העומס הגדול על הרופאים בבילינסון: "הפחד העיקרי שלי הוא שאצטרך להחליט שבזה אני מטפל ובשני לא"

יש לא מעט הבדלים בין המציאות בבתי החולים בתקופת הגל הראשון של הקורונה לתקופה הנוכחית, של הגל השני. על כל ההבדלים האלה ועל מה שצפו בחורף מדבר פרופ' אלון גרוסמן (45) מנהל מחלקה פנימית ב' בבילינסון, ומומחה לרפואה פנימית ולאנדוקרינולוגיה, בראיון מיוחד למלאבס. הוא מספר על המצב במרכז רבין (השרון ובילינסון) בימים אלה, על הגל השני של הקורונה, על סטטוס החולים, על התחלואה של הצוותים ועל החורף הקרב.
"בגל הראשון כל המכונים היו סגורים, כל הניתוחים היו מבוטלים, בית החולים התמקד אך רק בקורונה ומטופלים לא באו לבית החולים", הוא מציין. "חולים שלא היו חולי קורונה לא הגיעו לבית החולים ולכן אפשר היה לנתב את כל המשאבים לטובת טיפול בחולי קורונה. בבית החולים השרון סגרנו שלוש מחלקות פנימיות לטובת בית חולים לקורונה ובבית החולים בלינסון המחלקות לא הגיעו באותה תקופה לתפוסה מלאה וזה היה יחסית פשוט לתקופה. היום, כשאנחנו עובדים רק עם שתי מחלקות קורונה, אחת בשרון ואחת בבלינסון, הגענו בשאר המחלקות ל- 100 אחוז תפוסה וזה עוד לפני שהחורף הגיע. החולים שמגיעים באים במצב הרבה יותר קשה, כי הם לא טיפלו בעצמם מספר חודשים והעומס על מחלקות שהן לא קורונה גדל בצורה דרמטית. צריך להבין, שבגלל שכל הנטל נופל על המחלקות הפנימיות, הצוותים מנותבים לטובת הדבר הזה וזה יורד נטו ממספר כוח אדם של המחלקות הפנימיות. יש גם מטופלים בטיפול נמרץ, אבל זה רק החולים הקשים".
מה ההבדל בין הגל הראשון לגל השני?
"בגל הראשון יכולנו לדעת פחות או יותר מאיפה הגיעו החולים, זה היה מוגדר אנשים שחזרו מחו"ל ואנשים מריכוזים חרדיים. יכולנו לדעת שאדם שהגיע עם חום לבית החולים מחו"ל או מיישוב חרדי הוא חשוד לקורונה, ואז בודקים ומתמקדים בהתאם. היום, בגלל שהדמונולוגיה של המחלה השתנה, אנחנו רואים הרבה יותר חולים שהם לא צפויים. לדוגמא אדם שלא יצא מהבית ואולי ביקרו אותו בני המשפחה והוא מגיע אלינו ללא סימפטומים, הוא שבר את הרגל או קוצר נשימה ללא קשר לקורונה וכשעושים בדיקת קורונה מתברר שהוא חולה ולכן צריך להתמגן מכל החולים. כיום כל החולים שמגיעים לבית חולים הם חשודים לקורונה".
אתם עושים בדיקות קורונה לכל מי שמגיע לבית החולים?
"עד עכשיו עשו לכולם ועכשיו התחלנו לעשות לפי חשד. הסיבה היא שהמעבדה לא יכולה לשאת את העומס ולכן עובדם על פי דרגות חשד. יש אוכלוסיות מוגדרות עם תסמינים ספציפיים ולהם עושים בדיקות באופן אוטומטי. יש אוכלוסיות שעושים להם בדיקה מהירה ותוך שעה יש תשובה, כשרמת החשד מאוד גבוהה. יש אוכלוסיות שלא עושים להם ודווקא שם אתה מופתע, כי אתה לא מצפה. מאוד קשה להתמודד עם הצורך להתמגן כל הזמן ולהיות ערני ולחשוב מאיפה זה יתפוס אותי, וזה מאוד מקשה על הצוותים".

