר. ב־11 לינואר. וואללה, אחלה יום שמח. אז חג שמח למלאכים בלבן – רופאים שאם הם לא היו אז אנחנו לא היינו. הרשת התמלאה ביום הזה בסיפורים של רופאים על עצמם ובסיפורים של אחרים על רופאים. כל אחד מאיתנו חייב לרופאים. גם אני. לכן בהזדמנות הזאת אני רוצה לספר על הרופאים שכבר אינם יכולים לספר על עצמם, ועל רופאים שיש הרבה מה לספר עליהם.

בית הרפואה. פעם לא היה לנו "קופ"ח" או "מרפאה". היה לנו את "בית הרפואה". בית שהיה צריף. צריף מספר 1013. בסמוך לבית הכנסת של העיראקים. בצד צריף הרפואה גדל עץ אקליפטוס שהטיל צל תמידי על חדר הטיפולים של האח נאג'י ועל חדר הרופאים. בחדר ישבו הרופאים שידעו הכל בלי צילומי רנטגן ובלי בדיקות ליקוציטים. אלו שידעו להצילנו מכל המחלות שנגרמו מהחולות. שרשרת רופאי הענק שלנו מתחילה בד"ר רחימא ומסתיימת היום בד"ר לוסי מיידלר. מלאכים כולם.

רופא במעברה. צילום דוד אלדן, לע"מ

ד"ר מנשה רחימא. רופא ענק וחד אבחנה. שמן ברלנטין נצחי על השיער, שפם עבות משובח וכרס קדימה במרחק מטר. פנומן רפואה היה. מבט אחד בעיניים של החולה והמרשם כבר היה כתוב. לימים הפך לחבר מועצת העיר ולרופא הראשי של בית החולים בילינסון.  האם חי עדיין? אם כן – האל ישמרהו ויחייהו. אם לאו – יהא זכרו ברוך עם נפילי דור המעברה האחרים.

ד"ר דבי. ב' דגושה. אף ד"ר דבי היה משוח ברלנטין, כרסו הלכה לפניו אבל בלי שפם. עדשות משקפיו היו במספר כמעט בלתי אפשרי. ד"ר דבי היה אוניברסיטה רפואית לעילא ולעילא. רנטגנולוג שלא נזקק לצילומי סי.טי. כדי לראות שבר בקרסול. היו לו כדורים מיוחדים לכל המחלות. בנות הקהילה היו נחרדות מאופן השימוש בכדורים. "סריך כדור אחד לבלוע וכדור אחד למסוס…", היה אומר למטופלות ולא הבין מדוע היו מאדימות ובורחות על נפשן. האם חי עדיין?! אם כן – האל ישמרהו ויחייהו. אם לאו – יהא זכרו ברוך בתוך שאר נפילי דור המעברה האחרים.

ד"ר סוסנר. לצערי הלך לעולמו לפני מספר חודשים והותיר את דור המטפלים העתיק שלו עצוב וכואב.  אגדה של רופא היה, שעבר אצלנו אירוע טראומטי. מישהו פוצץ אותו ממכות ושלח אותו לאשפוז בבית רפואה מתקדם. יעני, בבית חולים. משם כבר לא חזר אלינו. הידיעה על המכות הופיעה בשער העיתונים הגדולים וגם בעיתון "שער למתחיל" ו"אומר למבוגרים". בעקבות המכות והביזיון נותרנו אבלים וחפויי ראש. עד היום אנחנו מבואסים מהפדיחה המגעילה, אפילו שלמרבה הצער אלימות היא היום שגרה מוכרת שמרתיחה אותי. אני לועג לאלימים ומבקש שייכנסו חזק במי שמרים יד על מושיעו.

ד"ר אליאס. מדור רופאי "בית הרפואה" החדש שעשוי מבלוקים. יעני חדש. היה אחד ומיוחד עם ידענות רפואית מדהימה. מזהה דלקת ריאות מקילומטר. היה מומחה ברפואה אבל היה בו מחשבופוביה ולכן עד יום עזיבתו עוד רשם בעט כדורית את הפציינטים ביומן המבצעים הרפואי שלו. זה לא מנע ממנו להבריאנו ולהוציאנו פנתרים. ד"ר אליאס חי ונושם. האל יאריך ימיו בטוב.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

ד"ר פוסטי. רופא וסטנדאפיסט בעל כורחו. לא ידע עברית היטב ולכן שיבושי הלשון שלו הפכו לקאלט. עליו נאמר: "היזהרו מקריאת אנליזה רפואית יען כי אתם עלולים למות משגיאות הכתיב…". כשדיבר עברית הוא הפך זכר לנקבה, יחיד לרבים, אתמול למחר ובעיקר היה מחליף את האות "צ" לאות "ס'" ואת החולם לשורוק. יום אחד נכנסה אליו עלמה צעירה וסיפרה לו:  "ד"ר, נכנס לי קוץ ביד!". הד"ר לא ידע מה זה "קוץ" ושאל אותה בטבעיות ובתמימות כמה שאלות. את ההמשך תתארו לעצמכם לבד. סוף דבר: למשמע שאלותיו נסה העלמה על נפשה. עד יום עזיבתו לא הבין ד"ר פוסטי מדוע התמוטטה העלמה באותו היום. אבחנותיו היו מדהימות כמו בספרים. גם בלי MRI. אפילו היה סופר המוגלובין ללא מעבדה. גדול באמת. האם חי עדיין?! אם כן – האל ישמרהו ויחייהו. אם לאו – יהא זכרו ברוך בתוך שאר נפילי דור המעברה האחרים.

רופאות העת החדשה. כבר זמן רב שאת "צריף הרפואה" המיתולוגי החליפה מרפאה מתקדמת. כמו שצריך. שתיים הן הרופאות של העת הזאת שראוי לקוד להן קידה: ד"ר לוסי מיידלר וד"ר נועה שטרן. שתי רופאות מעולם אחר. ד"ר שטרן הצעירה עזבה לפני זמן ואולי כבר לא תשוב אלינו. גילה הצעיר עמד ביחס הפוך לידענותה ובטוח שנתגעגע אליה. ד"ר מיידלר דואגת כיום לבריאות שלנו. היא רופאה מסורה, רגישה ואוהבת אדם. בשבילה אנחנו לא נטל והיא אינה רופאה כדי להתפרנס. דומני שהיא רואה בזה שליחות. קודמיה השאירו נעליים גדולות אבל היא לא צריכה להיכנס לתוכן כיוון שהיא מייצרת כבר נעליים חדשות. היא מציבה רף רפואי חדש. רף שמשלב נפש ופיסיולוגיה. יש לה מעריצים רבים. גם מחוץ לשכונה. זה מעיד על איכותה וטיבה. ביום הרופא, אבל לא רק, אומרים לה תודה על הכל.