תביעת מיליונים נגד כללית, בית החולים מאיר ובית החולים בילינסון

תושב השרון תובע מיליונים משירותי בריאות כללית, המפעילה את בתי החולים מאיר בכפר סבא ובילינסון בפתח תקוה. לפי התביעה הגבר, שפנה לחדר המיון במאיר בעקבות כאבים בחזה, שוחרר ממאיר פעמיים לביתו ללא טיפול, למרות שבדיקות שנערכו לו הצביעו על אירוע לב פעיל. בהמשך, כשאושפז בבית החולים בילינסון בוצע בו הליך רפואי לא מתאים – צנתור. כיום, לטענת התביעה, נותר התובע נכה.

לפי התביעה שהוגשה בימים אלה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, באמצעות עו"ד דורית פילו, הגבר הופנה על ידי רופא המשפחה שלו לחדר מיון של בית החולים מאיר בעקבות כאבים בחזה. למרות שבבדיקות שנערכו לו נמצאו ערכים לא תקינים, המצביעים על אירוע לב פעיל, נאמר לו שהבדיקות תקינות והוא שוחרר לביתו. שבועיים לאחר מכן, כשהכאבים חזרו, חזר התובע לחדר המיון במאיר ואושפז לבדיקות, אך שוב שוחרר לביתו ללא צנתור ועם הפנייה לביצוע בדיקת מיפוי לב ובדיקת מאמץ דרך קופת החולים.

בבדיקת מאמץ שביצע התובע נמצאו הפרעות בהתאמה למחלת לב, והגבר נשלח לייעוץ קרדיולוגי. לנוכח ממצאי מיפוי הלב הביע הקרדיולוג הפתעה על שחרורו מבית החולים, והפנה את התובע בשלישית לבית חולים והתובע פנה למרכז רפואי רבין (בילינסון). הרופאים בבילינסון ביצעו בתובע צנתור שלא צלח, שלאחריו נותרה היצרות משמעותית בעורק. הגבר הובהל לניתוח מעקפים ארוך ומסובך, שבסופו הורדם והונשם למשך חודשיים משום שהתקשה לנשום, מתוכם שלושה שבועות במחלקת טיפול נמרץ. בהמשך עבר ניתוח נוסף לצורך פינוי קרישי דם סביב המעקפים.

ד"ר רסין טובי, מומחה לרפואה פנימית ולקרדיולוגיה, שחוות דעתו צורפה לתביעה, כתב כי הבדיקות הראשונות שנלקחו בבית החולים מאיר הצביעו בבירור על אירוע לבבי. בנוסף כתב המומחה כי הצוות הרפואי במאיר התרשל בכך ששחרר את האיש בפעם השנייה בה הגיע אל שעריו. לדבריו, אם היה מבוצע בתובע צנתור באותה העת, הוא היה צפוי ל-90 אחוז הצלחה ללא סיבוכים כלל. על הצנתור שעבר כתב כי זה החמיר את מצבו וכי היה צריך מלכתחילה לעבור ניתוח מעקפים.

לאחר הניתוחים הסבוכים החל התובע לסבול מקשיי נשימה חריפים, ועבר הליכים רפואיים נוספים שלא שיפרו באופן ניכר את מצבו. התובע עבר מספר חודשי שיקום וחזר לביתו. לדברי עו"ד פילו, בשל מגבלותיו, הפסיק התובע לעבוד, נמצא בביתו במצב פיזי ירוד, ממעט לצאת מהבית וסובל מחולשה כללית ומנכות פיזית גבוהה. בטרם האירוע הפעיל התובע חברת הסעות מצליחה, אך נאלץ לסוגרה ולמכור בהפסד את ציוד החברה. המומחה העריך את נכותו של התובע בשיעור של 40 אחוז עקב ירידה בתפקודי הריאות בעקבות הניתוח, ובשיעור של 10 אחוז עקב נכות לבבית.

"מבחינת התובע", נכתב בתביעה, "מתקיימת 'עמימות עובדתית', הנתבעת או מי מטעמה הם אלו שבחרו להתנהל בכל אחד מביקוריו בבתי החולים באופן בו התנהלו, הם אלו שבחרו שלא להסביר לו את הסיכונים הכרוכים בשחרורו, אלא אף אמרו לו שהכל תקין וכי הם ממליצים להתאשפז לצורך בדיקות נוספות, הם אלו שבחרו בעת אשפוזו לא לבצע צנתור אלא לשחררו והם אלה שבחרו בפעם השלישית לצנתר אותו כאשר מצבו הרפואי לא התאים אלא באותה עת כבר היה זקוק לניתוח".

על פי התביעה, התובע תכנן להמשיך לעבוד עד גיל 75 לפחות, וכראייה לכך – כחצי שנה לפני האירועים הוא רכש מיניבוס חדש. רווחיו טרם האירוע עמדו על כ-50 אלף שקלים בחודש (לאחר הוצאות). לאחר האירועים הוא נעזר תקופה מסוימת בעובדים שכירים ובבנו, אך למרות מאמציו להשאיר את החברה פעילה, הוא נאלץ לבסוף לסגור אותה ולמכור את המיניבוס שרכש בהפסד משמעותי. נזקיו לעבר מוערכים בתביעה ב-900 אלף שקלים. בנוסף מבקש התובע 150 אלף שקל פיצוי על העזרה שמעניקה לו אשתו והיעדרותה מהעבודה במשך חצי שנה, וכן על אי יכולתו לבצע כיום בעצמו את אחזקת הבית. בנוסף מבקש התובע פיצויים על הפסדי השתכרות עתידיים וכן על כאב וסבל.

דורית פילו. צילום קרן מזור

מקופת החולים כללית נמסר לנו שעלינו לבקש תגובה מבתי החולים.

תגובת בית החולים מאיר: "מכיוון שהמקרה נמצא בדיונים משפטיים אנו נבחן מקרוב את המקרה ונגיב במסגרת ההליך המשפטי עצמו".

מבית החולים בילינסון נמסר: "המטופל הופנה בדחיפות למיון על ידי הרופא המטפל. על פי תוצאות הבדיקות הוא אושפז ועבר צנתור על פי הפרוטוקול הרפואי המקובל. בצנתור נמצאה מחלה קשה ביותר והחולה הועבר מיידית לניתוח לב פתוח".