פרופ' אלון גרוסמן. צילום דוברות בית החולים

יש הבדל בין החולים בגל הראשון לשני?
"אנחנו רואים שיש פחות חולים קשים לעומת הגל הראשון. אנחנו יותר מיומנים לזהות ולטפל בהם, ויש גם טיפולים חדשים שנכנסו".
כמו למשל?
"סטרואידים שנותנים בשלב מוקדם של המחלה, שימוש במכשירי הנשמה לא פולשניים. כי מי שמגיע להנשמה זה תהליך הרבה יותר גרוע, ומה שאנחנו עושים זה משכיבים על הבטן, נותנים חמצן בריכוז גבוה וזה חוסך להרבה אנשים הנשמה. ואם אנחנו מצליחים לעבור את הימים האלה ולחסוך לחולה את ההנשמה אז אנחנו מצילים חיים".
יש מאפיינים לחולים שמגיעים בגל השני?
"אפשר לראות שפרופיל החולים הקשה קצת משתנה. האוכלוסייה המבוגרת יותר נזהרת ולכן רואים קצת פחות מבוגרים והחולים הקשים שיש לנו הם אנשים צעירים בגילאי 40-70. הם מאוד קשים. יש לנו ארבעה חולים שמחוברים למכונות האקמו בבילינסון ויש מלחמה ענקית להציל אותם. המשאבים שמוקצבים להצלת כל אחד כזה הם עצומים. כל מכשיר אקמו דורש צוות בפני עצמו ויש ארבעה כאלה ואלו משאבים מטורפים וכמובן, בסוף אין משאבים בלתי מוגבלים. אם טיפול נמרץ מקצה חצי מכוח האדם שלו לטיפול בקורונה, אז טיפולים שהם לא בקורונה, יש להם 50 אחוז פחות זמינות של טיפול נמרץ ואז הם עוברים לטיפול במדרג יותר נמוך. זה בכל הארץ ולא רק בבילינסון ורופאי טיפול נמרץ יש מעט מאוד".
# # #
נכון לסוף השבוע האחרון, בבתי החולים בלינסון והשרון יש כ-50 חולי קורונה, מתוכם ארבעה מחוברים לאקמו ועוד שישה מונשמים. "רוב המאושפזים כרגע הם במצב קשה ובינוני. אנחנו כבר לא מאשפזים חולים במצב קל, מאחר והקהילה ערוכה לקלוט אותם, למעט חולים סעודים".
לצד מספר החולים שעולה הן במחלקת הקורונה והן במחלקות הרגילות, בבתי החולים צריכים להתמודד גם עם בעיית התחלואה של הצוותים וכניסה לבידוד של אנשי צוות בגלל קרבה לחולה מאומת. "בגל הראשון הייתה הרבה פחות תחלואה של צוותים. היום יש לנו בידודים רבים של אנשי צוות ובגלל שהתחלואה היא לא צפויה ולא תמיד אתה מספיק להתמגן או זוכר להתמגן, אתה נדבק או נכנס לבידוד בגלל חולה מאומת וזמינות הצוותים המעטים שיש, גם היא יורדת. יש אוסף של דברים שיוצר עומס גדול יותר מאשר בגל הראשון".

יהיה גל שלישי?
"אני לא חושב שיהיה גל שלישי, כי הגל הזה ימשך כגל יותר קטן. אני מקווה שנוכל להכיל אותו בצורה שהוא יאפשר לנו לעבוד ולא לגרום לקריסה של המערכת. אני מקווה שנצליח למשוך ולהתמגן ושהציבור יבין שהקורונה כאן בשביל להישאר ולא ללכת לשום מקום ואז נוכל לחסוך גל. תהיה תחלואה, יהיו חולים ברקע. אסור לשכוח שהחורף עוד לפנינו והשפעת עוד בפתחנו וזה מאוד מורכב, כי אנחנו היום ב-100 אחוז תפוסה באמצע הקיץ ובדרך כלל זה סביב ה- 70 אחוז תפוסה. אני לא רוצה לחשוב מה יהיה בחורף, אבל בילינסון פותח את שעריו ויעשה כל מה שהוא יכול לתת מענה".
ואיך פתח תקווה יחסית לשאר הערים?
"בפתח תקווה יש די הרבה מקרים של חולי קורונה. זו עיר עם תחלואה רבה. נכון שהיא עיר גדולה, אבל יש בה תחלואה לא מבוטלת ואנחנו לא מצליחים לעצור את הקצב של הגדילה. בילינסון נותן מענה גם לבני ברק שיש לה בית חולים קטן ולערים אחרות כמו רמת גן וגבעתיים שלא חוות תחלואה כמו פתח תקווה. התחלואה בפתח תקווה היא מאוד משמעותית וצריך לקחת את זה בחשבון".
אז מה צריך לעשות?
"הציבור צריך להקפיד על הנהלים, לשתף פעולה עם ההנחיות, להתחסן לשפעת ולהוריד את התחלואה של השפעת וכולנו תקווה שכמו שראינו בחצי האי הדרומי באוסטרליה, ששם יש ירידה של תחלואה משפעת בגלל חיסון והקפדה של אנשים על ריחוק, אם נצליח לזה בישראל, זה יהיה מצוין. אבל אנחנו נערכים למצב לא פשוט בכלל בחורף. הצוותים יגיעו לחורף מאוד עייפים ושחוקים ואין מי שיחליף אותם. גם האמירה שאומרים שייתנו תקנים של רופאים, צריך להבין שרופאים זה לא מוצר מדף. זה לא מנשם שאתה קונה. רופא צריך לעבור הכשרה, צריך ללמוד לטפל בחולה, גם אם הוא סיים בית ספר לרפואה, הוא לא יודע להפעיל מנשם ו-ודאי לטפל בחולה קשה. אין לנו אנשי מילואים, אנחנו מתבססים על הכוח הסדיר שלנו וחלקו הגדול כרגע הוא טירונים. זה לא פשוט לצאת למלחמה עם טירונים. צריך מיומנות שלאח ותיק קשה איתה אז כמובן לאח שלא טיפל בחולה בחיים, זה מורכב מאוד".

פרופ' אלון גרוסמן צילום דוברות בילינסון

# # #
לצד מחלקות הקורונה שכבר פועלות במרכז רבין, בימים אלה עומדת להסתיים הקמת מחלקות טיפול נמרץ בחניון התת קרקעי בבילינסון. במתחם החדש אמורות לקום ארבע מחלקות עם 206 מיטות טיפול נמרץ נשימתי. "החניון הוא אמצעי נוסף שיעזור לנו אם נצטרך", אומר פרופסור גרוסמן. "אנחנו ערוכים לכל דבר והחניון נותן לנו עוד גמישות. אבל גם החניון אמנם נותן מתחם עבודה, זמינות מיטות, אבל הוא לא בא עם צוות שמטפל. אפשר לפתוח עשרה חניונים, אבל צריך רופאים. אפשר לקנות משאפים ולצייד בחניונים ולבנות ארמונות, אבל בסוף צריך רופאים ומישהו שינהל את זה וזה חסר. בסבב הראשון אנחנו היינו מחלקת חשודי קורונה ולמדנו את העבודה, למדנו מה זה קורונה. כשהחולה הראשון הגיע פחדנו להיכנס אליו והיום אנחנו לא חוששים ויודעים שהמיגון עוזר. מי שמקפיד על מיגון כמו שצריך לא נדבק".
ממה אתה חושש?
"הפחד העיקרי שלי הוא שאני אצטרך לעשות החלטות שבזה אני מטפל ובשני לא. אנחנו עושים את זה ביום יום על חולים שאנחנו יודעים שאין להם אופק להחלים. הפחד שאני אקח שני אנשים שאני יודע שהם יכולים להחלים ולא אוכל לטפל בהם זה פחד אמיתי של כל מטפל ואין אימה גדולה מזו. זה קרה בעולם, בארצות הברית, באיטליה, בספרד ובצרפת ואנחנו לא היינו שם ולא רוצים להיות שם. זה הפחד העיקרי שלנו כרגע. לדוגמא: מכשיר אקמו, שהוא הכי תובעני מבחינת הטיפול שלו ובשביל לתפעל אותו צריך איש מקצוע. בכל בית חולים יש בין איש אחד לשניים שיודעים לתפעל את המכשיר, ואם יהיו לנו עשרה אנשים או 12 לא נוכל לתת להם טיפול במכשיר, כי אין מספיק אנשים שיכולים לתת מענה לדבר הזה. וזו סוגיה מאוד מורכבת ולכן עצירת המספרים היא קריטית".
וזה תלוי במי?
"בציבור ובמקבלי ההחלטות שייתנו הנחיות ברורות לציבור. אם הציבור יקבל הנחיות סותרות, הוא לא יכול לממש אותן. היום יש וועדת קורונה ואני מקווה שהיא תקבל החלטות מושכלות, הגבלות שיאפשרו חיים נורמליים במדינה בלי קריסה כלכלית, אבל תוך הבנה שאנחנו חייבים לצמצם גם את מקדם ההדבקה וגם את מספר החולים. חייבים לומר, אנחנו מרגישים יציבות בשבועיים האחרונים, בזכות ההגבלות שקיבלנו לפני כחודש. בסוף זה דבר שהוא מאוד נפיץ ולא צריך לחשוב שאפשר להרפות, אי אפשר להרפות".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו